הרשמה

פסטיבל הדמואים של Steam הציף אותי ברגשות נשכחים

בלי ששמנו לב פני עולם הגיימינג השתנו ועכשיו זה זמן מצויין להיזכר בעבר

פסטיבל המשחקים של סטים נגע לרועי בכמה נקודות רגישות

אם עוד לא יצא לכם להכיר אותו לעומק בביקורים הקודמים שלו, אז עכשיו יש לכם הזדמנות נוספת כי פסטיבל הדמואים של Steam חזר לביקור נוסף. פסטיבל הדמואים של Steam היא חגיגה גדולה שמאפשרת ליצור קשרים מיוחדים ומלאי רגשות שאולי לא היו קורים בלי הפסטיבל הזה בין מפתחים מלאי תשוקה ושחקנים נלהבים כשביניהם, על השולחן, יש הרבה מאוד משחקים. אבל בין כל הרגשות שאפשר להרגיש בזמן הפסטיבל, בין אם זה פחד ממשחקי אימה או סקרנות ממשחקי חידות, הרגש החזק ביותר שצועק מכל משחק ומכל פינה היא הנוסטלגיה. נוסטלגיה שמביאה לנו דברים חדשים לגמרי אך בו זמנית היא גם מלאה ברגשות שנשארו הרחק בעבר, מלאים בשכבות אבק ריגשיות שהצטברו לאורך שנים ארוכות.

מבט אל העבר

בעבר הרחוק גירסאות דמו למשחקים היו כמעט בכל מקום: הם היו על מדפים בחנויות, הגיעו עם מגזינים של משחקים ואפילו צורפו לקופסאות קורנפלקס. הזמנים האלו עברו אבל גם אם לא נסתכל כל כך הרבה לאחור, עדיין נוכל לראות את הדמואים במרכז מפת עולם הגיימינג כשמיקרוסופט הציעה תקופת ניסיון חינמית עבור כל הכותרים במשפחת Xbox Live Arcade. בעבר היה לדמואים תפקיד קריטי בהנעה של תעשיית הגיימינג, בעולם ללא Youtube ו-Twitch, תפקידם של הדמואים היה מצד אחד לתת לשחקנים טעימה ממשחקים שהם כבר מחכים להם ולהגדיל את ההייפ ומהצד השני, להכיר את המשחק לשחקנים חדשים ורוכשים פוטנציאלים.

ככל שהשנים עוברות והמחירים של המשחקים רק ממשיכים לעלות באופן קבוע, רכישה של משחק בעלות של 60$ או 70$ מצריכה לרוב מחקר ארוך ומעמיק לפני שהצרכן מושיט את ידו אל הארנק. המחקר הזה לרוב מתבסס על צפיה בטריילרים, ראיונות עם מפתחים, קריאת כתבות חדשותיות וביקורות על המשחק. אבל משהו שם בדרך התקלקל. אחרי מחקר ארוך, כשסוף סוף מגיע הרגע של השחקן עם המשחק הוא כבר יודע פחות או יותר למה לצפות. הוא יודע שהעלילה מלאת חורים, הנהיגה מרגישה מוזר והקרבות מהנים מאוד. הוא רוצה לחוות את המשחק אבל הוא יודע בדיוק מה הוא הולך לחוות. החוויה הבתולית הזאת שהייתה פעם, אותה חוויה של הפעלת משחק באי ידיעה של מה הוא מכיל, מי הצוות שעומד מאחוריו ומה הסיפור שלו, אותה חוויה נמוגה מזמן.

מביטים אחור ונזכרים

אותה חוויה נשכחת ונוסטלגית היא לדעתי בדיוק לב הקסם של פסטיבל הדמואים. במשך שבוע זמינים בחנות של Steam מאות ואלפי דמואים שונים שמגיעים אלינו מהמון מפתחים גדולים וקטנים כאחד. ולצד החשיפה הגדולה (והמבורכת) שהמפתחים מקבלים, הפסטיבל הזה מצית אצלי רגשות וכמיהה עצומה למה שהיה לנו פעם. לאותם זמנים בהם היינו משחקים בלי הכרה, צעירים ותמימים הרבה יותר, ועכשיו עם הגעתו של הפסטיבל אותם רגשות נוסטלגיים צפים שוב כשעכשיו הם קצת מפחידים ואפלים. הם מפחידים כי הזמן עבר, נוף ילדותנו השתנה לנו מול העיניים מקצה לקצה, הרבה מההתרגשויות שהיו אז התחלפו בפחדים, חברים שישבנו איתם חצי-חצי על אותו כיסא עץ מול מחשב תוך כדי ריבים מי ישחק עם החצים ומי עם האותיות כבר אינם בסביבה הרבה מאוד זמן. כבר אין לנו את אותה הרגשה וביטחון שהיו לנו כשהיינו ילדים.

הפסטיבל הוא גם סוג של מכונת זמן שבעזרתה אנחנו יכולים להסתכל קצת לעבר של עולם הגיימינג, אבל יותר מזה - הוא מכונת זמן לעבר שלנו. עבר שבו היינו מכניסים למחשב דיסק באי ידיעה מוחלטת של מה הוא מכיל, מבלי להוציא על כך אגורה ובלי הפחד הזה שהמשחק שרק הרגע קיבלנו לידינו לא יעמוד בציפיות שלנו ממנו, פשוט כי הן לא קיימות - אין ציפיות כאלה. הפסטיבל הוא חגיגה של משחקים, אין בו דברים כמו "זמן מבוזבז" או כסף שהלך לפח כי במקרה הכי גרוע אפשר פשוט להפסיק לשחק. אבל במקרה הכי טוב יכול להיווצר פה ניצוץ מיוחד במינו.

אין קץ לילדות

בזכות הפסטיבל נוצרו אצלי ניצוצות מיוחדים שהגיעו אחרי שזכיתי להכיר משחקים כמו Dorfromantik שהוא משחק פאזלים יפהפה, את המשחקיות המהנה והכל כך ממכרת של You Suck at Parking, את הטירוף Drive Buy או את המשחק ה-City-Bulider של קהילת בונים בשם Timberborn. אני כמעט בטוח שבלי פסטיבל הדמואים לא הייתי שומע בכלל על המשחקים האלה וגם אם כן, כניראה שלא הייתי מקדיש להם זמן ובטח שלא מכניס אותם ל-Wishlist שלי כמו שקרה עכשיו. פעם, לפני יותר מעשור הייתי שחקן קבוע של "מומו הפרה" והקטגוריית משחקים האהובה עליי הייתה "דפוק וכיפי", תמיד בחרתי לחזור אליה ופסטיבל המשחקים של Steam עשה לי פלאשבק חזק מאוד לאותם הימים שפשוט הייתי נכנס, בוחר משחק ומעביר איתו כמה דקות עד שעות בלי יותר מידי מחשבה. פשוט קל, דפוק אבל כיפי.

נוסטלגיה.

רועי באלוה - עורך תוכן

רועי באלוה - עורך תוכן

משחק על: PC ו-Oculus Quest 2

בחיים לא תנצחו אותי במשחקי: FPS ומשחקי Co-Op

המשחק שהגדיר לי את הילדות: Jazz Jackrabbit 2

כשאני לא משחק אני: כנראה שובר או מרכיב משהו

מסר לעולם: כל מה שעשיתי זה ניסיתי לחסוך טיפה לפנסיה

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להתחיל דיון