צוות Vgames לוקח מספר רגעים כדי לספר לכם איזה משחקים עשו להם את השנה ואיזה איכזבו
איזו שנה מטורפת לגיימינג הייתה שנת 2017: שנה שכללה יציאה של קונסולות חדשות ומשחקים מדהימים ומפתיעים. שנה שבה נינטנדו חזרה למשחק ובענק ומיקרוסופט החליטה ללכת חזק על תחום ה-4K עם קונסולה חייתית. שנה בה ראינו משחקים מלאים בתשוקה ואהבה למקצוע ומשחקים מלאים בתשוקה ואהבה... לכסף. אז לפני שאנחנו מביטים אל עבר 2018, הנה הסיכום של צוות Vgames לשנת 2017 עם המשחקים הטובים, המאכזבים והמפתיעים ביותר השנה.
שמואל מקונן
משחק השנה: The Legend of Zelda: Breath of the Wild
אני אהיה כנה איתכם כאן, יש איזה ששה משחקים שרציתי לשים בקטגוריה הזו:
כולם הגיעו למקום השני ביחד כי 2017 הייתה שנה פשוט מעולה לגיימינג. אבל גם מול סגל המשחקים המרשים שציינתי קודם לכן, The Legend of Zelda: Breath of the Wild הצליח להתבלט ולתפוס את ליבם של שחקנים ברחבי העולם עם העולם המרהיב שלו, המשחקיות הנהדרת שלו שלוקחת את סדרת משחקי Zelda לשלב הבא ועיצוב המשחק שהוא באמת ברמה של רב-אמן עם תשומת לב לפרטים הקטנים ונתינת חופש פעולה כמעט מוחלט לשחקן בסט החוקים המוגדר של המשחק. סיבה נוספת שנתתי לו את התואר היא בגלל העובדה שהוא לבדו אחראי להתפוצצות של ה-Nintendo Switch בסצנת הגיימינג. אני לא מאמין שהקונסולה (עם כמה שלפי דעתי היא חדשנית ומצוינת למרות שצריכה שינויים קטנים) הייתה מצליחה כל כך בחודש הראשון שלה אם נינטנדו לא הייתה יוצאת עם משחק כל כך טוב ומרשים. The Legend of Zelda: Breath of the Wild הוא משחק מלא בהמון מחשבה ואהבה, שזו בערך הכותרת של 2017 מבחינתי.
הביקורת המלאה - The Legend of Zelda: Breath of the Wild
אכזבת השנה: Sonic Forces
הזכרתי את Sonic Mania כאחד ממשחקי השנה שלי ובאמת מגיע לו כל אזכור אפשרי: מדובר בקריצה למעריצי הסדרה עם משחקיות נהדרת, פסקול קרוב לשלמות ושלבים בנויים היטב שמתחברים ביחד לאחד ממשחקי ה-Sonic הטובים ביותר בכל הזמנים. אם Sonic Mania היה מכתב אהבה למשחקי ה-Sonic הישנים, אז Sonic Forces הוא מכתב פרידה למשחקי ה-Sonic המודרניים. משחק עם כמעט אפס סיבות לחזור אליו אחרי שמסיימים אותו תוך שעתיים וחצי (במקרה שלי), משחקיות דיי בעייתית וסיפור רציני מידי. אני באמת ציפיתי מהמשחק הזה להיות משחק מעולה, עם תוכן נהדר שיגרום לי לחזור אליו שוב ושוב ומה שקיבלתי היה משחק שהוא ממוצע בשיאו. בשנה מלאה במשחקים מלאים בתשוקה לתעשייה, לקבל משחק שהוא הדרגה הכי גבוהה של "בסדר" שיכלה להיות הוא פשוט מתחת לציפיות שלי.
הפתעת השנה: Nier: Automata
כל המשחק הזה הוא ההגדרה של הפתעה אחת גדולה. יוקו טארו (Yoko Taro) ידוע כאחד מהיוצרים המשוגעים ביותר בתעשיית הגיימינג וככזה שגם אם המשחק שהוא ייצור לא יהיה מדהים, יהיה בו משהו מושך ומוזר שיגרום לנו להרים גבה או להיות מופתעים. הפעם הוא ביחד עם חברת Platinum Games הביאו לנו את אחד מהמשחקים הכי מעניינים, מפתיעים, מצחיקים, מטרידים, מרגשים ומהנים של שנת 2017. לא רק שהמשחקיות הייתה פשוט מצוינת ושילבה בין מה ש-Platinum Games עושים הכי טוב למוח המטורף של טארו, המשחק מלא בכך כך הרבה הפתעות, סודות מיוחדים ורגעים שיפילו את הלסת שלכם לרצפה שאני באמת מפציר בכם לשחק במשחק הזה בלי לדעת עליו דבר. המשחק הזה מעביר בצורה הטובה ביותר את הכוח של משחקי מחשב כמדיה להעברת סיפור באופן שסרט או ספר פשוט לא יכולים להעביר. בשילוב עם אחד מהפסקולים הטובים ביותר של השנה (שגם מכיל בתוכו הפתעות), התוצאה היא משחק שג'ים סטרלינג סיכם בצורה הכי טובה: "If history forgets this game, f*** history."
הביקורת המלאה - Nier: Automata
בר הוכמן
משחק השנה: Horizon Zero Dawn
אם הייתם שואלים אותי למה לקנות קונסולת משחק לפני כשנה הייתי עונה שאין שום סיבה לעשות זאת. לאחר צאת HZD וההייפ האדיר שהמשחק הביא איתו ומבצעים מעניינים באמזון גרמו לי לרכוש PlayStation 4 Slim והשאר הסטוריה.
העולם המעניין של HZD ביחד עם משחק משכנע של אשלי בורץ' (Ashly Burch) בתור אלוי תרם לעולם העתידני והתרבות השבטית שלו לקום לחיים. המסתורין שמסביב לעולם רק תרם לכך שארצה לדבר עם כל דמות, לשמוע עוד על העולם ולהבין מה קרה בו. דבר שממש לא מאפיין אותי, בדרך כלל הסיפורים במשחקים הם שטוחים (עוד כשזה מגיע מ-Guerrilla Games, יוצרי Killzone) ולא מעניינים או שהטקסט הוא סתמי ולא מעניין. פה דווקא המילים היו חשובות וכך גם האינטראקציה בין הדמויות.
ביוני הגיעה חבילת ההרחבה The Frozen Wild שהוסיפה עוד איזור ענק וקפוא למשחק, רובוטים חזקים יותר ונשקים חדשים. גרילה הראו לנו שהם יכולים להמשיך להשקיע בנו גם אחרי שהמשחק הצליח וסיפקו הרחבה ראויה.
הביקורת המלאה - Horizon Zero Dawn
אכזבת השנה: Battlefront 2
לאחר ציפיה ארוכה למשחק, בטא מוצלחת ולמרות ביקורת על מודל ה-Loot Boxes במשחק, שום דבר לא הכין אותי לאכזבה ממשחק מלחמת הכוכבים החדש. מצב הסינגלפלייר לא הצליח לספק את המכורים והציג סיפור הזוי, לא אמין וללא עקביות. המוני שחקנים 'ריקים' שמפעילים את השחקן שלהם שילך באופן אוטומטי רק בשביל לכרות עוד קצת In Game Currency ואלו שכן שיחקו לא שיתפו פעולה ובניגוד לבאטלפילד שגם הוא של Dice, המשחק לא מתגמל על עבודת צוות.
כל האלמנטים הללו הפכו משחק עם פוטנציאל אדיר לשק החבטות של התעשיה ולדוגמה איך לא מתקשרים עם הקהל. כמו כן, הוא הראה ל-EA שיש גבול לכמה חמדנים אפשר להיות ושציבור הגיימרים לא יקבל כל דבר שדוחפים לו. עצומה קראה לדיסני להחזיר לעצמה את הזיכיון על משחקי המחשב בעולם Star Wars. ביחד עם סגירת Visceral שעבדו על משחק עלילתי בעולם המדע-בדיוני של מלחמת הכוכבים ולהם ניסיון רב מסדרת Dead Space נראה של-EA יש בעיה גדולה עם הזיכיון והיא צריכה להחזיר את אמון הגיימרים במותג המשחקים של הסדרה.
הפתעת השנה: PlayerUnknown's Battlegrounds
Out of the blue הגיע חברת Bluehole שלזכותה רק משחק MMORPG בשם Tera ויצרה את סנסציית השנה. PUBG הפך למשחק המשוחק ביותר ב-Steam עוד לפני יציאה רשמית של המשחק. Bluehole שהפכה בין לילה לבעלת המשחק המצליח בעולם התפצלה ל-Bluehole ו-PUBG Corporation אך ורק בשביל לתחזק את PUBG. המשחק הגיע לפני חודש גם לקונסולת ה-Xbox One ועליה יש ביקורת רבה, בעיקר על השליטה ומיפוי הכפתורים.
המשחק הצליח לקחת מפות מפורטות, להנחית עליהן 100 שחקנים, לתפוס דלי פופקורן ולבלוס בזמן שהשחקנים עסוקים בלירות אחד בשני. המשחק יצר המוני סרטונים מצחיקים (VLDL למשל) ומבטיח בצורה די מוחלטת שאין שני משחקים דומים. ההתמכרות שלי למשחק גרמה לי להכשל בשני קורסים בתואר ו-440 שעות נכון לכתיבת שורות אלו שלא יחזרו בשביל לנחות בפוצ'ינקי רק בשביל לברוח מהכחול שנסגר בכלל על הבסיס הצבאי או לנחות בבית ספר ולמות באותו הרגע.
בזכות המשחק הזה הצלחתי להרחיב את מעגל החברים הקרובים שלי, שכולנו התמכרנו קשות והוא הפך לדיבור היומי וסיבה להתכנסות. סך הכל, המשחק לא מושלם - אך אי אפשר לחלוק על כך שהוא מאוד כיף ומספק. אף משחק לא מצליח לתת את ההרגשה של להגיע לעשרת השחקנים האחרונים ולנסות להקשיב לכל תזוזה, לכל יריה ואפילו לא לירות על שחקן רק בשביל לקבל עוף לארוחת הערב.
רן רביד
משחק השנה: Resident Evil 7 Biohazard
זה לא סוד שאני ממש אוהב את ז'אנר האימה-הישרדות. אם משחק מסוים מצליח לתת לי את התחושה של אווירה קריפית ומאיימת, מצריך אותי לחשוב לפני ביצוע פעולות מסוימות ובו בזמן, גם לפרוס בפניי עלילה טובה - קרוב לוודאי שמדובר ביצירה משובחת. במקרה של Resident Evil 7, כל המרכיבים הללו בהחלט נכללו במשחק, שנחשב גם לנקודת מפנה חשובה בתולדות הסדרה. החל מ-Resident Evil 4 ועד Resident Evil 6 (המעולים בפני עצמם), נטשה הסדרה מעט (אך לא לגמרי) את מאפייני האימה שלה לטובת קטעי פעולה קצביים ומהירים. לחלק מהמעריצים, המהלך הזה לא הפריע במיוחד, אך רבים הביעו מכך אכזבה וטענו שהסדרה נטשה את ז'אנר האימה הקלאסי. בסופו של דבר, ב-Capcom קיבלו בסופו של דבר את ההחלטה הנכונה והחזירו עטרה ליושנה. המשחק החדש בסדרה קיבל זווית חדשה לגמרי מבחינת דמויות, סיפור רקע וכו'. גם שחקנים שלא שיחקו מעולם במשחקי הסדרה יוכלו להנות ממנו, שכן אין צורך בידע קודם על עולמה של Resident Evil. גם הצילום בגוף ראשון, במיוחד במצב ה-VR בסביבה התלת מימדית, תרם רבות למהלך הזה. הודות לכתיבה הטובה והנכונה, המשחקיות המעניינת והייחודית ודמויות שקל מאוד להתחבר אליהן, הפכו הביקור בבית האימה העצום של משפחת בייקר לבלתי נשכח והחזיר אותנו לימי תור הזהב של הסדרה. יהיה מעניין מאוד לראות כיצד יחברו את עלילת המשחק לכותר הבא בסדרה מבחינת דמויות, קישור לתאגיד Umbrella ולמשימתו של כריס רדפילד הוותיק.
הביקורת המלאה - Resident Evil 7 Biohazard
אכזבת השנה: Middle Earth: Shadow of War
אחד המשחקים שהכי ציפיתי לו ב-2017 התפוצץ לי בפנים כמו בלון בשדה של סברסים. Shadow of Mordor, המשחק הראשון בסדרת Middle-earth, היה משחק השנה שלי ל-2014 כי לא רק שהיה בו הכל, (עלילה, משחקיות, Replay Value ועוד) הוא גם חידש הרבה מאוד בזכות מערכת ה-Nemesis המיוחדת שלו. Shadow of War התיימר להיות גדול יותר ועמוק יותר מקודמו בכל הבחינות, אך האם כל זה קרה בפועל? לצערי הרב, המשחק כשל במקומות רבים. זה התחיל בכך שהעלילה והחלוקה ל-Acts הייתה בעייתית ולא נכונה, כאשר בחלק מאוד גדול מהזמן השחקן צריך לגייס אורקים שיילחמו לצידו. תהליך הגיוס, שמורכב ממשימות שחוזרות על עצמן, גורם לכל הבסיס של העלילה להישכח ברובו. תוסיפו לכך את הדמויות הדי סתמיות, תוספות כמו חלוקת האויבים לשבטים שלא באמת משפיעות על המשחק ואת כל ה-Act הרביעי הרפטטיבי והסיזיפי (שרק אחרי שתשלימו אותו תזכו לצפות בסצנת הסיום האמיתית של המשחק) וקיבלתם מוצר שלא באמת מחדש יותר מדי.
כמו שכתבתי בביקורת שלי למשחק, Shadow of War הוא המשחק ש-Shadow of Mordor היה צריך להיות.
הביקורת המלאה - Middle Earth: Shadow of War
הפתעת השנה: Injustice 2
ז'אנר המכות הוא אחת האהבות הגדולות שלי בגיימינג, כאשר סדרת מורטל קומבט הגדירה לי את הילדות עוד מהמשחק הראשון. בשנת 2013, שנתיים לאחר שקהילת שחקני המכות חורשת את MK9, משיקה המפתחת שלה, Netherealm, משחק מכות חדש של גיבורי DC בשם Injustice Gods Among Us. המנגנון של Injustice היה שונה מאוד מזה של מורטל קומבט במובנים רבים: אין כפתור Block, מד החיים לא מתחדש בתום כל סיבוב וכן, גם ה-Fatalities היו חסרים מאוד. כל המאפיינים האלה קיימים גם ב-Injustice 2 וכשקיבלתי אותו לסיקור, אחרי שנתיים של חרישת MKX עד רמה כמעט מקצועית, הייתי בטוח שהוא ימצה את עצמו מאוד מהר. לשמחתי, מערכת הקרב שופרה והפכה להרבה יותר חלקה וזורמת, כך שהצלחתי להתרגל אליה הרבה יותר מהר מאשר זו של המשחק הקודם. יחד עם מגוון הדמויות הגדול וכמות הקומבואים והיכולות העצומה, מצאתי את עצמי מעביר הרבה זמן מול המשחק בניסיון להתמקצע עם רוב הדמויות ולהרוויח עבורן פריטי Gear נדירים. גם בגזרת ה-Online קיבלנו חידוש גדול בצורת Region Free, כלומר ניתן לשחק עם שחקנים מכל העולם ולא רק מאירופה והמזה"ת. למרות כל אלה, סדרת מורטל קומבט היא עדיין האהובה עליי, אך אין ספק שב-Netherealm עשו עבודה נהדרת על Injustice 2 שבהחלט הצליח לסחוף אותי אליו והפתיע אותי לטובה בתור משחק מכות נפלא מהשורה הראשונה.
איגור חליף
משחק השנה: Skyrim VR PS4
למרות שזהו הרימייק של הרימייק של אחד המשחקים הכי פופולריים שיצאו בשנים האחרונות, אני תמיד נהנה לבקר שוב בטמריאל ולחוות את היצירת האומנות הזאת שהיא סקיירים. כששמעתי שסקיירים מגיע ל- VR, הוצאתי את הכרטיס אשראי ורצתי לשלם, אחר כך הוצאתי את המשקפי מציאות מדומה מהבוידעם וישבתי וחיכיתי כמו ילד קטן. כשסוף סוף יצא המשחק נפרדתי מחבריי ומשפחתי, נישקתי לשלום את אישתי ונעלמתי לחוות את העולם הנפלא והחיי הזה שבאת'סדה יצרו בתלת מימד מלא ונהדר. שוב.
הפתעת השנה: Farpoint VR PS4
נכנסתי למשחק ברגשות מעורבים, מצד אחד קניתי חתול בשק כי לא עשיתי מחקר מקדים לגביו, חששתי שאקבל משחק יריות בינוני מינוס שבו השחקן זז על ידי כיוון ושיגור ממקום למקום, ציפיתי שהרובים ירגישו סטטים ומשעממים. מצד שני זה משחק יריות בVR. בחלל!
פלוס ראשון עלה לי בראש כשגיליתי שתנועת השחקן היא חופשית וחלקה כמו כל משחק יריות אחר. עוד ועוד פלוסים עלו כשגיליתי שהיריות מרגישות נהדר, הגרפיקה מצויינת, האווירה היא של סרט אימה והשרדות והסיפור לא רע בכלל. כשסיימתי את המשחק ישבתי עייף ומרוצה כאילו אני עצמי כרגע רצתי על כוכב שמנסה להרוג אותך בכול הזדמנות.
אכזבת השנה: ARMS לנינטנדו סוויץ'
כשיצאו הטריילרים הייתי בטוח שזה יהיה האוברוואטץ' של עולם משחקי הלחימה. לאחר כ-15 שעות משחק התאכזבתי לגלות מכניקות לחימה פשוטות, דמויות שדי דומות אחת לשניה במשחקיות והרבה הרבה רפטטיביות. לוקח הרבה זמן "לפתוח" אגרופים חדשים שבהם לא השתמשתי בכלל כי לא עיניינו אותי, תנועת הדמויות מרגישה קלאנקית, אין קומבואים למכות וכל המשחק פשוט מרגיש גרסה מפוארת של אבן נייר ומספריים בהילוך מהיר.
יעקב ורך
משחק השנה: Super Mario Odyssey
למעשה Super Mario Odyssey הוא מכתב אהבה למשחקי סופר מריו ומעריציו לדורותיהם. בשנה עברה קיבלנו את Super Mario Maker משחק שפרט לנו על מיתרי הנוסטלגיה. השנה קיבלנו מהגאון שיגרו מיאמוטו (Shigeru Miyamoto) משחק מריו שמשלב קלאסיקה ומודרניות בצורה מושלמת, המצליח להתעלות אפילו על Super Mario 64 המצוין. Super Mario Odyssey הציג מכניקה חדשנית ומקורית בצורת הכובע קאפי (Cappy) ושילוב משחקיות דו מימדית בעולם תלת מימדי בצורה אולי לא מקורית אבל מוצלחת מאוד. ללא ספק משחק חובה לכול בעל סוויץ' או סיבה מאוד טובה לקנות אחד.
הביקורת המלאה - Super Mario Odyssey
אכזבת השנה: Mass Effect: Andromeda
איפה להתחיל עם המשחק הזה, בגרפיקה המקרטעת? בעלילה היבשה? בשיווק המסולף? בתגובות והאיומים על צוות הפיתוח? פשוט חבל! מאחד השיאים של דור הקונסולות הקודם לאחד הכישלונות הגדולים ביותר של הדור הנוכחי. זה לא שלא היה ל-Mass Effect: Andromeda פוטנציאל להיות מוצלח, היו דמויות מעניינות - רק לא נתנו להן להתפתח, היו סביבות חדשות - רק שלא היה מעניין לחקור אותן, הייתה עלילה עם פוטנציאל אבל לקחו אותה לכיוונים צפויים. הניסיון לחסוך בעלויות פיתוח מצד המפיצה EA, הביא מותג מוצלח ומצליח למוצר כושל כמעט מכל בחינה אפשרית. כמו (שלצערי הרב) נאמר: "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא".
הפתעת השנה: Mario + Rabbids: Kingdom Battle
ממשחק שנראה כמו תוצר מוזר של מחלקות הכספים של נינטנדו ויוביסופט, לאחד המשחקים היותר טובים, מצחיקים והמוצלחים של 2017. אנסמבל הדמויות של משחקי Super Mario פוגשים את הארנבים המטורפים, שהתחילו את דרכם במשחקי ריימן. Mario + Rabbids Kingdom Battle בעל עלילה משעשעת, משחקיות אסטרטגית וטקטית שרוח השטות לא פוסחת עליה. עם המון שלבים מגוונים וצבעוניים במיוחד. משחק מצוין, מפתיעה ומצחיק. בהחלט הפתעת השנה ותוספת נפלאה לספריית המשחקים האקסקלוסיביים של הסוויץ'.
הביקורת המלאה - Mario + Rabbids: Kingdom Battle
אור פ ישראלי
משחק השנה: Night in the Woods
כמה נפלא שיש לנו משחק דו מימדי שלא שוכח כמה מהחלקים החשובים אך הנזנחים במשחקים - גרפיקה לא ראליסטית, אבל בעלת סגנון מקסים, שמשתלב בהרמוניה עם הסיפור הלא "גדול", אבל אינטימי וחזק מאוד, שמשתלב במצוינות עם המשחקיות.
כמה נחמד לשחק את "מה"- נערה שעזבה את הקולג' וחזרה לעיר הולדתה, שמתעוררת בכל בוקר ומחפשת מה לעשות עם עצמה, עכשיו כשאביב נעוריה עומד להסתיים וחייה הבוגרים כאילו מסרבים להתחיל. גם כשלעלילה נכנס הסיפור ה"על טבעי", הדמויות המדויקות שיצר סטודיו האינדי ממשיכות להיות חזקות ואמינות, ולא מאבדות מחשיבותן.
השיחות עם תושבי העיר, המשחקים הקטנים מהם מורכב הגיימפלי, עלי השלכת המתעופפים והנחבטים במדרכה והמוזיקה המקסימה שהלחין מתכנת המשחק בעצמו, כולם מעידים על מודעות אמנותית גבוהה, ורצון לייצר משחק מבוסס סיפור שאינו רק סימולטור הליכה ולחיצה על כפתורים כמה שיותר מהר. אם נאזרים בסבלנות הראויה, זה גם עובד.
הפתעת השנה: Cuphead
2017 הייתה שנה מפתיעה. טראמפ הושבע לנשיא, קונסולה של נינטנדו שברה שיאי מכירות בארצות הברית ומשחק שכאילו הועתק היישר מחדרי הארקייד של שנות ה-80 כיכב בראש מעיניה של קהילת הגיימינג. עם ניסוי מעניין שהחזיר את הגרפיקה לסגנון האנימציה של סרטי ילדים בשנות ה-30 וגיימפלי פשוט אך מאתגר, כבש המשחק הבלתי מצופה בעליל של המפתחים האלמונים את פסגת הפסגות והצליח היכן שרבים וטובים נכשלו- הוא היה משחק פשוט וכיפי. לפעמים לא צריך יותר מזה.
אכזבת השנה: South Park: The Fractured But Whole
המשחק החדש של יוביסופט מרגיש לעתים קרובות מידי כמו חבר הילדות המביך הזה, שגם עמוק לתוך גיל ההתבגרות מוצא שעשוע בפעולות המעיים שלו בכל הזדמנות שרק ניתנת לו. כשאתה קהל שבוי של משחק שקנית בשישים דולר, הרבה הזדמנויות ניתנות.
החל ממערכת RPG שנותנת לדמות שלך את כל הכוחות של כל הקלאסים האפשריים, דרך אנימציות רפטטיביות ובלתי ניתנות לדילוג ועלילה חלשה ועד לדמות של מורגן פרימן, שמשמשת מעין דאוס אקס מכינה ומזיעה ממאמץ לסחוט גיחוך, התוספות המיותרות למשחק השני בסדרה איכזבו אותי מאוד.
ההצלחה היחידה של המשחק הייתה היכולת לקחת את הנוסחה המוצלחת של המשחק הקודם ולהשחית אותה בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת.
הביקורת המלאה - South Park: The Fractured But Whole
גיא דהן
משחק השנה: Wolfenstein II: The New Colossus
איך הייתם מגיבים אם הייתי אומר לכם שהמשחק עם הכתיבה הטובה ביותר לשנת 2017 הוא על אדם שמסוגל להילחם בספינה מלאה בנאצים כשהוא נמצא בכיסא גלגלים ומשתין דרך צינור? אותו משחק הוא Wolfesntein II שהצליח לספק את הסיפור הכי אנושי שחוויתי במשחק כלשהו. מצאתי את עצמי משתוקק לסצנת המעבר הבאה הרבה יותר מקרבות הירי, מכיוון שידעתי שהקטע הבא יהיה בלתי נשכח, בין אם הוא גרם לי לצחוק, לחשוב, ואפילו להזיל דמעה. המונולוגים שבי.ג'יי אומר באים עם לב של משורר, והסצנות שמכילות את הנבלית הראשית תמיד גרמו לי לרצות לראות עוד ממנה. המשחקיות מאתגרת, ואתם תמצאו את עצמכם מתים די הרבה, אבל מדובר במשחק שברגע אחד תצטרכו להרוג כל מה שנמצא בחדר לפני שיצליח להגיב, וברגע אחר מקשיבים בשקט למה שיש לביג'יי להגיד.
הביקורת המלאה - Wolfenstein II: The New Colossus
אכזבת השנה: Destiny 2
הבעיה העיקרית של Destiny 2 היא שהוא לא עמד בציפיות שנבנו לו לפני השקתו. קהילת המעריצים ציפתה לחוויה שתרחיב כל מאפיין במשחק ותהפוך הכל לגדול ועמוק יותר. מה שקיבלנו הוא משחק המשך לגרסה הבסיסית של Destiny הראשון, ולא הדרך הארוכה וכל השיפורים שהוטמנו למשחק במהלך שלושת השנים לאחר השקתו. האם המשחק השני יקבל את אותו הטיפול? אני בטוח שכן. אבל עצם העובדה שמשחק מסוים משתבח עם השנים לא אומר שאי אפשר לשפוט אותו לפי הטעויות שהוא ביצע בהתחלה Destiny 2 יכל להיות כל מה שרצינו, ולמרות שאני יודע שהוא נמצא במרחק של כמה עדכונים בודדים מלהגיע לזה, עצם העובדה שמההתחלה לא קיבלנו את מה שביקשנו הוא הסיבה שהמשחק אכזב אותי.
הפתעת השנה: Hellblade: Senua's Sacrifice
המשחק עוקב אחר Senua, לוחמת נורדית שסובלת ממחלה נפשית ויוצאת למשימה להציל את אהובה מהעולם התחתון של המיתולוגיה הנורדית. על מנת לבנות אמפתיה בין השחקן לגיבורה המעונה שלנו, המשחק מציג את המחלה הנפשית שלה לעומק, ואנחנו נחשפים לכל הקולות והצלילים שנמצאים בראשה ורואים כיצד המחלה מטשטשת את המציאות וששום דבר הוא לא כפי שהוא נראה. כשנכנסתי למשחק ציפיתי שהמאפיין הזה יהיה משומש להפחדות, ולא ציפיתי שמה שאקבל הוא גישה בוגרת ומרגשת לנושאים כמו צער ובריאות נפשית בצורה שאף משחק לא העז לתקל.
הביקורת המלאה - Hellblade: Senua's Sacrifice
זהו, אלו היו הבחירות שלנו לשנה החולפת, נשמח לדעת מה אתם חושבים: מי הפתיע לטובה, מי אכזב אתכם ואיזה משחק תיקחו איתכם גם ל-2018. נתראה בסיכום של השנה הבאה!
תגובות
1
12:01 04.02.2018 |
ItsMehMaor
אני הכי נהנתי מקאפאד,דסטני 2 ,פורטנייט ו קול אוף דיוטי
2
| פורסם ע"י