המשחק Celeste עוסק בבעיות אמיתיות, עושה שימוש בדמויות נהדרות ודיאלוגים מרגשים וכל זה במעטפת של משחק פלטפורמה נהדר
אני מזהיר אנשים כבר מעכשיו - יהיו ספוילרים לסיפור של המשחק. מעטים המשחקים שבהם אני שם אזהרות ספוילר לפני הביקורת אבל אני מרגיש ש-Celeste הרוויח את זה. אם אתם רוצים לדעת מה חשבתי בכלליות על המשחק אתם מוזמנים לבדוק את השורה התחתונה שנקייה לחלוטין מספוילרים וכוללת את הסיכום הכללי של דעתי על המשחק ואת הציון שבחרתי לתת לו.
לא ציפיתי ליותר מידי מ-Celeste. מהטריילרים למשחק היה נראה שמדובר במשחק פלטפורמה דו ממדי נחמד למדי עם כל מיני אלמנטים של תזוזה אווירית. זה לא משהו שלא ראיתי בעבר אבל גם אם זה לא ייחודי אני תמיד שמח לשחק משחק פלטפורמה טוב אז קניתי את המשחק במחיר הלא הכי גבוה של 20 דולר ויצאתי למסע. המשחק עצמו הוא בכלל סוג של שדרוג של משחק ששניים מהמפתחים הראשיים של Celeste יצרו במסגרת גיים ג'אם (תכנות מסיבי ורצוף של משחק) של ארבעה ימים אי שם ב-2015 וכנראה שהם קיבלו פידבק חיובי והחליטו ליצור משחק מלא מאותו המשחק הקטן. בדבר אחד צדקתי בנוגע למשחק של Matt Makes Games: מדובר במשחק פלטפורמה משובח ומאתגר כמו שמשחק כזה אמור להיות. מה שטעיתי לגביו היה כמה עמוק ומשמעותי יהיה המשחק בכל מה שנוגע לסיפור שלו ולמסרים שהוא מנסה להעביר.
איזהו הגיבור? הכובש את ההר.
הסיפור של המשחק עוקב אחרי מדליין - צעירה מלאת מוטיבציה שהולכת לטפס על ההר האימתני העונה לשם Celeste. זה נראה שמדליין בעצמה לא יודעת למה היא מטפסת על ההר וזה נראה בהתחלה שהיא פשוט עומדת במשבצת של הבחורה העקשנית שחייבת להוכיח לעולם שהיא מסוגלת לטפס על ההר, אבל ככל שהמשחק מתקדם ככה אנחנו לומדים יותר על הבחורה ועל הקשיים שלה.
הסיפור בעצם מציג סיפור של התמודדות עם דיכאון, הרס עצמי ותסכול ברמת רגישות גבוהה ובצורה שגורמת לדמות שמתמודדת עם הבעיה להרגיש אמיתית ומציאותית. זה אחד מהמשחקים היחידים שאני מכיר (ולא רק במשחקי וידאו אלא גם במדיות אחרות כמו סרטים וספרים) שבהם הדמות הראשית לא נפטרת מהדיכאון או מהעצבות הכללית ברגע אחד ופתאום הכל בסדר אלא היא לומדת לחיות עם הקושי והתחושה הזאת ומנסה למנף אותה למשהו חיובי, גם אם זה אומר לחיות עם צדדים רעים שלה, למרות שלפעמים זה נראה שהכל אבוד.
המשחק עושה שימוש גם בדמויות משניות נהדרות עם סיפורי רקע מעניינים כדי להדגיש את העובדה שאפילו שמדובר במשחק עם הרבה אלמנטים של פנטזיה, העולם עצמו הוא עולם מציאותי שכולל אנשים אמיתיים עם בעיות אמיתיות. ראויות לציון הדמויות של ת'יאו ומר אושירו שמעשירות את הסיפור, בין אם מדובר בגישת הצ'יל והרוגע של ת'יאו בנוסף לתמונות הסלפי שהוא לוקח שאולי מסתירות רצון עמוק להוכיח לעולם שהוא טוב בדיוק כמו אחותו המוצלחת ביותר או מר אושירו שמנסה להיות נחמד למדליין ובסופו של דבר חוטף רק מילים רעות מהצד הרע של מדליין שההר שחרר, מה שיכול להיתפס גם כמצב בו אנשים שמנסים להיות נחמדים ולעזור חוטפים את הכתף הקרה ולא מבינים למה או לחילופין, האדם התוקפני לא מבין למה הוא היה כל כך ארסי כלפי אותו אדם נחמד שניסה לעזור.
אני אפילו אגדיל ואומר שגם הפסקול הנחמד ואפילו העובדה שהמשחק עצמו לא ניחן בגרפיקה מהממת (גם אם אני חושב שהמשחק נראה מקסים) שמה דגש עמוק יותר על האילוסטרציה של הדמויות בחלונות הטקסט ואפשרה למפתחים יותר חופש פעולה בכל הנוגע לטקסטים השונים ואיך שהדמויות השונות מביעות את הרגשות שלהם.
המשחק הזה מתעמת עם כל כך הרבה נושאים בצורה נהדרת ומעטים המשחקים שעושים את זה כל כך טוב ועם כל כך הרבה חן.
ההר לא ירוק כל ימות השנה
ומהסיפור למשחקיות. המשחק Celeste הוא משחק פלטפורמה דו מימדי בו אתם יכולים לרוץ, לטפס, לקפוץ ולהשתמש ביכולת ה-Dash של מדליין כדי להתקדם מהר באוויר או על הקרקע לכל אחד משמונת הכיוונים השונים במשחק. יכולת ה-Dash הזו מוגבלת רק לפעם אחת כל עוד היא לא עומדת על הקרקע, והמשחק מציין את זה על ידי שינוי צבע השיער של מדליין לתכלת מהכתום הרגיל שלה כדי לעדכן את השחקן שאין לו אופציה לבצע שוב את יכולת ה-Dash. לאורך המשחק על השחקן תוטל המשימה של הבנה כיצד כל מסך בנוי כדי לעבור אותו מבלי להיפסל ובשלבים בהם יש גם תותים (פריט האיסוף שהשחקן יכול לאסוף ולא משפיע על המשחק בשום צורה משמעותית) להבין איך להשיג את אותם התותים וגם להצליח לעבור את השלבים השונים.
המשחק בבסיסו מאוד פשוט, אבל הוא עושה עבודה נהדרת בהוספה של מכניקות חדשות לכל פרק ובכך מצליח להוסיף אתגרים חדשים בכל אחד מהשלבים השונים מבלי להעמיס יכולות לא נחוצות על מדליין ובכך להסיט את האתגר של המשחק מהצורה בה השלבים בנויים להבנה של איזו יכולת מתאימה מתי. אתם יודעים בדיוק איך לשחק מהדקה הראשונה שהרמתם את השלט ועכשיו זאת לגמרי האחריות שלכם להבין איך כל שלב בנוי ואיך להצליח לצלוח אותו כראוי, ותאמינו לי שזאת לא משימה קלה בכלל - המשחק מאתגר וקשה, גם לוותיקים לז'אנר ואתם תיפסלו והרבה. המשחק כולו מחולק לפרקים כשכל פרק בנוי בצורה שהדרך הכי טובה שאני יכול לתאר אותה היא כ"מבוך לינארי": אתה לרוב יודע בדיוק לאן ללכת אבל המשחק מכיל כל מיני חדרים סודיים שאפשר למצוא שמכילים בין היתר תותים נוספים שהשחקן יכול לאסוף ולשפר את הציון הסופי שלו במשחק.
לפעמים אותם החדרים הסודיים יכילו אתגר קשה במיוחד שיכלול בסופו את אחד מקלטות ה-B-Side שמאפשרות לכם לשחק פרקים קודמים במשחק כשרמת הקושי שלהם קופצת בכמה רמות. אני אציין שבעוד שנהניתי גם מקלטות ה-B-Side רמת הקושי בהן עולה לרמה אחרת. המשחק מספיק מאתגר לכשעצמו, וכשהשלבים הנוספים הם הרבה יותר קשים אני יכול לראות אנשים מוותרים על האתגר ופשוט מפסיקים אחרי שהם סיימו את המשחק. אם יש משהו שהמשחק לימד אותנו הוא לא לוותר אבל אני באמת אבין שחקנים שבחרו לא להמשיך את קלטות ה-B-Side ולהפסיק, שזה טיפה חבל.
השורה התחתונה
קשה לי לתאר במילים פשוטות את החוויה שהיא המשחק Celeste. מצד אחד יש לנו את אחד ממשחקי הפלטפורמה הדו-ממדיים הטובים ביותר שיצאו לשוק בשנים האחרונות ומהווה יריב ישיר למשחקים כמו Super Meat Boy, Ori and the Blind Forest ועוד דוגמאות למשחקי פלטפורמה נהדרים. המשחק מתגמל שחקנים עקשנים ונותן תחושה של הצלחה והישגיות אמיתית בסיום כל חלק קשה של המשחק. מהצד השני מדובר במשחק עם סיפור מדהים שבעזרת דיאלוגים חכמים, דמויות נהדרות ומשעשעות וקצב נהדר לסיפור מצליח לגעת באחד מהנושאים הרגישים ביותר בנפש האנושית מבלי להרגיש מאולץ או יותר גרוע - להרגיש כאילו המשחק עושה שימוש ציני באותו הנושא. כמעט ואין לי מילים רעות לומר על Celeste. צאו לטפס על ההר הזה, אני מפציר בכם - בדיוק כמו מדליין, גם אתם תחזרו טובים יותר וחזקים יותר.
תגובות
1
| פורסם ע"י