המשחק מראה המון פוטנציאל, והיה להם פה סיכוי להראות משהו מיוחד, אבל זה התפספס להם עם המשחק הזה וחבל
אם יש דבר שאני מאמין בו ואסכים איתו תמיד, הוא שעדיף משחק שנתנו לו יותר זמן להתבשל בפיתוח מאשר משחק שיצא מהר מדי והיו צריכים לתקן אותו לכל אורך חייו. בשנים האחרונות היינו עדים לכל מיני משחקים שיושבים בפיתוח שנים על גבי שנים, כשמעריצים רבים מסביב לעולם יושבים ומחכים לכל המשחקים האלה ומדי פעם גם נאלצים לסבול דחיות כאלו ואחרות. בין המשחקים שיצאו אחרי דחיות חוזרות בשנים האחרונות ניתן למצוא משחקים כמו Returnal, The Last of Us 2, Animal Crossing: New Horizons, Immortals Fenyx Rising ועוד.
הדבר אומנם נכון ללא מעט משחקים, אבל קיימים משחקים שדווקא הדבר ההפוך נכון לגביהם, כאשר הדוגמא הכי ידועה לכך כרגע היא Cyberpunk 2077 (וכן גם אני הייתי בין השחקנים שחיכו לו בקוצר רוח). Biomutant ישב בפיתוח ככל הנראה עוד מ-2015, מתי ש-Experiment 101 הוקמה יחד עם כ-18 מפתחים שעזבו את Avalanche Studios. המשחק הוכרז באוגוסט 2017 והמשחקיות שלו הוצגה חודש מאוחר יותר, לאחר מכן? דממה. קיבלנו מעט מאוד מידע בשנים שלאחר מכן עד שבינואר השנה, הסטודיו הכריז כי המשחק סוף כל סוף מוכן ויגיע כבר במאי. אז האם כמעט 4 שנים בתנור הספיקו למשחק על מנת לאפות כמו שצריך?
ואז השביל התפצל לשניים...
ב-Biomutant אנחנו משחקים בתור יצור פרוותי קטן, סוג של הכלאה בין מספר חיות כמו אוגר, חתול, פנדה, זאב ועוד. ההכלאה הזאת היא לא מקרית בכלל מאחר וכבר בהתחלה אנחנו לומדים שאומנם יש מעט מאוד תיעוד להיסטוריה, אבל העולם נראה כמו שהוא נראה בעקבות הזבל הרעיל שארגונים גדולים זרקו למזבלות. הרעלים שהזבל פיזר והקרינה שהם יצרו גרמו להתפתחות של הרבה מוטציות "ביזאריות", מה שהשפיע על ביולוגיה של יצורים רבים והמערכת האקולוגית של העולם. הטבע החל להתנגד ליצורים אשר חיו על הפלנטה לפני כן ומה שנשאר ממנו עכשיו נמצא בידיו של המוטציות השונות שהתפתחו בעולם, ופה אנחנו נכנסים לתמונה.
אחרי שנגענו ברקע לעלילה של המשחק, מה היא העלילה עצמה אתם בטח שואלים? ובכן, העלילה סובבת סביב עץ החיים. לעץ החיים יש 5 שורשים גדולים אשר מגיעים לאזורים שונים של ה-New World, העולם שבו המשחק מתרחש, המעניקים חיים לעולם הזה. בגלל רעלים שמגיעים מתחת לאדמה, ובעזרתם של יצורים אשר נקראים Worldeaters, השורשים של העץ מתחילים למות. על מנת להציל את העץ ולקבל סיכוי לשרוד בעולם, נצטרך להיפטר מאותם יצורים על מנת להציל את החיים על פני העולם, או אולי דווקא להרוס אותו ולהרוס את כל החיים על פני הפלנטה?
Biomutant הוא משחק תפקידים לכל דבר ועניין וכבר מההתחלה לא לוקח את עצמו ברצינות מוגזמת מדי, אך לפעמים הייתי רוצה שייקח את עצמו טיפונת יותר ברצינות כשהוא זורק עליי כמויות של שמות ומושגים לא ברורים (הבנתי מי זאת מומה, אבל מי זה לעזאזל לופה לופין? ג'מבו פאף? פורקי פאף? קוואק???). עוד לפני שבאמת הספקנו ממש לראות מה קורה במשחק, אנחנו מוצבים בפני פרשת דרכים, בה מוצגת בפנינו בחירה בין טוב לרע - מה אנחנו מעדיפים? כוח ועוצמה? חופש ונאמנות? שני הצדדים מוצגים ממש בהתחלה בעזרת צבע, כאשר הכוח והעוצמה כתובים כאדום כהה והחופש והנאמנות בכחול בהיר, הצבעים האלה מחזיקים בדיוק שניה וחצי כאשר אחרי שנבחר, שתי ההילות של רשע וטוב מוצגות בשחור ולבן (חושך ואור).
אם כבר אני מדבר על ההילות, אז בואו נדבר על הדיבוב במשחק הזה. במשחק יש במקרה הטוב שלושה שחקני קול שונים, אלכס ג'ורדן שידוע בעיקר בתור שרלוק הולמס מ-The Devils Daughter, אלכס ווילטון ריגן שידועה בעיקר בתור Aya מ-Assassin’s Creed Origins ובתור האינקוויזיטורית הנשית ב-Dragon Age Inquisition, ודויד שוה פרקר שמקריין לכל אורך המשחק. הבעיה האמיתית בכל המשחק הזה? כל הדמויות (ואני חוזר, כל הדמויות!) במשחק הזה פשוט נוהמות או מדברות ג'יבריש, והקריין פשוט מקריא את מה שהן (כביכול) "אומרות". העולם של המשחק הוא יחסית ענק ומלא בדמויות שונות, איך זה שהמפתחת החליטה להביא כל כך הרבה אנשים על מנת לנהום מול המיקרופון ולא פשוט הביאו מדבבים נוספים? או לחילופין, במקום שידברו ג'יבריש, שידברו מילים שאני אוכל להבין? הקריין מצוין אך העובדה שהוא מגיב כמעט על הכל גורמת לסלידה מסוימת ממנו, יש בצוות אנשים נוספים שיכולים לדבר.
זבל זה זהב
הדמות שנשחק איתה תשתמש בכלי נשק קר (כמו חרבות, כפפות עוצמה) ובכלי נשק חם, בהתחלה יהיה ניתן לעשות לצייד רק אחד מכל אחד, אך בהמשך ניתן לפתוח יכולת שמאפשרת לעשות Dual wield. מערכת הקרב לא מסובכת מדי ומרבית הזמן היא גם זורמת, למעט מיפוי קצת לקוי של השליטה במערכת, כמו הגנה עם מקש q או העובדה שבמהלך הקרב, ההתחמקות/צעד הצידה נמצא ב-alt, כנראה שהייתי מחליף את הקפיצה בהתחמקות מאחר והקפיצות שיעשו כחלק מקומבו בקרב לא דורשות לחיצה על הרווח. עוד דבר שקצת עומד בדרך של מערכת הקרב הזאת היא המצלמה, המצלמה במשחק מאוד מוגבלת, כשבמקומות מסוימים אפילו מגבילה את השחקן לזוויות מסוימות.
עכשיו בואו נעבור לדבר טיפה על האלמנטים של משחקי התפקידים ב-Biomutant, המשחק לוקח השראה מהרבה מקורות שונים ומשלב ביניהם בצורה לא רעה בכלל. דבר ראשון אנחנו נתחיל את המשחק בעיצוב הדמות שלנו והתכונות שלה, בחירת התכונות גם תשפיע באופן ישיר על המראה שלה, אז החלטתי לבחור בדמות יחסית סטנדרטית ויצאתי לדרך. כמו שהזכרתי בחלק הקודם, יש לנו בחירה בין טוב לרע וככל שההילה שלנו תהיה בהירה יותר או חשוכה יותר, כך סט היכולות שנוכל לקנות יהיה שונה. רמת הצבע של ההילה גם משנה את היכולות שנוכל לקנות, כך שלנוע מצד אחד של ההילה לשני או לשלב בין שני הצדדים אינה אפשרות ממשית. ההילה כמובן מושפעת מבחירות שונות שנבצע לאורך המשחק, לא מעט מהדמויות השונות שנפגוש יתנו לנו לבצע בחירות שונות, בין אם לעזור לזרים או לא, הדבר ישפיע על ההילה שלנו ובסופו של דבר על הסוף והדמויות איתן נתקשר.
בנוסף, כמו כל משחק תפקידים טוב, יש לא מעט משימות צדדיות (באמת שלא מעט בכלל) שיראו לנו את העולם וכמובן שנעשה לא מעט מהן על מנת לעלות רמות מהר יותר. הבעיה מתחילה כאשר חלקן מתחילות לחזור על עצמן ומוסיפות יחסית מעט על העלילה הכללית של המשחק, חלקן יכילו את אותם הפאזלים, אבל מה לא עושים בשביל לעלות רמות מהר יותר או לחזק את ההילה שלנו? המשימות השונות לאורך המשחק, חוץ מ-xp, נותנות גם נקודות לפעמים שניתן להשתמש בהן על מנת להעלות את החסינות מפני חומרים שונים בנשקים מסוימים שיכולים להכיל אלמנטים שונים כמו אש, קרח, קרינה ועוד.
העולם מאויש על ידי הרבה מוטנטים שונים כך שבכל פינה בערך נוכל להיתקל במשהו חדש, מרבית המוטנטים שניתקל בהם במהלך המסעות הם אויבים, אך רובם היחסי הוא אותם סוגי אויבים עם צבעי פרווה שונים. אבל במהלך המסעות שלי גם הצלחתי למצוא את ה-Mounts, אומנם אפשר לפתוח חלק דרך הסיפור, אבל מצאתי גם יצור ממש חמוד שהגנתי עליו מפני לופה לופין (כביכול, הרוצח של ההורים שלו, דמות שמרגישה מאוד זניחה בסיפור בהתחשב בהשפעה שכביכול יש לה על הדמות שלי), אחרי קרב קצרצר שבו הצלתי אותו, הוא הפך ל-mount שלי, דבר שהפך את המסעות בעולם לדבר הרבה יותר קליל ונוח.
גודל האכזבה כגודל הציפייה
בואו נדבר דוגרי, על כלל החבילה. אני אומנם נהנה באופן כללי מהמשחק, אבל יש בו הרבה שגורם לי לרצות פשוט לזנוח אותו בכלל. פתחתי את הביקורת הזאת בכמה מילים בנוגע לכך שעדיף שמשחק ישב בפיתוח מספר שנים נוספות, כל זה, העיקר שהמשחק יצא מושלם. בשלב הזה שאני כבר כותב את הביקורת ולא מעט אחרות התפרסמו (כמה קשה היה פשוט להתחמק מכולן, באמת), המשחק נראה ומרגיש הרבה יותר מדי כמו דמו טכני, זה ממש לא סימן טוב למשחק. אני לא יודע אם ראיתם או לא, המשחק נראה זהה בצורה מעליבה לדמו שהציגו עוד ב-2017, אם תחפשו תוכלו למצוא דמו של כ-20 דקות מאחד הכנסים בקיץ של אותה שנה, הכל פשוט נראה זהה מדי וכל זה גורם לי להסתכל על המשחק באור שונה לחלוטין, כמה שחיכיתי למשחק הזה, ככה אני מתאכזב ממנו כעת.
אתחיל בלדבר על הגרפיקה, היא לא נראית רע מדי, אבל ב-2021, ראיתי כבר משחקים עם גרפיקת שיער ופרווה הרבה יותר מרשימה מזאת. התעסקתי רק טיפה עם ההגדרות של הפרווה (ויש הגדרה לאיכות שלהן, נמוך או גבוה), והפרווה נראית כשהייתה בשני המצבים. בנוסף דבר שממש הציק לי יותר משציפיתי הוא המודלים של חלק מהדמויות. אני לא יודע אם מדובר בבאג, גליץ', או מוטציה (חה) שאיכשהו יצרתי במהלך יצירת הדמות בהתחלה המשחק, אבל השפה התחתונה של המוטציה שלי עלתה מעל לשפה התחתונה, דבר שגרם לפה להראות כמו פה ארוך מדי פעם, אבל זה לא רק הדמות שלי, אלא כמעט כל דמות אחרת במשחק, זה ממש העסיק אותי, עוד יותר כשיש לא מעט דיאלוגים בכלל במשחק הזה.
הביצועים של המשחק אחרי ההשקה, הם מאוד לא עקביים. כבר יצא לי לעשות מספר קרבות בוסים שבהן הפריימים ירדו לרמת מצגת פאוור פוינט. הייתי מבין אם זה היה ככה רק על ה-GTX 1070 שלי (כרטיס מזדקן כבר, אבל הוא עדיין ילד גדול), אבל הדבר הזה קורה גם על ה-RTX 3060 החדש שלי, איך זה הגיוני? המפתחת כבר הוציאה מספר פאטצ'ים על מנת לתקן מספר תקלות במשחק ובאגים שונים, אבל הביצועים של המשחק פשוט לא השתפרו באמת. זאת אולי תגובת עצבים קטנה אבל אני באמת מתחיל לתהות איזה משחק יתוקן מהר יותר מהבחינה הזאת, Biomutant או Cyberpunk 2077 (האחרון עדיין רץ רע יותר מ-Biomutant).
אשמח גם לדבר על הפאזלים שמופיעים בחלק מהמקומות לאורך המשחק. הפאזלים חוזרים על עצמם לאורך כל המשחק, הם אומנם נראים שונה, מקבלים שמות שונים, וחלקם אפילו מקבלים הדרכה (מסיבה לא ברורה). אבל רובם הם בעיקר "לסובב את הקווים האלה כך שהצבעים יתאימו", פאזלי סיבוב, פאזלי כבלים, תווים ועוד, המשחק לא מציג שום אתגר בפאזלים האלה ואף מזלזל מעט באינטליגנציה של השחקנים שלו וזה חבל. לסיום אני כן רוצה להשקיע כמה שורות לפסקול של המשחק, מאחר והוא באמת מצוין. סופיה האלגרן ואליס פץ עשו פה עבודת תזמור נהדרת במיוחד, חבל רק שהוא כל כך קצר ומעט רפטטיבי לאורך המשחק, מאחר ויש בו קטעים מצוינים דוגמת Childhood שהוא קליט במיוחד, Biomutant Biome המצמרר, או הרצועות השונות של הסופים של המשחק (הן באמת מצוינות) והמשחק פשוט זקוק לעוד מהם.
השורה התחתונה
אוי לי, Experiment 101, מה השתבש בדרך? האם זה אני שקשה מדי עם המשחק הזה? ואולי הביקורת שאני משמיע פה מוצדקת לחלוטין? מדובר בסטודיו עם 18 מפתחים, אני חייב להצדיע להם על כל מה שהם הצליחו לעשות במשחק הזה נכון, אבל יש פה כל כך הרבה שנעשה לא נכון וזה פשוט מאכזב. Biomutant מראה המון פוטנציאל, באמת, אני פשוט לא יודע אם יותר זמן בפיתוח היה באמת מציל את המשחק היות ועושה רושם כי החזון שהיה לסטודיו ב-2017 הוא מה שמוצג בפנינו כיום עם מעט מאוד שהשתנה מאז. אני רוצה לראות את Experiment 101 מנסים עוד פעם אחת לפתח משחק בסגנון, כי אני מאמין שאחרי חווית הפיתוח הזאת, אולי הם הבינו יותר טוב מה הם רוצים לעשות ובפעם הבאה לא אתאכזב באותה מידה. באמת שהיה להם פה סיכוי להראות משהו מיוחד וזה קצת התפספס. כמה חבל.
תגובות
1
| פורסם ע"י