סטודיו קטן עם כ-40 אנשים, יחד עם כמה שחקני חיזוק וכמה שמות לא קטנים בתעשיה, הביאו משחק שמהווה סיפתח נהדר לשנת 2021
קוד לסיקור סופק לנו על ידי מיקרוסופט ישראל, תודה רבה!
2020 היתה שנה מוזרה. עד כמה מוזרה? אני לא מעריץ של משחקי אימה, אפילו לא קצת, אבל איכשהו בשנה החולפת, שיחקתי כל כך הרבה משחקים בז'אנר הזה והצלחתי להפיק מהם הנאה, עובדה שעדיין מאוד מוזרה עבורי. חייתי בבועה שמשחקי אימה מתעסקים בהפחדה ותו לא, העלילה בדרך כלל מאולצת וקיימת על מנת לספק מטרה אחת והיא להפחיד שחקנים. אבל התבדיתי - כמו שכתבתי בכתבת סיכום 2020, עברתי על כל סדרת Resident Evil והתחלתי לשקוע ב-lore שלה, דבר שגרם לי להתחיל לחקור משחקים נוספים טיפה יותר. לאחרונה אף ישבתי ועברתי על ארבעת משחקי האימה של סטודיו אחד קטן שהגיע לגדולות בשנים האחרונות, Bloober Team (אם פספסתם, כתבתי מאמר שמדבר על כל אלו והוא ממתין לכם ממש כאן!).
בזמן שכולנו ישבנו בבית וכנסים רבים התבטלו, אירועים וירטואלים שונים עדיין התקיימו, בין היתר אירוע אחד במאי שנקרא Inside Xbox, בין ההכרזות שקיבלנו בו היה ניתן למצוא את The Medium. הרבה מידע חשוב לא היה לנו על המשחק באותו הזמן (חוץ מהעובדה שאקירה יאמאוקה [Akira Yamaoka], המלחין של משחקי Silent Hill משתתף בהלחנת הפסקול של המשחק), אבל במהלך החודשים העוקבים התחלנו לקבל הרבה מידע בטיפטופים, ככל שהצטבר יותר מידע, סף ההתרגשות עלה. אז הנה, הגענו לרגע בו אני יכול לשחק ולכתוב לכם על המשחק החדש ובאיזשהו מקום, האקסקלוסיבי הגדול הראשון לפלטפורמות של Xbox.
זה הגיע מכעס...
"כל זה מתחיל עם ילדה מתה..." זהו המשפט שפותח את המשחק וילווה אותנו לכל אורכו. השנה היא 1999, מריאן עובדת בבית לוויות בקרקוב שבפולין, אבל במקום להגיע לעבוד, היא הגיעה הביתה ללוות את ג'ק בפעם האחרונה, הבוס שלה ואביה המאמץ. ג'ק היה היחיד שקיבל את מריאן על כל מגרעותיה, כולל כוחות המדיום שלה, כך כאשר היא מסיימת להכין את גופתו להלוויה, היא נחשפת לרוח שלו לפני שהיא שולחת אותו אל העולם הבא. לפתע הטלפון במקום מצלצל, בצד השני נשמע קול זר, הגבר מציג את עצמו כתומאס ואומר כי הוא זקוק לעזרתה של מריאן, הוא מודע לכוחות שלה, הוא יכול לענות לה על כל השאלות שהיו לה לכל אורך חייה ומוסיף: "כל זה מתחיל עם ילדה מתה". הוא מבקש ממנה שתגיע לאתר הנופש Niwa, שם תוכל למצוא אותו, וכדאי שהיא תגיע לפני שהאור יכבה, כי היא התקווה היחידה שלו. השיחה מתנתקת ומריאן מחליטה לנסוע לאתר הנופש על בסיס אינסטינקט כי היא צריכה להכיר אותו.
כאשר מריאן מגיעה לאתר הנופש, היא זוכה להכיר את Sadness, נפש אבודה ואנרגטית של ילדה שמתה באסון גדול שהתרחש ב-Niwa מספר שנים לפני כן, אך היא זוכרת מעט מאוד ממה שקרה לפני שהיא מתה. מריאן מבקשת את עזרתה של Sadness במציאת תומאס, מהר מאוד השתיים מתפצלות ומה שהתחיל כניסיון חיפוש אחר תומאס הופך למסע הישרדותי במסדרונות של המלון. המסע נעשה מסובך אף יותר כאשר מריאן נתקלת ביצור שנקרא The Maw, אחרי הפגישה הראשונה בין השניים, היצור מנסה למצוא את מריאן ולהפשיט ממנה את עורה על מנת ללבוש אותה. עכשיו היא לא רק צריכה למצוא את Sadness ואת תומאס, עכשיו היא גם צריכה לברוח מיצור שרודף אחריה וממרר את חייה כל עוד היא באתר הנופש בו היא נמצאית.
The Medium, בהשוואה למשחקים הקודמים של Bloober Team, הוא הרבה יותר ממוקד בנרטיב שלו ופחות בהפחדות, זה כמובן לא גורע מה-jump scares שכן יש במשחק. את חלק מהדברים המפחידים ניתן לצפות מראש, אבל חלקם פשוט תפסו אותי לא מוכן, או ברגע של 'חוסר זהירות' קל (דבר שקרה לי מספר פעמים לאורך השעות הראשונות של המשחק). מריאן אומנם מגיעה למלון Niwa על מנת לחפש את תומאס, אבל ככל שהיא מעבירה שם יותר זמן, היא מקבלת על עצמה יותר ויותר משימות, בין היתר היא צריכה לעזור לחלק מהנשמות שנקלעו למקום למצוא את דרכן לעולם הבא, הדבר כולל את Sadness, שעל מנת להוביל אותה לעולם הבא מריאן צריכה לגלות את שמה, דבר שאפילו היא עצמה לא זוכרת.
עוד דבר שמייחד את The Medium בהשוואה למשחקים האחרים של המפתחת הוא כמות הדמויות, וההשקעה הרבה של הכותבים של המשחק בדיאלוגים שלהן. נכון, זה לא המשחק הראשון שבו לדמות הראשית יש דיאלוגים עם דמויות שונות, אבל ריבוי הדמויות והיחודיות של כל אחת מהן יוצר מצב בו כל דמות היא עולם ומלואו - לכל דמות יש סיפור והיא לא מתפקדת סתם כ-NPC. המשחק גם מקבל תיקצוב ממיקרוסופט, מה שנותן לסטודיו עוד אפשרויות פיתוח, ומה שהביא לכך שהסטודיו יכל להביא כמה מדבבים יחסית מוכרים כמו וויליאם רוברטס (Witcher 3), קרי שייל (Hitman 3), קלי בורק (Xenoblade 2) וטרוי בייקר (The Last of Us, Death Stranding ועוד יותר מדי דברים). תצוגת משחק הקול היא פנומנאלית, במיוחד זו של בייקר שמגלם את The Maw, האנטגוניסט הראשי של המשחק - הקול שלו ירדוף את מריאן במסדרונות המלון. את הקול של קלי בורק שמגלמת את מריאן נשמע הרבה לאורך המשחק, לא רק בגלל שהיא הדמות הראשית, אלא כי המחשבות שלה הופכות לסוג של תיעוד של המאורעות שלה לאורך כל המשחק.
צא דיבוק, צא!
בדומה למשחקים הקודמים של Bloober Team, גם כאן אין מכניקת קרב של ממש, אבל הפעם המשחק אינו רק משחק אימה פסיכולוגי, הפעם הוא גם מקבל מימד השרדותי, זאת היות ומריאן צריכה להתמודד עם הרבה איומים לאורך המשחק. אז מה המדיום עושה בעצם? כאשר אין לה בעצם כח אמיתי שאיתו היא יכולה להילחם באיומים של העולם הרוחני, זה המקביל לעולם האמיתי? אז כמו שכבר אמרנו, מריאן בתור מדיום יכולה לתקשר עם שני העולמות בו בזמנית, חלק מהזמן אנחנו מקבלים split screen עבור כל עולם בנפרד, שני העולמות מרונדרים בו זמנית ועם כל אחד ניתן לתקשר באותו הזמן כאשר שני הקליקים של העכבר מתקשרים עם עולם אחר.
כחלק מהכוחות של מריאן כמדיום, היא תוכל לראות דברים שלא היתה יכולה לראות אחרת, למשל, בעזרת הכוחות שלה היא תוכל לראות עצמים שנמצאים מאחורי קירות. בנוסף היא יכולה לבחון עצמים בעולם על מנת לחיות מחדש רגעים בעבר שנקראים echoes, דבר שמאפשר לה לגלות עוד פרטים על אירועים שהתרחשו במקום. כמו עם ה-Echoes, היא יכולה לראות רגעים שהוקפאו בזמן, ככה למשל, במקום רק לשמוע דיאלוג מסויים (או צלילים, תודה על הצרחות Bloober) אפשר גם לראות איך אירוע מסוים התרחש. כאשר בעולם האמיתי למריאן יש מחסום, כמו למשל ארון שנמצא בדרך, או הדלתות של המעלית ננעלות, אך בעולם הרוחני הן פתוחות, מריאן יכולה לעזוב את הגוף שלה על מנת ללכת ולחקור מה ניתן לעשות בעולם הרוחני על מנת לשנות את המצב בעולם האמיתי.
יחד עם המכניקות הנ"ל, המעבר בין העולם האמיתי לרוחני או הריצה שלהם אחד ליד השני, נותנת אפשרות לפאזלים שדורשים את שני העולמות. הפאזלים עשויים ברובם בצורה נהדרת, היא גורמת לך להכיר עוד טיפה את העולם והיכולות של מריאן, יחד עם זאת, היו מספר פאזלים שגרמו לי לתהות במשך זמן מה "מה אני מפספס?" כאשר לקראת סוף המשחק, היו שני פאזלים לפחות שגרמו ליותר תסכול מאשר באמת סיפוק מכך שהצלחתי לפתור אותם (לנסות לנחש למה הכוונה בצורות רנדומליות והקשר לבין מה שמוצג בתוך התמונה יכול להטריף מעט את הדעת).
מריאן יכולה לשמור אנרגיה שהיא יכולה להטעין מתחנות שונות לאורך המשחק בעולם הרוחני. האנרגיה הזו תוכל לשמש אותה על מנת להפעיל ארונות חשמל בין שני העולמות, או להגן על מריאן מעשים שפוגעים בה. Bloober Team החליטו לעצב את הממשק ככה שכמה שפחות פרטים יפריעו לשחקן בעין, כך למשל, במקום שיהיה מד בצד המסך שמעיד על כמות האנרגיה שמריאן מחזיקה, על הזרוע שלה ניתן לראות כמה אנרגיה יש על הקרעים בחולצה שלה. יחד עם זאת, הדבר מוביל לכך שלמשל, למריאן אין מד חיים, כך שכדאי לקחת בחשבון, כל מכה הכי קטנה שהיא חוטפת, כל מפגש שלה מול The Maw שהוא עלול לתפוס אותה, הוא פטאלי.
We want Maw!
זה לא סוד בשלב הזה שהמשחק השאיר עלי רושם טוב, אבל כל חבילה מגיעה עם פגיעות משלה לצערי. אז ארצה בשלב הזה לציין מספר דברים שקשורים לביצועים של המשחק (לפחות ליום שלפני שהמשחק יצא, מתי שאני זכיתי לשחק במשחק). בחלקים שבהם המשחק נכנס למצב של של שני מסכים, המשחק מרונדר פעמיים - שתי סביבות שונות ושני מודלים שונים. מבחינת ביצוע, הדבר עשוי בצורה נהדרת, אבל כמו שאתם יכולים לנחש, השיטה הזו מעמיסה על המערכת, דבר שהיה אפשר לראות בצורה מאוד גסה לפי כמות הפריימים בשנייה שצנחה לה ככל שהיו יותר פרטים בתצוגה. עוד דבר שקורה במצב של המסך הכפול (שאני לא בטוח אם מדובר בבאג או במשהו שעשוי בצורה מכוונת) הוא בגלל שיש פרטים שונים בין שני העולמות, לפתע אפשר לשים לב שמריאן בעולם הרוחני מסתכלת קדימה, אך מריאן בעולם האמיתי מתמקדת במשהו אחר, ככה ששני המודלים בכלל מסתכלים לצדדים שונים או מתמקדים בדברים שונים. בעיה נוספת ששמתי לב אליה בעת השחרור של המשחק הייתה שהמשחק מתנהג בצורה מוזרה עם הטקסטורות שלו - על חפצים או משטחים מסויימים הטקסטורות יתחילו להתנהג בצורה מוזרה, כאילו היא מוחלפת בצורה אחרת שלה, בנוסף יש גם חפצים שיתחילו להבהב בלי שום סיבה.
בזמן שאני מעלה טענות בנוגע לביצועים של המשחק עם מערכת המציאות הכפולה (Dual Reality) שלו, חשוב לזכור כי המשחק עלה כרעיון בכלל לפני כ-8 שנים, והוא היה אמור עוד לצאת על ה-PS3\XB360\Wii U. המשחק נראה נהדר עם הגרפיקה המודרנית של ה-Series X ומאוד קשה לי לדמיין אותו בצורה אחרת (עוד פרט חשוב הוא שבזמן שאני מתלונן על המגבלות שלי על המחשב, המשחק רץ חלק על ה-Xbox Series X). הסגנון האומנותי של המשחק הוא מיוחד וכמו העולם שלו הוא כפול: בזמן שאנחנו מקבלים סביבה של מלון הרוס, אנחנו מקבלים גם את הסביבה הרוחנית שלו, בנוסף, עיצוב הדמויות הוא יפהפה. אפשר אולי להגיד שהבעולם האמיתי מריאן סך הכל נראית די גנרית, אבל הגרסא הרוחנית שלה מהממת ממש, כמו גם העיצובים של הדמויות האחרות בעולם הרוחני, הנשמות האחרות שאיתן תאלץ מריאן לתקשר גם כן.
אבל (וזה אבל קצת ענק עבורי), את הטוב באמת שמרתי לסוף - הפסקול. ארקדיוס רייקאוסקי (Arcadius Reikowski), המלחין של סטודיו Bloober Team הוא בזכות עצמו מלחין נהדר (ממליץ לכולם בחום להאזין לפסקול של Layers of Fear 2), אבל הסטודיו קיבל חיזוק בדמות אקירה יאמאוקה, המלחין האלמותי של סדרת משחקי Silent Hill. מעבר לאווירה הכללית שמושפעת ממשחקי האימה הקלאסיים כמו Resident Evil ו-Silent Hill, הפסקול מושפע גם כן, המשחק מלא בטראקים מצויינים (דוגמאת The Love That Was Lost, או Fade שהוא דואט של טרוי בייקר ומארי מקגלין, ה-theme של Sadness ועוד) כך שהדבר שבאמת חיכיתי לו אחרי שסיימתי עם המשחק הוא שהפסקול יהיה זמין כבר ב-Spotify. בזמן שהטאץ' של אקירה מאוד בולט, גם ארקדיוס לקח כיוון מעט שונה במה שהוא כתב עבור המשחק ולקח השראה מאוד ישירה מהסגנון של אקירה, יחד עם קטעים מאוד סימפוניים, קיימת נוכחות של האמביינט של אקירה, או גם בקטעים של The Maw שרק המוזיקה המאיימת והאמתנית שלו משרה את האווירה הנכונה לאויב הזה.
השורה התחתונה
The Medium הוא משחק שאפתני במיוחד - הוא מתיימר לתפוס משהו שלפני כמה שנים, עבור סטודיו כמו Bloober, יכל להיות משימה כמעט בלתי אפשרית. אני שמח שהסטודיו קיבל את התקציבים של Microsoft, כי הדבר איפשר להם להביא חלום ישן למציאות ובצורה שהיא הרבה יותר ממרשימה. בשורה התחתונה, סטודיו קטן עם כ-40 אנשים, יחד עם כמה שחקני חיזוק וכמה שמות לא קטנים בתעשיה, הביאו משחק שמהווה סיפתח נהדר לשנת 2021. הסטודיו לקח כיוון מעט שונה הפעם ובמקום להתעסק רק ב-jump scares שונים כדי להפחיד את השחקן לחלוטין, המפתחת התעסקה יותר במכניקה מרעננת ובנרטיב מקורי במיוחד שלא ראיתי עדיין מבוצע במשחק, הסבלנות למשחק השתלמה ואני רק מקווה שגם המשחקים הבאים של Bloober Team יהיו ככה.
תגובות
1
22:09 04.02.2021 |
elad9219
וואו, מפתיע.
לא חשבתי שהמשחק הזה יקבל ביקורת כזו חיובית.
2
| פורסם ע"י