בעוד שהוא נחמד בשעות הראשונות שלו, השליטה המוזרה בדמות בנוסף לשלבים מעייפים מנטלית יצרה אצלי חוויה מתסכלת למדי.
משחקים שכוללים בתוכם הומור הם המשחקים האהובים עליי ביותר. זה יכול להיות הומור מטופש כמו השיחות בין המפקד שפרד לעיתונאית המציקה מ-Mass Effect או הומור מתוחכם יותר כמו בערך כל מה שקורה בסדרת משחקי Monkey Island. לפעמים ההומור מגיע מהצורה שבה הדמות הראשית מדברת ולפעמים, כמו ב-Human: Fall Flat, מאיך שהיא זזה. המשחק Human: Fall Flat יצא לראשונה בקיץ 2016 למחשב והשנה הגיע בהדרגה לכל הקונסולות כשקונסולות ה-Nintendo Switch קיבלה את המשחק אחרונה. המשחק נראה נחמד וקיבלתי את האופציה לבדוק אותו ולהגיד לכם איך משחק החידות מבוסס הפיזיקה הזה ביחס למשחקים אחרים ששיחקתי, והאם הוא אחלה משחק או שדווקא עדיף לכם לשמור את הכסף עבור משחק אחר.
נפילה ארוכה...
Human: Fall Flat הוא משחק חידות שמבוסס על חידות פיזיקליות - כלומר שימוש בסביבה שלכם כדי להגיע למקומות שונים במפה, לפתוח דלתות ולהתקדם לחידה הבאה. המשחק עושה שימוש בדמות בשם בוב, כשלפי המשחק, בוב הוא פשוט בן אדם רגיל בלי שום כוח על, למרות שבעיניי כוח העל הגדול ביותר של בוב הוא העובדה שאין לו כמעט עצמות והוא רועד כמו ג'לי בחצי מהמשחק. זה ממש משעשע ללכת עם בוב ממקום למקום ולראות אותו מתנודד כמו שיכור כשכל מה שאני מנסה לעשות זה ללכת ישר.
בוב לא רק הולך אלא גם יכול לקפוץ ולאחוז בדברים עם שתי ידיו עליהן יש לנו שליטה מלאה. בוב צריך להשתמש ביכולת שלו לאחוז בדברים בכדי להצליח להזיז דברים ממקום למקום, ללחוץ על כפתורים ולטפס על מדרגות ומדרונות שונים. כל שלב נפתח קודם כל בנפילה ארוכה מאוד שגם מציגה כמה בוב הוא בעצם בובה על חוט וגם משמשת כחלון הטעינה של המשחק וזו בחירה נחמדה מאוד של המפתחים שהחליטו לא לשעמם אותנו עם חלון פשוט עם הכיתוב "Loading" אלא דאגו לשעשע אותנו טיפה.
...ישר על הפרצוף.
אחרי שסיימתם את הנפילה הארוכה אתם נכנסים לשלבים עצמם וכאן המשחק מפסיק להיות מצחיק ומתחיל להיות מציק למדי. חלק מהחידות מאוד פשוטות ומצריכות מהשחקן הגעה מנקודה א' לנקודה ב' עם שימוש מועט ביכולות הטיפוס והתפיסה של בוב. חלק אחר של החידות במשחק מצריכות מהשחקן לתפוס חפצים ולעשות בהם שימושים כאלו ואחרים כמו לתפוס ארגז עץ גדול כדי שישמש כמשקולת לכפתור לפתיחת דלת, או בחתיכת עץ גדולה שתעזור לשחקן לעבור מרווחים גדולים שאי אפשר לעבור על ידי קפיצה פשוטה. כאן מתחילה הבעיה הגדולה שלי עם המשחק: חלק מהחידות הן ממש כיפיות ונחמדות, מעוררות מחשבה וגורמות לי להבין יותר טוב את השלבים ואת המכניקה והפיזיקה של השחקן והעולם שסביבו והחלק השני של החידות נופל לקטגוריה של "אוקי, זה היה קל מידי" ואם להיות כנה חלק מהחידות המתקדמות יותר הרגישו לי כמו עלייה בכמות הדברים לעשות ולא בכמות החשיבה שאני צריך לעשות.
במשחקי חידות אני אוהב לאמץ את המוח בשלבים המאוחרים יותר עם חידות גדולות יותר וקשות יותר שדורשות ממני הבנה של דברים שעשיתי קודם לכן ושימוש ביכולות ופתרונות שלמדתי קודם לכן בצורה שתגרום להן להרגיש שהצלחתי להבין את המשחק. המשחק הזה הרגיש לי לפעמים כאילו אני עושה את אותם הדברים שוב ושוב רק שאני מוסיף עליהם עוד משהו מה שגרם לחלק מהשלבים האחרים להרגיש כמו מטלות ולא כמו עליה ברמת הקושי. הדבר השני שמאכזב אותי במשחק הזה הוא כמה קשה לשלוט בדמות שלכם. אני מודה, אני מאוד נהנה מהצורה בה הדמות זזה ומתנועעת בעולם הזה - זה מצחיק וזה מטופש וזה יעלה לכם חיוך על הפנים בוודאות. אבל כשאני מגיע למשימה בה אני צריך לקפוץ בין פלטפורמות שונות ומגיע כמעט לסוף שלה רק כדי ליפול כי הדמות שלי החליטה להזיז את רגל שמאל שלה סנטימטר הצידה אחרי שסיימתי את הקפיצה, זה לא מצחיק אותי - זה מרגיז אותי. זה קרה לי הרבה יותר מפעם אחת בכמה שעות ששיחקתי במשחק. בנוסף היו לי כמה רגעים מתסכלים שחשבתי שאני הצלחתי לתפוס איזה חפץ רק כדי לגלות שהיד שלי לא אוחזת בו בכלל ככה שאינדיקציה לגבי האם היד שלי אוחזת במשהו, בין אם זה קיר או ארגז או חתיכת עץ הייתה יכולה להיות מועילה.
יותר טוב עם חברים
איפה שהמשחק לא מאכזב זה בזירת מצב הקו-אופ שלו. אפשר לשחק עם עד ארבעה חברים ברשת והמשחק הזה מוכיח לנו שיש משחקים שפשוט כיפיים יותר עם חברים. בדומה ל-Gang Beasts המצוין שגם כולל בתוכו יצורים מצחיקים שיכולים לתפוס דברים והאפשרות לשחק עם אנשים אחרים, גם כאן משחק עם חברים יספק לכם רגעים מצחיקים ומשעשעים שיגרמו לכם לשכוח טיפה את העובדה שהפיזיקה במשחק והשליטה בשחקן יכולה להיות מציקה. לבד לא ממש נהניתי מהמשחק אבל לשחק עם עוד בן אדם אחד שיפר את החוויה מאוד. בנוסף, העובדה שאפשר להלביש את בוב באיזו צורה שתבחרו מוסיפה עוד פן הומוריסטי למשחק כך שתוכלו לשחק שוטר יחד עם אסיר נמלט שמנסים לטפס על הר מבלי להפסיק לתפוס אחד את השני.
השורה התחתונה
את המשחק הזה אפשר לסכם בכך שאחת מהמשיכות הכי גדולות שלו גורמת לנפילה הגדולה ביותר שלו. השליטה המוזרה בדמות היא כיפית בתחילת המשחק אבל בהמשך יכולה לגרום לכישלונות מתסכלים ולרגעים שבהם אתה מצטער שקנית את המשחק. אם להיות כנה הדבר היחיד שמציל את המשחק הוא האפשרות לשחק עם חברים שמשפרת את המשחק בעשרות מונים וגרמה לי לשכוח עד כמה השליטה בשחקן עצבנה אותי. אבל, אם אתם קונים את המשחק רק בשביל לשחק עם אנשים אחרים אז לצערי המשחק דיי יאכזב אתכם ברגע שתתחילו לשחק לבד. הביטוי Fall Flat באנגלית יכול להיות מתורגם לביצוע לוקה בחסר, מפספס את המטרה או במילים אחרות: מאכזב. בעיניי, המשחק ראוי לשם שלו - לפחות במצב השחקן היחיד.
תגובות
1
18:26 20.12.2017 |
siegfried
אשאל זאת שוב: למה האתר החזיר את הציונים המספריים לביקורות המשחקים?? לפני מספר שנים נכתבה באתר כתבת דעה שממש שכנעה אותי שאין צורך בציונים האלו. (זו הכתבה: m.vgames.co.il/article/19418.html).
מדוע צריך לכתוב למשחק ביקורת כל כך מפורטת, מנוסחת ויפה כמו זו שמעליי, כשכל מה שאתה צריך לעשות כדי לדעת אם לקנות אותו או לא זה לגלול לתחתית הדף ולקרוא מספר אחד? באמת אשמח לדעת את התשובה, יתכן שיש לכך הסבר הגיוני.
2
18:36 20.12.2017 |
siegfried
טעות, זה הקישור:https://m.vgames.co.il/article/19418.html
3
03:01 06.01.2018 |
בר הוכמן - כתב תוכן
היי זיגפריד. אני מסכים איתך לחלוטין, הציון לא תוקם יוצר מדי לכתבה. אך האתר Metacritic דורש ציון והוא תורם מאוד לחשיפה של הכתבות ולכך שנוכל לספק יותר תוכן. מזמין אותך להתעלם מהציון ולגבש דעה על המשחק גם מהכתוב בלבד.
4
12:44 07.01.2018 |
gameon
היי siegfried,
בנוסף לתשובה של בר, יש תשובות לשאלה גם בדיון שפתחת בפורום:
https://forum.vgames.co.il/showthread.php?t=1588662
5
| פורסם ע"י