עד כמה שנהניתי מהמשחקיות הארקיידית, החידוש הזה פשוט נאמן למקור: לטוב ולצערי גם לרע.
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד
בתור מי שגדל על סדרת משחקי Need for Speed, ושומר לסדרה מקום חם בלב, קיבלתי לידיי את עותק הסקירה של Hot Pursuit החדש כשאני מתרגש אך חושש. גרסאות Remaster לאוזניי הן מעין שם קוד שיש להיזהר ממנו, כזה שעלול לרמוז על משחק חצי אפוי, שפותח בפזיזות ובמהירות רק על מנת שיוכל להגיע למדפים בתאריך היעד הקרוב ביותר ולמלא את כיסי המפיצה ככל הניתן. לכן השאלה הגדולה ביותר שלי בכל הנוגע לחידוש המצופה הייתה מלכתחילה: האם NFS Hot Pursuit החדש שווה את ערכו, או שמדובר בניסיון מזלזל שנועד למלא את חשבון הבנק של EA? התשובה, באופן מפתיע – לא פשוטה כמו שחשבתי.
אין ראשון כרושם ראשוני
עם ניחוח נוסטלגי שעולה מרגע הפעלת המשחק, חיוך קטן צץ לי על הפנים. התפריטים, הקריינות, הפסקול, כולם שידרו לי ש-NFS Hot Pursuit החדש הוא משחק מירוצים ארקיידי של פעם, בצורה החיובית ביותר שניתן להסביר. אבל מהר מאוד הגיעה גם אכזבה קלה, כשגיליתי שגם מבחינה ויזואלית, המשחק הרגיש ''קצת של פעם''. למרות שבדרך כלל אני נוטה לשמור את העניין הגראפי לשלב מתקדם יותר של הביקורת, זה קפץ מיד ולא יכלתי להתעלם. אל תבינו אותי לא נכון, לא מדובר במשחק שנראה רע בשום צורה שהיא, אבל עם משחק שמושק בחפיפה כמעט מוחלטת עם הדור הבא, ציפיתי למשהו קצת יותר מרשים. המשחק אמנם הושק באופן רשמי רק עבור קונסולות הדור היוצא, ה-PS4 וה-Xbox One, ולכן מוגבל ליכולות החומרה שלהן, ולמרות שזה בסדר לחלוטין - ציפיתי למשחק שנראה כמו משחק מסופו של דור, ולא אחד מאמצע הדור היוצא.
אמנם מי שנהנה ממסך 4K וקונסולה תומכת בהחלט יהנה מהחוויה הויזואלית באופן כללי, ולמרות שרבים אולי לא יסכימו איתי, אני אשאר בדעתי שמדובר במשחק שלא מנצל את מלוא החומרה. אחרי משחקי Forza שסחטו כל טיפת מיץ מהדור היוצא, כל דבר שלא עומד בסטנדרט, מרגיש לא מספק. אין מה לעשות – התרגלנו לטוב. משחקי מירוצים ידועים בכך שהם בחזית בכל הנוגע לגראפיקה מרשימה, בעיקר בזכות העובדה שמודלים מרשימים של הרכבים בדרך כלל עושים את כל העבודה – הכל גם ככה זז כל-כך מהר, מי בכלל מסתכל על הנוף? ועדיין, למרות רכבים שממודלים בצורה מוצלחת יחסית, התמונה הכללית לא מרשימה במיוחד, לא ביחס למה שכבר הספקנו לראות על קונסולות הדור היוצא.
אבל מה בתכלס?
מצד שני, אי אפשר להתחמק מהאמת: מדובר במשחק מהנה, חד וחלק, אין טעם שאמשוך את הביקורת עד שאודה בכך. אווירת הארקייד החיובית שמוצגת בפנינו החל מהתפריט הראשוני ממשיכה אל תוך המשחקיות שנשארת נאמנה למקור – את חוקי הפיסיקה שמאפשרים לנו לחיות את החיים שלנו כמו שאנחנו מכירים, אפשר לזרוק מהחלון. לבלום לפני פנייה? מיותר, פשוט להרים את בלם היד ולזרוק את ישבן המכונית לתוך העיקול בצורה הכי מוגזמת שנצליח.ֲֲ היגיון הוא לא חלק ממרכיבי המשחקיות של NFS Hot Pursuit החדש, וטוב שכך, כי לא מדובר במרכיב שיש להכניס למשחק ארקיידי. Hot Pursuit עושה את מה שהוא מנסה לעשות בצורה הטובה ביותר: הוא מאפשר לנו ליהנות, בין אם כשוטרים או כנהגי המירוץ, ההנאה מהחוויה מובטחת, כשהמשחק לא נותן לשום דבר למנוע ממנו לאפשר לנו את החוויה הזו, בדומה למשחק המקורי שהגיע אלינו לפני עשור.
אם אתם נמנים על חובבי ז'אנר מירוצי הארקייד, אתם תרגישו בבית, אין צורך ביותר ממירוץ אחד על מנת שהאצבעות ילמדו בדיוק איך לשלוט ברכב, אבל עצם העובדה שהכל כל-כך פשוט וקליל, טומנת בחובה צד שלילי, הרי לכל מטבע שני צדדים. למרות שאי אפשר להתווכח כי המשחקיות קולעת בול למטרה, מהנה וחסרת עכבות, זה גם הופך את HP החדש לסוס עם טריק אחד בלבד, ואת זה הבנתי כבר בשעה הראשונה של המשחק. הטריק הזה עובד מצוין ומשרת את המשחקיות בהצלחה, אבל זה פשוט נמאס מהר. המונוטוניות חוגגת, וכמה שנהניתי, המשכתי לשאול את עצמי האם מדובר במשחק שימאס עליי לאחר יומיים או כזה שימשוך אותי לשחק בו גם אחרי שבועיים.
כבר בסשן המשחק הראשון שלי אחרי ההתרגשות וההתלהבות הראשונית שדעכו יחסית מהר, הספיקו לי לא יותר מ-5 מירוצים רצופים כדי להרגיש שאני רוצה לקחת הפסקה. לא סימן שמבשר טובות. אחרי שהכנתי קפה, נחתי, ומצאתי כל תירוץ אפשרי לא לחזור לחומר הלימודים שמונח היה על השולחן שלי, התחלתי פתאום להרגיש רצון לחזור ל-Xbox ולהמשיך לשחק – ולא, לא רק בגלל שחיפשתי סיבה לא ללמוד. זה מעין אפקט מוזר. ככל ששיחקתי יותר, רציתי לשחק פחות, אבל ברגע שעזבתי את המשחק, תמיד רציתי לחזור. וזה בדיוק אותו מטבע בעל שתי הצדדים מגיע לידי ביטוי. לאורך הימים ששיחקתי ב-Hot Pursuit מצאתי את עצמי משחק בו שעות, אבל מעולם לא ברצף, תמיד עם הרבה הפסקות, כאלו שיתנו לי מספיק זמן להתגעגע אליו, אבל בסוף – תמיד התגעעגתי וחזרתי למירוצים, לאקשן, ולבלאגן הכיפי הזה שהוא HP.
שוטרים וגנבים
Hot Pursuit מציג כמות נכבדת של מירוצים ומשימות למי שיבחר לשחק במצב הקריירה, עם אופציה למשימות כנהג מירוצים או שוטר. לא משנה באיזה צד תבחרו, תמיד תתקלו במשימות הבנאליות שיבקשו מכם להגיע מקצה אחד של המפה לקצה השני במירוץ Time Trial בנאלי ומשעמם, אבל אל תתנו למשימות הללו להרוס לכם את המצב הקריירה, למרות שבהחלט יש יותר מדי מהן. הכיף האמיתי מתחיל באתגרים המתקדמים יותר, שם רמת הקושי והעניין מתחילים לעלות, לצד רכבים רבים שנפתחים לשימוש החופשי שלנו, וכל זה קורה יחסית מהר. למרות קריצה ממצב המולטיפלייר, דווקא מצב הקריירה הוא זה שליווה אותי רוב הזמן.
אחת הסיבות לכך, היא כי היופי של אופיו הארקיידי של המשחק מתבטא גם במצב הקריירה, שלא באמת מחייב אותנו לשחק על פי סדר כרונולוגי מסוים, רק על פי מירוצים ומשימות שנהיות זמינות לנו, ונוכל לשחק באיזה מצב שמרצה, מתי שנרצה. המשימות והמירוצים החדשים נהיים זמינים בפנינו בקצב מסחרר, שתואם את המירוצים המהירים והקצרים, כך שגם אם נתקל במשימה או מירוץ שפחות מהנים לנו, תמיד נעבור אותם מהר ונגיע לעיקר בלי יותר מדי בזבוז זמן, ויחד עם ההתקדמות המהירה, יפתח בפנינו ארסנל רכבים מרשים יותר ויותר.
ואם כבר במבחר הרכבים עסקינן, אז יש לציין כי מדובר במבחר עצום שיקסום לכל חובב רכב, כשהרכבים מחולקים לקטגוריות שונות עם נתונים שבאים לידי ביטוי בהספקי הרכב והתנהגות הכביש שלהם. בין הרכבים ניתן למצוא רכבים אייקונים כמו האימפרזה STI והבוגאטי ויירון, אבל גם כמה רכבי-על פחות מוכרים, כמו ה-Gumpert Apollo, ולא חסרים רכבים לאהוב. הייתי שמח לראות מגוון גדול יותר גם של מותגי רכב, ולא רק דגמים, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים, וממש אין לי תלונות בכל הנוגע למבחר ש-HP מציג בפנינו.
מעבר לחוסר למהירות הלא הגיונית, המשחקיות המהירה ומבחר כלי הרכב המרשים, אחת הסיבות שהופכות את המשחק למהנה כל-כך במיוחד ככל שמתקדמים בו, היא הגאדג'טים השימושיים שהמשחק בפנינו, מעין ארסנל של ''כלי נשק'' . רוצים להיפטר מהשוטר מאחוריכם? רק לחיצה אחת מפרידה בינכם ובין רצועת הדוקרנים שתשתחרר מתחתית הרכב שלכם ותאפשר לכם לברוח אל האופק. הנהג שאתם רודפים אחריו לא מוכן לעצור? מה הבעיה, נקרא למחסום משטרתי שיראה לו מי הבוס. האלמנטים הכל-כך מוגזמים הללו מעלים את אפקט ההנאה בכמה רמות ומהווים את הזהות האמיתית של המשחק, ולעתים מהנים יותר מהניסיון לנצח, והתרגשתי הרבה יותר לגלות גאדג'ט חדש כל פעם, מאשר לפתוח רכב חדש לשימוש.
ביחד זה תמיד יותר כיף
אין ספק, משחק כמו HP מהנה יותר עם חבר, אבל בין אם תשחקו עם חברים או שחקנים זרים מרחבי העולם, מצב המולטיפלייר פשוט מצוין בזכות משחקיות פשוטה, ומאפשר תמיד להיכנס למירוץ ולהתחרות גם מול אנשים ששיחקו במשחק הרבה יותר זמן מכם, בלי להרגיש שיש להם יתרון משמעותי עליכם בצורה כלשהי. לא צריך יותר לדאוג שילד מהקצה השני של העולם שישב והתאמן כל סגר הקורונה יסלק אותנו מלובי המשחק בבושת פנים כי לנו אין את הפריבילגיה לשחק ימים כלילות, וזה מצוין. הידיעה שהמולטיפלייר מהנה ומרגיש תמיד הוגן, מאפשרת תמיד להיכנס למשחק גם ללא החברים הקרובים ולדעת שההנאה תהיה מובטחת.
מהצד השלילי, אין אופציה למצב של מסך מפוצל, והיבט המולטיפלייר הוא בגדר אונליין בלבד, אבל עם 3 מצבי משחק שונים ועד 8 מתחרים במקביל, זה מתקבל. כמובן שהייתי שמח לאופציה למסך מפוצל, במיוחד במשחק מהסוג הזה שמהווה את הפלטפורמה המושלמת למולטיפלייר מקומי, אבל למרות תחושה נוסטלגית שהמשחק עלול לשדר לפעמים, כנראה שיש גבול ומסך מפוצל יישאר נחלת העבר.
השורה התחתונה
קשה להגדיר את Hot Pursuit החדש כטוב או רע. הוא מושלם לשחקנים מסויימים, אבל במקביל בנאלי ומשעמם לשחקנים אחרים, בצורה הרבה יותר בולטת מאשר עם כל משחק אחר, וזו בדיוק הסיבה שקשה לתת גזר דין מוחלט וחורץ בנוגע לחידוש הזה. כנראה שאם אתם חובבי ז'אנר מירוצי הארקייד ונהניתם מהמשחק המקורי, או שמא לא שיחקתם בו - אין ספק כי תוכלו להפיק שעות של הנאה ממשחק ה-Need for Speed החדש/ישן. אם אתם מחפשים משחק קצת יותר ''רציני'', וכזה שיאפשר לכם לחוש תחושת התקדמות אמיתית, כנראה שאפשר לוותר, בייחוד בתקופה בה אנחנו יכולים לשחק ב-Forza Horizon 4 או Project CARS. בסופו של דבר, Hot Pursuit לא מגיע לרמה של המשחקים הגדולים בז'אנר, אפילו לא לאלו מאותה סדרת משחקים, והוא משחק בינוני לכל היותר. כנראה שאני בנתיים אמשיך לחכות למשחק שיחזיר את סדרת Need for Speed לגדולתה.
תגובות
1
| פורסם ע"י