האם גם אחרי 18 שנה משחק הגנגסטרים הוא עדיין הצעה שאי אפשר לסרב לה?
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד
"מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד רציתי להיות גנגסטר" אמר הנרי היל באחד מסרטי הגנגסטרים המפורסמים אי פעם, הח'ברה הטובים (Goodfellas) של מרטין סקורסזה מ-1990. המשחק Mafia:The City of Lost Heaven שראה אור ב-2002, 12 שנה אחרי סרט הקאלט היה המשחק שנתן את החוויה הכי קרובה שיש ללהיות גנגסטר כמו בסרטים באותה תקופה. Mafia הצג סיפור שכתוב מעולה עם דמות ראשית שבקלות יכלה לסחוב את אחד מסרטי הז'אנר הגדולים על גבה, עיר ענקית והמון אבל המון כדורים שורקים באוויר. למעשה, באותה תקופה היו לא מעט שטענו שהפרנצ'ייז הולך להתחרות ראש בראש עם סדרת Grand Theft Auto שבדיוק התחילה להפוך למפלצת שהיא היום עם יציאתו של GTA III כשנה לפני.
בפועל העניינים התגלגלו קצת אחרת: שני ההמשכים לא הצליחו להדביק את הפער ובעוד שמשחק ההמשך Mafia II קיבל גם הוא תשבוחות על העלילה והתקבל לא רע בכלל, המשחק השלישי כבר נחשב לבינוני להחריד. עכשיו כחלק מטרנד ההוצאות המחודשות קיבלנו גם את הטרילוגיה הזו מחדש. מההתחלה הבאז סביב ההוצאה המחודשת הזו התרכז כמעט בלבד סביב ה-Remake למשחק המקורי. המפתחת Hangar 13 (שבעצמה מהווה מעין גלגול נשמות של Illusion Softworks המפתחת של המשחק המקורי) הבטיחה לבנות כאן את העניינים מאפס ולהביא את הקלאסיקה מלפני 18 שנים לסטדנדרטים של הדור הנוכחי. תארו לכם כמה כיף היה לגלות שהחבר'ה שם עשו עבודה פשוט טובה, וגם ב-2020 Mafia:Definitive Edition הוא אחת הדרכים הכי טובות לקבל משחק גנגסטרים מעולה.
מנוסעים מוזרים שעולים בלילות לבחור הכי מפחיד במועדון
כמו ב2002, המשחק מביא אותנו לאמריקה של שנות ה-30 ומתרחש בעיר הבדיונית בעלת השם המפוצץ והפואטי במיוחד Lost Heaven. העיר היא למעשה הכלאה של שיקגו וניו יורק, שתיים ממרכזי הסחר והתרבות הגדולים בארה"ב של אותן שנים ובאופן טבעי גם הערים בהן התחיל הפשע המאורגן במדינה. אנחנו נשחק את טומי אנג'לו (Tommy Angelo), בן למהגרים איטלקיים שעובד בתור נהג מונית ורק מנסה לחסוך כמה סנטים. לילה אחד טומי רק רצה להגניב בשקט סיגריה בין נסיעות כשלפתע מתפרצים למונית שלו שני מאפיונרים בדרג נמוך כשהם נמצאים במנוסה מכנופייה יריבה. טומי מתגלה כנהג מילוט מוצלח במיוחד ולאחר שהוא מבין שלא יוכל לסבול את הקיטורים של זקנות שממהרות להגיע לכנסייה כל חייו, הוא נכנס בהדרגה לתוך משפחת סליארי (Salieri), אחת משתי משפחות הפשע הידועות והקטלניות בעיר.
מכאן מתחיל סיפור גנגסטרים קלאסי שכתוב מעולה. סיפור טוב בין אם בסרט, סדרת טלווזיה או משחק מחשב נשאר טוב לתמיד וזו עדות לכך. המשחק גדוש בדמויות צבעוניות לפי מיטב הסטיגמות של סרטי הפשע הגדולים. החל מהחבורה של החיילים הפשוטים ועד לבוס הגדול וליועץ המאופק שלו. קל לנו מאד להתחבר לטומי: הוא דמות מורכבת שמחזיקה בסט ערכים מסויים למרות הדברים הנוראיים שהיא עושה בחיי היומיום. צוות השחקנים הוחלף כולו ונעשו מעט התאמות בעלילה כדי ללטש ולהדק אותה. כמו שכבר הבנתם העלילה היא הנקודה החזקה ביותר של המשחק הזה ואני יכול לדבר עליה במשך כל הביקורת. אבל יש לנו עוד כמה דברים להספיק ואני חושש שייפלט לי ספוילר.
הסיפור הוא כל מה שהיה לצוות הפיתוח ביד כשכאמור את כל השאר הם בנו מאפס. לשמחתי הרבה הם עמדו במשימה הזו בהצלחה ויצרו עולם משחק יפהפה שקל לצלול לתוכו. לא דמיינתי כמה יפה ומפורט המשחק הזה יכול להיראות. Lost Heaven היא מטרופולין אמריקאי ענק ומפורט שמלא ברכבים קלאסיים, שלטי ניאון זוהרים ואנשים יפים בחליפות שלושה חלקים. מהבחינה הזו, Hangar 13 עשו עבודה מעולה בלהביא את Mafia ל-2020. שליטה ברכבים היא ריאלסטית במיוחד ויכולה להיות אפילו מסובכת לפעמים. כיאה לרכבים הבובמסטיים והמיושנים של לפני כמעט מאה שנה. שחקנים רבים לא היו מרוצים מהשליטה אבל לטעמי היא הייתה מאתגרת בקטע דווקא טוב - אומנם הנהיגה יכולה להראות קצת מסובכת בשעות הראשונות אבל שמחתי שהיא דורשת כישרון מסויים.
אם לא תיקחו את הפנייה כמו שצריך בזמן בריחה מהשוטרים, כנראה שהעץ שתתנגשו בו חזיתית יחסוך להם הרבה עבודה. הדבר מוסיף עוד רובד של אתגר למשימות שכוללות מרדפים או בורחים מהחוק. יתר על כן, המשחק מתגמל אתכם על נהיגה זהירה. בעולם המשחק של מאפיה המשטרה תרשום לך דו"ח אם תסע ב-150 קמ"ש בשכונת מגורים, גם אם במקרה אתה הגנגסטר הכי חזק בעיר. לכסף אין משמעות במשחק אז חוץ מלתת רובד של ריאליזם אין כאן באמת משהוא שפוגע בשחקן. באופן דומה גם קטעי הירי האינטסיביים במשחק לא כל כך סלחניים, הבריאות לא נטענת מחדש ואנחנו חייבים למצוא חבילות עזרה ראשונה, אין הרבה תחמושת ואפילו ה-Aim Assist נעשה באופן מינימלי בלבד. זה נותן תחושה שהחידוש הזה יודע מאיפה הוא בא ונותן כבוד לתקופה בה משחקי מחשב הוליכו פחות את השחקן יד ביד.
העולם הפתוח הכי סגור שתבקרו בו
למרות העולם המרהיב שנבנה כאן, אין מדובר במשחק עולם פתוח במובן הקלאסי של המילה. המשחק בנוי בצורה ליניארית ומעביר אתכם ממשימה אחת למשימה הבאה, כשסרטון קצר מקשר ביניהן. המשימות הראשיות מגוונות ומלאות אקשן ואדרנלין.אבל מדובר בתהליך שחוזר על עצמו מתחילת המשחק עד הקרדיטים. כלומר, אולי יש כאן עולם מושקע בטירוף אבל אין דרך אמיתית לחוות אותו חוץ מהמשימות הראשיות. אתם יכולים באופן תיאורטי לעשות בתוך המשימות מה שבא לכם ולחקור כל פינה במשחק אבל כשאין בו משהוא חוץ מהמשימות הראשיות אין באמת סיבה לכך. במבט שטחי זה יכול להיות ייתרון כי לכאורה יש כאן משחק עולם פתוח אבל המשחק מראה לכם רק את מה שהוא רוצה ולכן זה גורם לו להראות מלוטש אפילו יותר.
אירועים שנראים רנדומליים ממבט ראשון כמו ב-Red Dead Redemption 2 למשל, מתוסרטים כאן לגמרי. לא פעם במהלך המשחק חשבתי שיש קטעים מסוימים שהיו יכולים להיות מצוינים אחרי זה כמשימות צד כלשהן בעולם המשחק, החל ממירוצי מכוניות ועד גניבת משלוחי אלכוהול. כאן דווקא חבל שצוות הפיתוח נצמד לגמרי למקור ולא השכיל להשתמש בארגז החול הענקי שהם בנו ובהתקדמות הטכנולוגית בשביל לתת לנו קצת תוכן נוסף שלא היה במשחק במקורי. יש במשחק מצב Free Roam בו ניתן לקבל נשקים, מכונית ולהסתובב באופן חופשי בעולם המשחק אבל הוא ממצה את עצמו מהר מאד ודי מרגיש כמו להסתובב בקניון גדול ויפה, אבל ריק. כמה כבר אפשר לירות בשוטרים בלי שום מטרה?!
יהיו לכם באגים, אבל לפחות תלווה אותם מוזיקה מעולה
תקלות טכניות הן לא דבר שזר לסדרת Mafia, כשגם החידוש שלפנינו לא חף מהן. אומנם לא מדובר בכישלון הטכני שהוא Mafia III אבל התקלות בהחלט מורגשות. לא פעם חוויתי ירידות פריימים, עצמים בעולם המשחק נעלמו להם פתאום וחזרו רק בחלק מהמקרים. זו עדיין חולשה של Hangar 13 וזה לגמרי פוגע בחווית המשחק הכללית. זכורה לי במיוחד פעם אחת בה המשחק פשוט לא קלט שהחניתי את הרכב במקום הנכון ונתקע בתוך הלופים של עצמו, מה שגרם לי לטעון מחדש את נקודת השמירה האחרונה. גם האינטלגנציה של החברים שלכם לא ראויה לציון. למעשה לא ברור איך הדון סלייארי בכלל מעסיק חיילים אחרים חוץ מטומי כשכל מה שהם עושים זה לירות באוויר ולהיתקע בקירות לפעמים. לא יודע אם זה משווה את הכף, אבל גם האינטלגנציה של האויבים שלכם לא מהמעולות שחוויתי. חוץ מלזרוק בקבוקי תבערה בדיוק של צלף אולימפי הם לא יודעים לעשות כל כך הרבה. הקושי והאתגר במשחק נובעים מדברים שקשורים לשחקן עצמו ולא מהאסטרטגיה של האויבים שלכם וחבל.
אני חייב להתייחס כאן גם לפס הקול המעולה שמלווה את המשחק. אין כאן יותר מידי שירים מפורסמים של אומני התקופה. במקום זה כל המוזיקה במשחק היא מוזיקה סימפונית קלאסית שהוקלטה במיוחד על ידי התזמורת הפילהרמונית של העיר ברנו בצ'כיה. זה נותן למשחק מימד מאד אפי ומשתלב נהדר לטעמי. אלו מכם שראו את טרילוגיית הסנדק למשל, נסו לחשוב כמה המוזיקה תורמת לסרטים הללו ומשמשת כאמצעי להעברת רגש, אווירה ולרעיון הכללי בסרט. לטעמי זה עובד מעולה גם כאן. חוץ מזה, מי היה מאמין שמוזיקה קלאסית גם משתלבת מעולה כשרוצים לכסח אויבים במשחקי מחשב ולא רק מטאל והיפ הופ.
השורה התחתונה
לסיכומו של עניין, Mafia: Definitive Edition הוא דרך נהדרת לחוות מחדש את אחד ממשחקי הפשע הטובים שהיו פה. מדובר בחידוש ראוי למשחק המיתולוגי עם סיפור גנגסטרים קלאסי שכתוב היטב עם דמויות מעולות, עולם מרהיב ומשימות מאתגרות וכיפיות בטירוף. גם מעריצי טרילוגיית Mafia הותיקים וגם חובבי משחקי הפשע והאקשן ייהנו מאד מהמשחק וירגישו מיד בבית. למרות זאת, קשה להתעלם מהתקלות הטכניות השונות, במיוחד שנראה שלא יישמו בתחום הזה לקחים ממשחקים קודמים של המפתחת. אלו בתוספת העובדה שהעולם המרהיב עומד ריק מורידים את הציון הסופי. חידוש של משחקי עבר הוא מגמה די רווחת בעולם הגיימינג של היום ולראות חידוש שהאהבה למשחק המקורי ניכרת בו מתחילתו ועד סופו ומהווה ניסיון נטול ציניות להביא משחק ישן אל הדור החדש זה פשוט כיף. ככה עושים Remake.
תגובות
1
15:41 28.09.2020 |
WarFox89
ביקורת נהדרת. כיף לקרוא. אני מאוד נהנה מהמשחק הזה. שווה כל אגורה.
2
| פורסם ע"י