Dragon Quest XI מצליח להוכיח לכל מי שחשב אחרת שלמשחק קלאסי בז'אנר ה-JRPG יש מקום בעולם הגיימינג המודרני.
למקרה שפספסתם, ענקית משחקי ה-RPG מיפן, Square Enix, הוציאה איזה מיליון משחקי RPG השנה לקונסולות השונות: Final Fantasy XV הגיע סוף סוף אל המחשב האישי, Secret of Mana קיבל חידוש יפהפה לקונסולת ה-PS4 בתחילת השנה, Final Fantasy XII חזר עם גרסה מחודשת ועוד משחקים רבים וטובים. אבל אם מסתכלים על משחקים חדשים וגדולים של החברה שיצאו השנה אפשר למצוא מצד אחד את Octopath Traveler המצוין שיצא לפני כמה חודשים ומהצד השני את Dragon Quest XI, המשחק החדש ביותר בסדרת משחקי Dragon Quest הקלאסית.
בתור חובב משחקי JRPG אני כמובן נעניתי לאתגר של סיקור המשחק, אבל גם הגעתי עם חששות מסוימות: משחקי JRPG כיום התחילו לברוח מהשבלונה המוכרת לטובת משחקיות חדשה או סיפורים בסגנון שונה ומצאתי את עצמי לא פעם משבח משחקים שעושים את זה על היצירתיות שלהם והרענון של הפורמט. אז הגיע הזמן לדעת האם משחקים ששומרים על המסורת כמו Dragon Quest XI יכולים להתחרות בעולם עם Final Fantasy XV או Octopath Traveler.
אלומת אור
הסיפור של המשחק עוקב אחרי ילד צעיר בעולם הקסום של ארדריה (Erdrea). בפתיחת המשחק אנחנו מגלים כי הוא יתום שגדל בכפר נידח בעולם של ארדריה, ולאחר שהוא מגיע לבגרות ועובר את טקס הבגרות של הכפר הוא גם מגלה שהוא לא אחר מהגלגול הבא של אחד מהגיבורים הגדולים של ארדריה, הלומינארי (Luminary). מכאן, על הגיבור שלנו לצאת למסע ארוך כדי למצוא את הייעוד שלו, להבין למה התעוררו הכוחות שלו ולנצח את האפלה המתקרבת. במילים אחרות, קלאסיקה של משחק JRPG: סיפור של טוב מול רע, אור מול חושך וכו.
את המסע הזה לא תצטרכו לעבור לבד כמובן, כשבמהלך הנדידות שלכם ברחבי העולם של ארדריה, הגיבור יפגוש קאסט שלם של דמויות שונות ומשונות שיצטרפו אלייך למסע, כשאני חייב לציין שלדעתי כל הדמויות היו בנויות טוב מאוד: העיצוב של הדמויות ברור מאוד וקל להבין את התפקיד של כל דמות, היכולות שהיא מביאה לקבוצה והאופי שלה. בנוסף, הסיפור של כל אחת מהדמויות הוא יחסית עמוק והמשחק באופן חכם מאוד לא מציג את כל הקלפים שלו על ההתחלה, לא מבחינת הסיפור המרכזי או הסיפור של הדמויות, ויהיו הרבה "הפתעות" שיגיעו מכל מיני מקומות. אני כותב את זה ככה בגלל שאת הרוב המוחלט של הטוויסטים בסיפור של המשחק ציפיתי מראש. הרבה מראש. אבל מצד שני, זה לא היה רע. המשחק לא יצא מגדרו כדי להמם אותי עם סיפור עם טוויסטים מטורפים וריאליסטים אלא שמר על הסיפור שלו פשוט ולעניין, מה שהרגיש - למרבה ההפתעה - כמו משב רוח רענן.
מה שכן, דברים כמו העובדה שלא ניתן לדלג על Cutscenes היה מאוד מוזר לי. עכשיו, לפני שאתם קופצים - אני מבין את הרעיון שמאחורי ביטול האופציה לדלג על סרטוני ביניים ודיאלוגים בין דמויות, שכן הרבה עבודה הושקעה ביצירה של סצנות הדיאלוג הללו, וכמובן - מדובר במשחק שהסיפור הוא חלק גדול ממנו, אבל היו הרבה רגעים שידעתי לאן אני צריך ללכת ולאן אני אמור להתקדם עם המשחק ובכל זאת הייתי צריך לשבת מול 10 דקות של דיאלוגים עם קטיעות בין לבין של הליכה לכל מיני מקומות בטווח קצר אחת מהשנייה. זאת נשמעת כמו גחמה, ובמובן מסוים זה באמת המצב, אבל עדיין הייתי שמח לפחות לאופציה והעובדה שהיא לא קיימת גורמת למשחק להרגיש מיושן, ולא במובן הטוב של המילה כמו בפסקה הקודמת. ואם כבר מדברים על ישן מול חדש...
מתי תורי?
מה הדבר הראשון שאתם חושבים עליו כשעולה המילה JRPG לראש? מערכת קרבות בתורות, כמובן! (ואולי עוד דבר שיש מצב שאגע בו בהמשך)
לדעתי, אין באמת משהו שמייצג משחקי JRPG יותר מאשר מערכת קרבות בתורות, ו-Dragon Quest XI פשוט לוקח את הפורמולה כמו שהיא ושם אותה אצלה, כמעט בלי שינויים ובלי שיפורים או תוספות מעניינות: לא תמצאו כאן שינוי כמו מערכת ה-Bravely מהמשחק Bravely Default, אין כאן Boost Points או אפילו ידיעה של מתי התור שלכם מגיע כדי לתכנן מהלכים מראש. המשחק שם אתכם בקרב כשהדמויות המהירות יותר יתקפו קודם ויש לכל דמות קסמים ויכולות שונות שהוא יכול להשיג מעליית רמות. זה בעיקרון השלב שהכי חששתי ממנו - באמת פחדתי שאחרי משחקים כמו Octopath Traveler מערכת קרב כזו תשעמם אותי, אבל זה היה רחוק מהמציאות - כל קרב גדול היה מרתק והשאיר אותי על קצה הכיסא כשניסיתי להבין אם הדמויות שלי ישרדו את המכה הבאה או מה הנזק המקסימלי שאוכל לעשות עם הדמות שלי באותו הרגע.
המשחק הזה בסדרה (כמו Dragon Quest IX) מוותר על התקלויות רנדומליות במפה לטובת בחירה עם אילו דמויות להילחם. זה שינוי מבורך שאני מקווה שישמר כי התקלויות רנדומליות (בעודן חלק אינטגרלי ממה שעושה משחק JRPG קלאסי ל-JRPG קלאסי) הן דבר שצריך לעבור מהעולם הזה לפי דעתי שכן הם תוקעים את הקצב של המשחק, יכולים לגרום למשחק מטא של "חיפוש המפלצת הספציפית שאתה צריך כדי לעלות רמה/להשיג איזשהו חפץ" ובתכל'ס, פשוט מעצבנים את השחקן. העובדה שכל המפלצות על הזירה גם עוזר לשחקן להתקדם ממקום א' למקום ב' במפה מבלי לעצור כל פעם בשביל קרב לא רצוי (בעיקר בשלבים המאוחרים יותר של המשחק, כשהחבורה שלכם חזקה מספיק כדי שהמפלצות הקטנות יותר לא יעניינו אתכם).
כיאה למשחק תפקידים, כל דמות בקאסט הצבעוני שלכם יכולה לעלות רמות ולחזק את עצמה עם יכולות שונות בעץ (או יותר נכון, מפה) יכולות משלה בעזרת נקודות יכולת (Skill Points). היכולות של כל דמות משתנות ומתאימות לאופי ולתפקיד של כל דמות, כשהגנב יוכל לעשות שימוש במתקפות של סכינים וחרבות, אבל גם יכול לחזק את יכולות הגנב שלו כדי להצליח לגנוב דברים, או להתחמק טוב יותר ממתקפות. הדמות הראשית שלכם יכולה ללמוד יכולות שיחזקו אותה בכוח המיוחד של הלומינארי ועוד. בנוסף, בכל קרב יש לדמות שלכם סיכוי לקבל בוסט ביכולות שנקרא Pep Up, שכשכמה דמויות נכנסות למצב הזה ויש להן יכולת מתאימה הם יכולים לבצע יכולות משותפות וחזקות. אלו הדברים האלה שגורמים לפעולות כמו גריינדינג להרגיש פחות כמו מטלה ויותר כמו ציפיה לעתיד ולראות כמה חזקה החבורה שלכם יכולה להיות.
גרפיקה משנת 2018, מוזיקה משנת 1998
העולם של המשחק נראה מאוד טוב, לא משהו מדהים או יוצא מגדר הרגיל, אבל מקסים בדרך שלו. המפתחים ב-Square Enix לקחו את עיצוב הדמויות של אקירה טוריאמה (כן כן, אותו המנגקה של דרגון בול) ויצרו עולם שלם ויפהפה, המלא באזורים נפלאים שנעים מחולות מדבריות, לשדות ירוקים ועד חופים שלמים הקרובים לים, וזה מבלי להזכיר את הערים במשחק שכל אחת נראית מצוין ומזוהה אחת מהשנייה. מילה טובה צריך לומר גם על עיצוב המפלצות שכן בעוד שחלקן יהיו ממוחזרות בשלבים המאוחרים ממש של המשחק, כולן מעוצבות יפה והבוסים של המשחק מרגישים מאיימים ורציניים, בדיוק כמו שהם אמורים להיות.
מה שכן, אי אפשר לומר מילה טובה על הפסקול של המשחק. בעוד שחלק גדול מהנעימות יהיו זכורות לשחקני Dragon Quest נאמנים ממשחקים קודמים, המפתחים בחרו ללכת עם הגישה הלא צפויה של חיבור בין הישן לחדש דרך כל מיני קליפי קול בסגנון 8 ביט, כמו המשחקים הישנים. אני בטוח שיהיו אנשים שהסגנון הזה יקרוץ להם ושהם ממש ישמחו ויהנו כל פעם שנעימת הניצחון בקרב תישמע, או כשהם יטילו כישוף, אבל אני לא הצלחתי להתחבר לכך. אני שיחקתי על ה-PS4 Pro, אבל הבנתי שעל המחשב האישי קיים מוד המחליף בין נעימות ה-8 ביט לנעימות תזמורת שכבר הוקלטו מראש ופשוט לא הוכנסו למשחק. לדעתי אם אתם מתכוונים לשחק את המשחק במחשב האישי, תנסו את זה לפחות, ותגידו לי מה דעתכם.
המשחק גם זמין על קונסולת ה-3DS, ושם המשחק נראה שונה לגמרי עם דמויות שונות בגודל מהמשחק ל-PS4 ועם עיצוב 8 ביט לחלוטין במסך התחתון, כך שמי שרוצה להרגיש את חווית החזרה בזמן האולטימטיבית הוא יכול לשחק בקונסולה הזו. המשחק בגרסת ה-PS4 והמחשב האישי גם יהיה זמין ל-Nintendo Switch, למרות שחוץ מהעובדה שהעבודה על הפורט מתקדמת טוב אין עוד תאריך יציאה.
השורה התחתונה
Dragon Quest XI הוא מסוג המשחקים האלה שהדרך הכי טובה להגדיר אותם הוא עם המילה "קסם". העולם של המשחק עצמו מלא בקסם בכל פינה, עם סיפור שלם שעוסק כולו בקסם עתיק והוא מרתק מתחילתו עד סופו ועם דמויות שגם אם הן גנריות בז'אנר ה-JRPG, עדיין עושות את העבודה והן בעלות סיפורים מרתקים וקסם משלהן, מערכת הקרבות היא פשוט מערכת תורות קלאסית, אבל עם כמה שחששתי שזה יפריע לי אחרי שכמעט כל משחק JRPG שיצא בשנתיים האחרונות ניסה לחדש ולרענן את הפורמולה, אני דווקא מאוד נהניתי ממנה ומההפתעות שהיא הצליחה להביא עם הפורמט, ואפילו לא הזכרתי את כל הסודות שאפשר למצוא במפה ואת המשימות הצדדיות שאפשר לעשות. היו דברים שעצבנו אותי פה ושם שנבעו מהאיטיות של המשחק והבחירות המוזיקליות המוזרות שלו, אבל משהו במשחק הזה תפס אותי והצליח להקסים אותי בכך שהוא פנה לחלק בי שהתגעגע לפשטות של משחקי RPG של פעם, בו היה סיפור קלאסי של טוב מול רע, משחקיות פשוטה והמון שעות (60+ לפחות) של הרפתקת, או במקרה הזה, מסע פנטסיה מרתק.
תגובות
1
| פורסם ע"י