זוהי ממש לא הגרסה האולטימטיבית של המשחק, אבל קשה לי להתעלם מהעובדה שאני יכול לשחק באחד ממשחקי השנה של 2016 בכל מקום
אני זוכר שראיתי את ההכרזה על Doom ו-Wolfenstein II לסוויץ' בסרטון ה-Nintendo Direct שיצא לפני כמה שבועות ותפסתי את הראש. Doom? על הסוויץ'?! אתם צוחקים עליי?!! רק הרעיון של לשחק משחק שכזה בכל מקום ועוד על קונסולה של נינטנדו שעם כמה שלא אנסה לטעון אחרת, עדיין נחשבת כחברה למשחקים יותר משפחתיים ופחות למבוגרים, היה רעיון פשוט מופרך. לאורך התקופה שחיכיתי שהמשחק יצא, השתתפתי בדיונים בכל מיני מקומות לגבי מה אני מצפה מהמשחק, ובין היתר לא היה אכפת לי אם המשחק יהיה ברזולוציה נמוכה אם הוא יהיה עם ביצועים של 60 פריימים לשנייה. בהמשך קיבלנו פרטים על המשחק ולא רק שהרזולוציה יותר נמוכה ממה שציפיתי, גם 60 פריימים לשנייה לא קיבלתי. אז ההתלהבות שלי אולי צוננה טיפה אבל הגיע תאריך ההשקה של המשחק ויצאתי לבדוק האם הקונסולה של נינטנדו מסוגלת להתמודד עם כל מה ש-Doom יכול לזרוק עליה?
Rip and Tear Everywhere
אתה פותח את המשחק ואוטומטית מבין: "בוא'נה, אני משחק דום על אוטובוס. דום. על פא**** אוטובוס". המשחק הוא החבילה המלאה: בלי קיצוצים במולטיפלייר, בלי שלבים חסרים או קצרים יותר, בלי "הסרנו את משימה מיוחדת X, או את פריט האספנות Y". זה Doom כמו שאתם מכירים ואוהבים על הקונסולה הניידת של נינטנדו. קצת מרגיש לי מוזר לשחק FPS עם השלטים של נינטנדו אבל מצאתי את עצמי מתרגל מהר מאוד ומצליח לעבור את השלבים כמו שצריך (למרות שאם אתם מתכוונים גם לשחק בזה על הטלוויזיה בבית, אני ממליץ על שימוש בשלט הפרו של הקונסולה).
באתר כבר קיימת ביקורת שלמה ומלאה על המשחק המצוין אז אני לא ארחיב כאן יתר על המידה לגבי המולטיפלייר של המשחק שמגיע לכאן כמו שהוא והוא חי באופן מפתיע שכן לא ציפיתי שהרבה אנשים יקנו את המשחק כבר ביום הראשון שלו. קצת קשה לשחק במולטיפלייר ב-30 פריימים לשנייה (אגע בנושא בהרחבה יתרה בהמשך), אבל מצאתי את עצמי נהנה ממנו בסופו של דבר. גם לא אפרט יותר מידי לגבי הסיפור של המשחק למעט העובדה שהוא כאן במלואו ומי מכם שלא קנה את המשחק באחת מהגרסאות האחרות שלו לא יפספס שום דבר.
אם אני כבר מדבר על המשחק אני רק רוצה לציין שוב את המוזיקה הנהדרת של המשחק והפסקול המהמם שלו שהוא לא פחות מעבודת מופת של מיק גורדון (Mick Gordon), המלחין שאחראי לפסקול. הריפים האדירים של המטאל הכבד שקורעים את האוזניים תוך כדי שאתה קורע את גלי השדים מהגיהנום הם לא פחות מאדירים ואני באמת שלא יכול להפסיק לשמוע אותם. אני אפילו רוצה שהם יכנסו למשחקים אחרים (Rip and Tear ב-Cuphead מישהו?)
המשחק גם מתאים ממש לרעיון של קונסולה ניידת עם מצב ה-Arcade שלו שמאפשר לכם לבצע שלבים במשחק שמגיעים עם יותר אויבים ועם איזה נשקים ויכולות שתרצו במטרה להשיג את התוצאה הטובה ביותר. עבור אלו ששיחקו Doom בעבר וכבר מכירים את הקמפיין, זהו מצב המשחק להתחיל ממנו - האתגר בו הוא עצום וכיפי ואני עדיין נהנה להיכנס ולצאת מהמשחק מתי שאני רק יכול.
למה לא פסקל?!
בביקורת שלי על קונסולת הנינטנדו סוויץ', ציינתי בשורה התחתונה שבעוד שאני מאוד מרוצה מהמכשיר יש לי כמה בעיות איתו, ביניהן העובדה שנינטנדו הלכה עם ארכיטקטורת Maxwell ולא חיכתה טיפה ליציאה של מעבדי ה-Tegra שמשתמשים בטכנולוגיה שמציעה ארכיטקטורת Pascal. הסבר קטן לפני שאני ממשיך: מבלי לרדת לעומק העניין, מעבדים גרפיים של Nvidia שנבנו לפי ארכיטקטורת Pascal החדשה כמו סדרת ה-10XX שלה, מצטיינים בביצועים טובים יותר בהרבה מאלו של ארכיטקטורת Maxwell שבאה לפניה בנוסף לשימוש בפחות כוח כדי להשיג את הביצועים הללו.
אז למה אני אומר את כל זה? טוב, כדי לשים משחק כמו Doom על קונסולת הנינטנדו סוויץ', זה נראה שאלו שהיו אמונים על הפורט הזה, Panic Button, היו צריכים להוריד המון, ואני מתכוון המון, פיצ'רים גרפיים: הרזולציה של המשחק ירדה ל-720p כשלפעמים המשחק משדר ברזולוציה נמוכה יותר, טקסטורות נראות מרוחות יותר והדובדבן שבקצפת: המשחק רץ ב30 פריימים לשנייה במקום ב-60 פריימים לשנייה בכל מקום אחר. לבן אדם כמוני שסיים את המשחק על המחשב וכבר שיחק במשחק ביותר מ-100 פריימים לשנייה, המעבר היה ממש מוזר. קשה מאוד לשחק משחק כזה ב-30 פריימים לשנייה. למזלי דווקא משהו לא צפוי הציל אותי כאן וזה טכניקת ה-Motion Blur שהמפתחים הוסיפו שכאן, שאם בדרך כלל אני מוריד אותה כי היא מפריעה לי בעין, פה היא תורמת למשחק להרגיש הרבה יותר חלק ממה שהוא באמת.
אני חושב שגם כדאי לציין שאני משחק ברמה גבוהה יחסית והעובדה שיש הרבה אויבים על המסך גרמה לי לאיטיות של ממש במשחק בכמה רגעים. זה לא קרה לי המון ואני מניח שברמות נמוכות יותר הבעיה מופיעה פחות, אבל בתור מישהו שהתחיל ישר מרמת Ultra-Violence נתקלתי בזה בכמה פעמים וזה הפריע לי לשחק. אגב, צפו לזה גם במצב הארקייד.
נכון שהעובדה שמשחק כזה רץ בכלל על הקונסולה הקטנה של נינטנדו הוא פלא שלא יתואר בכלל, אבל אני חייב לתהות: האם מעבר לארכיטקטורת פסקל ואולי שימוש ב-(Parker (Tegra X2 היה מאפשר ביצועים יותר טובים? זה לא בטוח כי אנחנו נמצאים באזור האפור של ספקולציות, אבל אם נינטנדו הייתה מסוגלת לגרום ל-Nvidia להסכים ליצור יחד איתה מעבד גרפי שיתאים לסוויץ' ולא בחרה להשתמש בארכיטקטורה של Parker, אז זה טיפה חבל לי באופן אישי.
השורה התחתונה
אני בחיים לא חשבתי שייצא לי להמליץ על משחק יריות שרץ ב-30 פריימים לשנייה, אבל כן - אם יש לכם סוויץ' ולא שיחקתם ב-Doom אף פעם, אני יותר ממפציר בכם לקנות את המשחק ולשחק בו. Doom עדיין כיף בלתי רגיל עם סיפור כיפי ומשעשע ומשחקיות שמתעלה כמעט על כל משחק יריות אחר בשוק. האם אני עדיין אמליץ על המשחק לאנשים שכבר שיחקו את המשחק על המחשב או קונסולה כבדה יותר? התשובה תהייה לא. זו לא הגרסה האולטימטיבית של המשחק, היא לא נראית הכי טוב והביצועים יכולים להפריע למשחקיות המצוינת. אם אתם מעריצים גדולים של המשחק כמוני, אז כמובן שהבונוס של הניידות יטה את הכף לטובת קניית המשחק כדי שיהיה אפשר לשחק בו בכל מקום אבל אם לא, עדיף לכם פשוט להישאר עם הגרסאות המוכרות לכם. ובכל זאת: על אף שזהו לא פורט מושלם - זה דום. על קונסולה ניידת. שהיא בתכל'ס טאבלט עם שלטים. וזה עוד לפני היציאה של Wolfenstein בשנה הבאה. 2017 תיזכר אצלי כשנה מיוחדת, זה בטוח.
תגובות
1
| פורסם ע"י