השיא של טרילוגיית משחקי היריות של הדור הקודם מגיע למקום הראוי לו.
אם תשאלו בן אדם מי היא הדמות הכי מזוהה של נינטנדו כנראה תקבלו תשובות כמו מריו, דונקי קונג, לינק וזלדה, סאמוס ועוד. תשאלו את אותה שאלה לגבי סוני ותקבלו תשובות כמו קרייטוס, ניית'ן דרייק וקראש בנדיקוט. אבל בניגוד לשתי החברות הקודמות, במקרה הבא אין באמת ויכוח: כששואלים גיימרים מי היא הדמות הכי מזוהה של Xbox הם לרוב חושבים על שתי מילים: מאסטר צ'יף. הלוחם המחוספס והקשוח יחד עם סדרת משחקי Halo ממנה הוא הגיע הם ביחד - כפי שציינתי בכתבת משחקי ההשקה הטובים ביותר אי פעם - הסיבה היחידה בעיניי לסיבה ש-Xbox הוא המותג שהוא כיום.
עכשיו, כ-13 שנים לאחר היציאה של המשחק האחרון בטרילוגייה המקורית של הסדרה הנהדרת ו-13 שנה לאחר יציאת המשחק האחרון בסדרה למחשב האישי (Halo 2 שיצא ב-2007), שחקני המחשב האישי סוף סוף יכולים "לסיים את הקרב", כש-Halo 3 מגיע לראשונה למחשב האישי במסגרת אוסף ה-Master Chief Collection שזמין ב-Steam וב-Xbox Game Pass. אז עכשיו כששחקני ה-PC יכולים סוף סוף לשחק במשחק, צריך לשאול: האם הוא שווה את זה גם אחרי כל השנים?
מסיימים את הקרב, בסטייל
אז כמו שציינתי קודם, Halo 3 הוא משחק בן 13, וככזה אני לא חושב שאני צריך להסביר את הסיפור שלו, בעיקר כששני המשחקים הראשונים הגיעו כבר למחשב האישי. אבל בכל מקרה, גם אם הכרתי כבר את כל הסיפור של Halo 3 על בוריו, היה משהו כיפי ומרגש בסיום המסע הזה של מאסטר צ'יף, המסע הזה להצלת הייקום מפני סכנת "המבול" (The Flood, גזע חייזרים טפילי שכבר איים להשתלט על הייקום פעם אחת). אני אהיה כנה, עד הכנת הביקורת הזו שני משחקי ה-Halo היחידים ששיחקתי היו Halo ו-Halo 2, שכשהבנתי שהמשחק הבא לא יגיע למחשב התפניתי בעל כורחי לצפות בסרטוני משחקיות כדי להבין איך הסיפור נגמר, ואיך מאסטר צ'יף באמת "מסיים את הקרב הזה". אבל גם כל הידע הזה לא הכין אותי לכמה כיף המשחק הזה באמת כשמשחקים בו.
Halo 3 כמשחק שחקן יחיד הולך על התפר שמגדיר איך משחק מושלם אמור להיראות מבחינת עיצוב שלבים ומשחקיות. כמעט כל משימה בו כיפית להפליא, גם ברמות היותר קשות של Heroic ו-Legendary שלוקחות את היכולות שלך למקסימום. המיקום של האויבים השונים, ההתקדמות בקרב והאופציה לקחת את הנשקים השונים של האויבים שלכם במפה הפכו כל היתקלות עם חיילי ה-Covenant לריקוד אווירי של כדורי אנרגיה ופיצוצים. האביזרים השונים שניתן להשתמש בהם כמו מגינים, כדורי "שאיבת אנרגיה" ועוד, נותנים עוד נופך טקטי לכל השיגעון הזה ומונעים ממנו להיות פשוט קרב Quake אחד גדול. כשאתם יורים ומכוונים המשחק מרגיש נהדר (אני שיחקתי על 144FPS על המחשב שלי ובאמת שאין יותר חלק מזה), כל הנשקים במשחק נהדרים (חוץ מהרובה סער, הוא מעולם לא היה האהוב עליי).
המשחק, בדומה לקודמיו, גם מצטיין במתן שטחים פתוחים יחד עם מסדרונות מלאים באויבים, כשקרבות נגד ה-Scarab - מפלצות מכניות ענקיות, שחזרו מהמשחק הקודם - היו מהממים בעיניי. זה דבר אחד להסתכל על מישהו אחר משחק בזה וזה דבר שונה כשאתה צריך להילחם באחד מלמטה (ולא מלמעלה כמו ב-Halo 2). המשחק יודע מתי זה הזמן להפיל עלייך רובה צלפים ולומר לך להתחיל להוריד את האויבים שלך כמו זבובים ומתי זה הזמן לעלות על טנק של ה-Covenant או אחד מה-Warthog-ים הידועים לשמצה ולהתחיל לנסוע ברחבי המפה. המשחק מתחילתו ועד סופו פשוט כיפי ונהדר, כשמי שרוצה עוד אתגר יכול לנסות ולעשות Speedrun על השלבים השונים (המשחק אפילו מעודד את זה בכניסה לשלב).
מהבחינה הגרפית טיפה הופתעתי לגלות שהמפתחים של האוסף החליטו לא לגעת כמעט בכלל במודלים של הדמויות והנשקים עצמם. אלו מכם שישחקו במשחק ישר יזהו את הטקסטורות (שטיפה הותאמו לרזולוציות גבוהות) והאנימציות הישנות. אני לא אשקר זה גורם למשחק להיראות טיפה יותר בלוקי ממה שהייתי ציפיתי לו כשנכנסתי למשחק. ההשוואה שלי הגיעה מההבדל האסטרונומי שבין Halo: Combat Evolved ל-Halo בגרסת ה-MCC, שנראה משמעותית טוב יותר. כנראה המפתחים הרגישו שלא הייתה להם הרבה עבודה לעשות, שכן המשחק הזה נראה הרבה יותר טוב מהמשחק הראשון, אבל הייתי שמח לקצת יותר שיפורים בהקשרי אפקטים כמו דשא נוסף וצמחייה, חול, אפקטים טובים יותר ליריות ופיצוצים ועוד. מה שכן, התאורה והצבעים במשחק הזה השתפרו פלאים לעומת הגרסאות הקודמות, כשאפילו גרסת ה-Xbox One נראית טיפה פחות טוב בהשוואה.
הצבעוניות של המשחק יחד עם המשחקיות החזירה אותי לזמנים פשוטים יותר, זמנים שעד לאחרונה רק Doom Eternal הצליח להחזיר אותי אליהם. התקופה הקצרה הזו באמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, כשמשחקי יריות עבדו קשה על הקונספט של להיות כיפיים ומושכים לעין ופחות שם כדי להיות ה-Call of Duty הבא או לשלב מכניקות נוספות ומיותרות במקום לתת למשחקיות לעשות את העבודה הקשה, מה שלוקח אותי ישירות למולטיפלייר של המשחק,
המולטיפלייר, כמו מצב המשחק היחיד, גם הוא היה מהנה וכיפי, למרות שיש פה בעיות מסוימות: לפעמים אני משחק עם אנשים עם הרבה יותר ניסיון ממני במולטיפלייר של היילו מה שגורם למוות מהיר שלי עד שאני לומד לאן ללכת במפה ומי נגד מי. בנוסף, לוקח זמן למצוא קרבות שהם לא 4 על 4 Deathmatch או דומיו. הייתי שמח אם היה איזשהו אלמנט של AI כדי שאוכל לחוות עוד סוגי משחק שונים (אפילו שה-4v4 כיף להחריד). למעט שני הדברים הללו המפות השונות מהממות וכיפיות, כשהמפות הקטנות מעודדות איגופים ותזוזה והמפות הגדולות והמאסיביות מעודדות עבודת צוות ותכנון מקדים.
השורה התחתונה
גילוי נאות, אני יורד הרבה על Xbox והקונסולה שלה. אני גם חשבתי לכל אורך הדור הנוכחי שמיקרוסופט עשתה צעדים נוראיים שגרמו למפלה שלה אל מול סוני ואפילו נינטנדו. אבל השעות ששיחקתי ב-Halo 3 פשוט הזכירו לי למה בכלל נכנסו לדור הקודם כשדווקא סוני ומיקרוסופט הן אלו שנלחמו ראש בראש. טרילוגיית Halo המקורית היא ללא ספק אחת מסדרות משחקי FPS עם הסיפור הכי טוב, דמויות משכנעות, מפות נהדרות ומשחקיות כיפית ו-Halo 3 הוא באמת השיא שלה. הפורט של המשחק ב-MCC לא משנה שום דבר בצורה דרמטית וכן, המודלים של הדמויות יכולים להיראות מיושנים. אבל החדות הנהדרת שמגיעה עם הרזולוציה הגבוהה והשיפורים בתאורה של המשחק מחיים מחדש את משחק היריות הנהדר של ה-Xbox 360. ברוך הבא מאסטר צ'יף, הגעת למקום הראוי לך.
תגובות
1
21:13 13.08.2020 |
WarFox89
"הצבעוניות של המשחק יחד עם המשחקיות החזירה אותי לזמנים פשוטים יותר, זמנים שעד לאחרונה רק Doom Eternal הצליח להחזיר אותי אליהם. התקופה הקצרה הזו באמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, כשמשחקי יריות עבדו קשה על הקונספט של להיות כיפיים ומושכים לעין ופחות שם כדי להיות ה-Call of Duty הבא או לשלב מכניקות נוספות ומיותרות במקום לתת למשחקיות לעשות את העבודה הקשה"
הטאצ'ים הקטנים והמרגשים האלה שאתה מצליח לשלב בביקורות והכתבות שלך שמואל באמת מציבות אותך ברמה אחת הרבה יותר גבוהה מהרבה מכתבי הגיימינג שיצא לי לראות.
ריגשת. ת'כלס.
קיבלתי פלאשבאק מאוד נעים של BF2, קרייסיס, פאר קרי 2, COD 2 ו COD 4, AC1, MOH AA....
2
15:00 22.08.2020 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
לא ניסיתי לרגש האמת, זה מה שחוויתי (ואני עדיין חווה האמת). יש כאן משחקיות שנעוצה במפות מצוינות והנאה מתמדת ופחות על רגעי High וסטריקים שנותנים כוחות מיוחדים.
הפעם האחרונה שחוויתי כזו חוויית מולטיפלייר הייתה ב-WWII, וגם אז זה היה מוגזם טיפה. איפה הימים שהיינו מקבלים מפה משוגעת ב-UT2004, משחקים 8 חברים ב-FFA DM מרימים נשקים ונהנים בלי להכין נשקים מראש ובלי לכוונן כל דבר.
Simpler times, man.
3
17:35 22.08.2020 |
WarFox89
לצערי הימים האלו נקברו ביום שהמפתחים והמפיצות שמעו לראשונה על מיקרו-רכישות ועל זה שאפשר בעזרתם להוציא עוד המון המון כסף גם אחרי מכירת משחק הבסיס.
זה הסיבה שיש היום כל כך הרבה קסטומיזציה מיותרת במשחקים כמו צבעים, תלבושות, סקינים וכו' ...
אני גם זוכר את הימים שהייתי חורש על UT2004 איזה זמני זהב... המשחק נהפך לקלסיקה מיידית והוא היה אפילו כל כך גדול שהוא בא ב-8 דיסקים אם הזיכרון שלי לא מטעה אותי XD .... הימים של BF2 גם, הימים של משחקי ה-COD הראשונים עד MW1 - באף אחד מהם לא היה אז את השטויות האלה. אנשים היו משחקים במשחקים האלה פשוט כי זה היה כיף וזה היה משהו חדש. לא הייתה מערכת התקדמות מוגזמת של פתיחת דברים או סקינים, לא היה באטל פאסס ולא סיזון פאסס - לא היה צריך לחפש לתת מוטיבציה לשחקנים בכדי לחזור למשחק בכל פעם ולהמשיך לשחק - הם שיחקו פשוט כי זה היה כיף והם נהנו מהמשחק.
היום בלי התקדמות\קוסמטיקה\דברים שצריך לפתוח ולחרוש עליהם - הילדים מאבדים עניין מאוד מהר מהמשחק. דור אחר קצת.
4
| פורסם ע"י