החידוש עושה כמה שינויים טובים במעבר לשנות האלפיים, אבל לא מתעלה לרמה גבוהה במיוחד
אני תמיד נוהג לומר שיש לי ידע מוגזם ורפטואר גדול מדי של משחקי וידאו ששיחקתי בצורה כזאת או אחרת. אחד המשחקים שתמיד הייתי גאה בכך שהיו בספריית המשחקים ששיחקתי היה Seiken Densetsu 3, או Secret of Mana 3. כמובן, בהתחשב בעובדה שזהו משחק שיצא רק ביפן (לא ידעתי את זה בזמנו - מדובר בשנת 2002 או 2003) ואני הייתי ילד בן 10, זה היה על אימולטור עם תרגום קלוקל לאנגלית. אבל כבר אז ידעתי לומר שהיה מדובר באחד המשחקים הכי מרתקים ומעניינים ששיחקתי באותה התקופה. עם מחשב שיכל להריץ רק אימולטורים ל-SNES ובלי כסף לקנות קונסולה אמיתית אני ישבתי שעות מול המשחק היפהפה הזה ולמדתי כל פינה בו.
כ-24 שנים לאחר היציאה המקורית של המשחק בשנת 1995 ביפן (ומשהו כמו 17 שנים לאחר התקופה שאני שיחקתי במשחק), המשחק שהופיע כמעט בכל רשימת "אחד המשחקים הטובים ביותר שלא יצא מיפן", סוף-סוף יצא מיפן והגיע לקונסולת ה-Nintendo Switch כחלק מאוסף המשחקים של הסדרה. שנה לאחר מכן, אנחנו גם זוכים לקבל רימייק שלם למשחק הנהדר, וכמובן שאני לא אפספס את ההזדמנות הזו כדי לבחון האם המשחק הכל-כך אהוב עליי אכן שרד את מבחן הזמן, ואיך (או אולי יותר נכון, כמה) הרימייק משנה את המקור עליו הוא מתבסס.
לעבור את מבחן הזמן
Trials of Mana היה משחק פורץ גבולות לזמנו: שלוש דמויות מרכזיות שאפשר לבחור מתוך שש אפשריות יוצאות למסע גרנדיוזי ומדהים, כל אחת כדי להשיג את המטרה שלה: דוראן האביר רוצה להתחזק כדי לנקום במכשף אכזרי שתקף את הממלכה שלו; הוקאיי רוצה להציל את אהובת ליבו שקוללה על ידי מכשפה אכזרית (אחרת); קווין, הנסיך של ממלכת אנשי הזאב רוצה למנוע מאביו לפלוש לתוך עולם בני האנוש ועוד. באותו הזמן, הרעיון של כמה סיפורי רקע ומטרות שונות לדמויות מרכזיות בסיפור כמעט ולא היה נראה במשחקי וידאו והיה שמור למשחקים באמת גדולים כמו Chrono Trigger ו-Final Fantasy VI.
בעוד שהמטרות של כל הדמויות בסופו של דבר מתנקזות לאותה הנקודה - הצלת עץ המאנה הקדוש וחילוץ השדונים השונים ממלתעותיהן של מפלצות נוראיות ששולטות עליהן - עדיין, 15 שנה לאחר היציאה של המשחק המקורי, אני נדהם מהצורה בה הסיפור של המשחק מצליח לחבר את הסיפורים של הדמויות השונות בצורה כל-כך נהדרת. בנוסף, לבחירות שתעשו בתחילת המשחק (אני מתכוון כמובן לבחירת הדמויות שאיתן תשחקו) תהיינה השפעות על הדיאלוגים שתשמעו במשחק והדינמיקה בין הדמויות שלכן. השילוב האהוב עליי בין אנג'לה, דוראן והוקאיי כדמות המרכזית יוצר מצב בו אנג'לה משתעשעת עם הרעיון שלדוראן יש "שלדים בארון" שהוא לא רוצה לחשוף בפנינו. כל אלו הופכים את הדמויות השונות לצבעוניות וכיפיות מאוד.
אז הדמויות עצמן שרדו את מבחן הזמן, אבל מה בדבר הסיפור עצמו? אז כאן המצב קצת יותר מסובך: הסיפור של המשחק - יציאה של דמויות צבעוניות ומשוגעות למסע מסתורי וקסום - דווקא הוכח כאחד שעובד טוב גם בשנות האלפיים המאוחרות, בעזרת משחק אחר שיצא לפני שנתיים: Dragon Quest XI. לצערי, בעוד ש-Dragon Quest XI היה משחק ענק עם משחקיות חצי-פתוחה שאפשרה לנו לחקור את העולם הגדול, Trials of Mana מרגיש הרבה יותר ישיר בסגנון שלו.
אני סבור שזה נובע מהעובדה שהרימייק הוסיף פיצ'ר של נקודות ציון שמבהירות לשחקן לאן הוא צריך ללכת ובכך מקטינה את כמות החקר שהשחקן צריך לעשות במפה עצמה. אני חושב שהיה אפשר לפתור את הבעיה הזו עם תוספות של משימות צדדיות רבות, עוד אזורים שניתן לחקור על המפה, הסתמכות מועטה יותר על נקודות הציון ועוד. אגב, מדובר בפיצ'רים ש-Dragon Quest XI עשה בהם שימוש כדי להקטין את הלינאריות של הסיפור וזה עשה פלאים לחוויה שלי כשחקן. ועדיין, חשוב לי לציין שבעוד שזה עומד לרעת המשחק, זה לא הפריע להנאה שלי מהסיפור או מהמשחק עצמו - זה פשוט משהו שהיה אפשר לשפר והיה מאריך את הזמן שלנו בעולם של המשחק.
חזון שמתממש
אם כבר כתבתי את המילים "פורץ גבולות", אז אפשר וחשוב לציין את העובדה שמדובר במשחק אקשן/תפקידים - בין היחידים שהלכו על הכיוון הזה באותה התקופה (יחד עם המשחק הקודם בסדרה שבנה את היסודות של מערכת הקרבות הזו). בחידוש מערכת הקרבות קיבלה שינוי מאסיבי והיא הפכה להרבה יותר מבוססת אקשן, עם הרבה פחות עצירות לבחירת מתקפות כמו במשחק המקורי. המשחק מאפשר לכם לתת מכות חלשות ומהירות, מכות חזקות, לבצע קומבואים, לקפוץ לאוויר ולהכות את האויבים המעופפים ולהשתמש ביכולות מיוחדות וקסמים.
תוכלו לשלוט רק בדמות אחת בכל פעם, כשבשתי הדמויות האחרות ישלוט AI. ה-AI לפעמים מתנהג בצורה לא הגיונית, אז תהיו מוכנים עם אביזרי הריפוי שלכם שבקרבות בוסים כאלה ואחרים ידרשו מכם אקסטרה תשומת לב. אבל אם במשחק המקורי הייתם צריכים לעצור הכל כדי לבחור את חפיסת השוקולד שתרפא אתכם, החידוש מאפשר לכם לגשת לאמצעי ריפוי ומתקפות מיוחדות בעזרת קיצורים בשלט, ובכך מאפשר זרימה חלקה יותר של הקרב (כמו שאמרתי, פחות עצירות במהלך הקרבות עצמן).
מערכת הקרבות החדשה כיפית ומייצגת לטעמי את מה שסקוור רצו לעשות מלכתחילה ולא הייתה להם את היכולת לעשות כן. מה שכן, ברמות הקושי הנמוכות (Normal ומטה), המשחק פשוט קל מדי. עצה שלי: אם אתם מגיעים למשחק הזה עם רקע במשחקי אקשן כמו Bayonetta 2 ו-Devil May Cry, תשחקו על Hard. המשחק מאפשר לכם לשנות את רמת הקושי בכל נקודה במשחק, כך שאם אתם מתקשים ברמת הקושי הגבוהה, תוכלו להוריד את רמת הקושי מבלי לפגוע בסיפור.
אם מערכת הקרבות של המשחק שודרגה וקיבלה עומק, מערכת עליית הרמות דווקא קיבלה שינוי כמעט הפוך: במקום מערכת התכונות הסטנדרטית ממשחקי RPG באותה התקופה, בה לאחר עליית רמה כל דמות מקבלת כמות נקודות אותה היא יכולה לחלק בין התכונות השונות שלה (כוח, זריזות, אינטלקט ועוד) כדי לחזק את עצמה, כאן המשחק מפשט מאוד את השיטה ומציג לשחקן בדיוק מה העלאת כל תכונה תתן לך. בנוסף, המשחק מציג לראשונה יכולות פאסיביות שכל שחקן יכול להתאים לסגנון המשחק שלו. לדוגמא, שחקנים שדואגים מאוד לדמויות שנשלטות על ידי המחשב יכול לתת להן יכולת שתגרום לאפקטים שליליים כמו הרעלה להיעלם מהר יותר.
תוסיפו לכך את העובדה שמערכת שינוי ה-Class של הדמות שלכם נשמרה בצורתה המלאה ברימייק, כך שאתם תקבלו מתקפות ויכולות חדשות ברגע שתגיעו לרמה מסוימת עם הדמות שלכן ואתם מקבלים מערכת עליית רמות שנותנת לשחקן את כל המידע שהוא צריך כדי להתקדם במשחק כראות עיניו, מבלי לזרוק עליו מידע לא נחוץ או לא רלוונטי. אני יותר מבעד השינוי הזה ומאוד נהניתי ממה שהמשחק הציע לי בחזית הזו.
צעד קדימה, צעד לאחור
הגרפיקה של המשחק היא באמת ההגדרה של צעד קדימה וצעד לאחור: מצד אחד, הדמויות השונות נראות נפלא בתלת-מימד, העיצוב שלהן נאמן מאוד למקור, וכמעט כל הדמויות - מהראשיות עד המוכרים בחנויות נראות נהדר. מצד שני, הגרפיקה של המשחק לעיתים נראית רע, עם טקסטורות מיושנות ומרוחות בלא מעט מקומות במשחק, בנוסף לאפקטים בינוניים. גם הסאונד במשחק מתחלק לשניים: מצד אחד, יש לנו פסקול נהדר עם חידושים מרעננים לרצועות נהדרות. מצד שני, הדיבוב של הדמויות במשחק הוא לא אחיד, כשחלק מהדמויות מדובבות מדהים (הוקאיי הוא דוגמא נהדרת), וחלק פשוט מביכות. הדיבוב היפני יותר אחיד באיכותו, אז תמיד תוכלו להשתמש בדיבוב יפני וכתוביות באנגלית במשחק.
רק מילה אחרונה על הגרסאות השונות של המשחק לקונסולות: אני שיחקתי את הגרסה ל-Switch כדי שאוכל לשחק במשחק באופן נייד, אבל מדובר בגרסה מאוד ירודה לעומת שתי הגרסאות האחרות (PS4 ומחשב). המשחק נראה רע יותר עם רזולוציה נמוכה יותר (לא לדאוג, את החלק של הגרפיקה ביססתי על גרסת ה-PS4) ובנוסף הביצועים נמוכים יותר, עם ירידות אל מתחת ל-30 פריימים לשנייה בקרבות אינטנסיביים. המלצה שלי - קנו את הגרסה ל-PS4 אם לא חשוב לכם עניין הניידות.
השורה התחתונה
בסך הכל, Trials of Mana הוא שחזור מעולה של המשחק האייקוני מתקופת ה-SNES ומעבר נהדר שלו למאה ה-21: מערכת הקרבות כיפית ומשובחת, חלק מהסיבוכים בשליטה בדמויות השונות שונו כדי להפוך את המשחק לנגיש יותר לשחקן המודרני והמוזיקה לא רעה בכלל. לצערי, המשחק לא מתעלה לרמות מיוחדות, בעיקר בגלל הנאמנות שלו למקור ברמת הסיפור שמרגיש מאוד פשוט בלי עוד משימות צדדיות והרחבה על הסיפור הקיים והגרפיקה שבאמת לא מתעלה לשום מקום ובמקומות מסוימים נראית מאוד רע לשנת 2020. ולמרות זאת, זהו עדיין רימייק כיפי, כזה שמעריצי המשחק המקורי ישמחו לשחק ויהנו לחזור ולצאת להרפתקה נוספת אחרי כמעט 25 שנים. הוא בהחלט טוב יותר מהרימייק של Secret of Mana, בזה תוכלו להיות בטוחים.
Trials of Mana זמין לקנייה לקונסולות ה-PS4, Nintendo Switch והמחשב האישי ברשתות והמשווקים המורשים
תגובות
1
| פורסם ע"י