האם שווה לכם להילחם למען עתיד האנושות בכותר הבלעדי למחשב ול-PS4?
אם הייתי צריך להסביר את העלילה של Nier: Automata למישהו בקצרה, לא הייתי מצליח. אבל אם הייתם מכריחים אותי לומר משהו אז התשובה שלי תהיה: "מה לעזאזל". המשחק עוקב אחרי מאבק בני האדם בגזע חייזרים שהשתלט על כדור הארץ בעזרת שימוש במכונות רצחניות ובכך גרם לבני האדם לברוח לירח ולנהל את המלחמה משם. הדמויות המרכזיות שלנו, האנדרואידים 2B ו-9S, שייכים ליחידה בשם YoRHa, שנוצרה ע"י בני האדם במטרה לנצח את המכונות והחייזרים כדי שהם יוכלו לחזור לכדור הארץ. מפה אני ממליץ לכם לשחק במשחק הזה בעצמכם, שכן העלילה מסתבכת ומסתעפת כ"כ הרבה שלהתחיל לנסות להסביר מה קורה בעולם הזה ומה קורה בהמשך המשחק יהיה בלתי אפשרי ויותר מזה – זה פשוט יהרוס את החוויה של המשחק. Nier: Automata כן שומר על הרוח של הסדרה בכך שהוא לא בהכרח נותן לך את כל הפרטים המלאים על העולם השלם ישר בסיום סשן המשחק הראשון. המשחק הזה דורש לסיים אותו יותר מפעם אחת ולראות את כל הסופים האפשריים של המשחק בכדי להבין את העלילה בצורה מלאה ואמיתית. למשחק יש הרבה סופים אפשריים, חלקם באמת קשורים למשחק וחלקם קשורים לכל מיני דברים שאפשר לעשות במשחק ולא בהכרח קשורים לעלילה (חלק מהסופים ממש מצחיקים ומשעשעים אז שווה לנסות לראות את כולם). בנוסף, אם אתם שייכים לסוג האנשים שממש רוצים להבין את המשחק, אז צריך גם לבצע את כל המשימות הצדדיות כדי להכיר את כל שאר הדמויות וכדי להבין את כל הסיפור במלואו. המשימות הצדדיות הן לא ההיילייט של המשחק, ועד כמה שחלק מהדמויות הצדדיות נהדרות, חלק מהמשימות שלהן הרגישו לי טיפה מיותרות ויותר כמו סוג של מילוי זמן מת בין המשימות החשובות באמת ואחרי The Witcher 3 אני כבר מצפה ליותר דגש גם על משימות צדדיות שהן כביכול לא במרכז. אני אהיה כנה, אם הסיפור במרכזו לא היה טוב אז זה היה מאוד בעייתי מבחינתי, אבל למזלי הרב, גם מבלי להכיר כל מילה ודמות עד הסוף במשחק עדיין נהניתי מהסיפור במשחק. הסיפור מלא בטוויסטים ומהפכים שלא בהכרח ראיתי מגיעים ולא מעט פעמים מצאתי את עצמי פשוט ממלמל לעצמי: "מה לכל הרוחות הולך כאן?!" (רק בצורה הרבה יותר גסה). סה"כ גם העובדה שהעלילה מאוד מסובכת ממש נהניתי ממנה.
הקרב על האנושות
ומדיבור על עניינים מסובכים ומורכבים לאחד האספקטים היותר ישירים של המשחק הזה: מנגנון הקרב. Nier: Automata פותח ע"י Platinum Games שידועה בין היתר כחברה מאחורי משחקי Bayonetta, Vanquish ו-Metal Gear Rising: Revengeance. ישר כששמעתי את השם של החברה קיוויתי לקרבות גרנדיוזים עם דגש על מהירות, קומבואים וסטייל. וקיבלתי את זה, ממש קיבלתי את זה. לכל דמות יש מתקפה חזקה וחלשה שאפשר לשלב ביחד בשביל ליצור קומבואים בנוסף לרובוט קטן (Pod) שמלווה אותך במסע ומעניק לדמויות שלנו גם מתקפות מרחוק, בנוסף להיותו עוזר נייד שעוזר לדמויות המרכזיות שלנו עם המשימות שלהם. עוד משהו שה-Pod מעניק לדמויות שלנו היא האופציה לשנות את היכולות של הדמות לפי בחירתך ע"י מערכת הצ'יפים שמובנית במשחק. אפשר להוסיף ולהסיר צ'יפים כדי לשדרג את הדמות שלכם לפי רצונכם. רוצים דמות מהירה וזריזה? שימו כמה צ'יפים של מהירות תזוזה והתחמקות. רוצים דמות עם הרבה כוח? שימו צ'יפים של יכולות התקפיות. יש הרבה קומבינציות אפשריות והן מאפשרות לכם להילחם בדיוק כפי שרוצים. הרבה מהקרבות מזכירים שילוב בין משחקי פעולה מהירים כמו Metal Gear Rising שהזכרתי קודם לבין משחקי Bullet Hell בהם צריך להתחמק מהרבה כדורים והתקפות. השילוב הזה יוצר משחקיות הקטית, כאוטית וכיפית שלא נמאסה עליי גם אחרי 20 שעות משחק. אם קרה והרובוטים הצליחו להביס אתכם, אתם צריכים לחזור לנקודה שבה מתתם כדי לקבל את הצ'יפים שלכם וה-Exp שלכם, משהו שממש מזכיר את Dark Souls במובן הזה. משהו שאני מרגיש שאני חייב לציין בפני מי שקורא את הביקורת הזו: ההבדל בין רמת הקושי Normal ל-Hard הוא אסטרונומי. אם אמרתי במשפט הקודם שהמשחק מזכיר לפעמים את Dark Souls אז בשלב הזה זה נהייה Dark Souls על סטרואידים. בהרבה בוסים נלחמתי פעמיים או אפילו שלושים, רק כי בדרגת הקושי Hard המשחק דורש ממך להיות מצוין. Very Hard דורש ממך להיות מושלם, כך שזאת הדרגה שמומלצת לכל אותם אנשים שאוהבים אתגר בצורה מוגזמת. זה לא בהכרח דבר רע, אבל זה כן ראוי לציון. אם כבר הזכרתי את הבוסים של המשחק, אז הם ראויים לציון לשבח. הדרך אל הבוסים מאתגרת והקרבות נגדם מרגישים אפיים בצורה שבאמת גורמת להם להרגיש גדולים מהחיים.
עולם אפל, אבל יפה
שיחקתי את המשחק על ה-PS4 והוא נראה מצוין, העולם של Nier: Automata מתפרש על המון סוגים של מקומות, ממערות תת קרקעיות לערים מוצפות עד למדבריות רחבות שנראות כאילו אין להן קצה. העולם שבנה היוצר Yoko Taro עובר נהדר על המסך ונהניתי לעבור בכל חלק מהעולם הזה, גם אם הוא באמת היה מאוד אפל וקודר. המשחק עובד על ב-60 פריימים לשנייה על המכשיר עם נפילות פה ושם, לא בצורה שתוקעת את המשחק באיזושהי צורה או מפריעה בזמן המשחק או הקרבות ועם הPS4 PRO כמעט בכלל לא היו לי בעיות עם המכשיר. אני אנצל את ההזדמנות כדי לזרוק מילה על הפורט ל-PC: לצערי כרגע הפורט הזה לא נמצא במצב טוב. יש הרבה נפילות בביצועים, והמשחק נוהג לקרוס לעיתים. המפתחים מודעים לכך ועובדים על לתקן את המשחק על ידי פאצ'ים, אבל נכון לכתיבת הסיקור הזה, הגרסה ל-PS4 היא הגרסה הטובה יותר, כך שאם אתם מתלבטים בין שתי האופציות, לכו על הסוני, לפחות בינתיים. עוד משהו שראוי לציון הוא הפסקול של המשחק שנכתב ע"י המלחין Keiichi Okabe. המוזיקה יודעת להשתלב עם החלקים השונים במשחק בנוסף להיותה נהדרת גם בלי קשר למשחק עצמו. תקשיבו בהזדמנות ואם תוכלו גם תקנו את הפסקול ותתרמו ליצירה מעולה ע"י מלחין מעולה.
השורה התחתונה
Yoko Taro ידוע כיוצר גרנדיוזי ואדם קצת משוגע (מספיק לראות את הראיונות איתו כדי להבין במי מדובר). הפעם כל השיגעון הזה בשילוב עם המוחות הקודחים והיצירתיים של Platinum Games יצר משחק מעולה שאין לי ברירה אלא להמליץ עליו בחום. הסיפור, גם אם מסובך מאוד ודורש לשחק במשחק כמה פעמים כדי להבין אותו, מאוד מרגש ויפה, המשחקיות ממש כיפית ומאפשרת הרבה חופש בצורה מאוד ייחודית, הדמויות נהדרות, העולם עצמו יפה –גרפית ומבחינת העיצוב עצמו של העולם שנועד לייצר תחושה של עולם אפל וקודר ועושה את זה בצורה מעולה. קפיצת המדרגה בין דרגות הקושי חדה מידי לטעמי ויכולה לגרום לאנשים להרבה תסכול והמשימות הצדדיות ירגישו לפעמים כמו מטלות יותר מאשר משימות מעניינות שמפתחות את העולם עוד יותר, אבל זה לא גרע מהחוויה הכללית שהייתה מצוינת.
Yoko Taro, יא ממזר משוגע, כל הכבוד.
תגובות
1
15:16 31.03.2017 |
אסף (אורח)
המשחק הזה בשביל הוא משחק השנה שמספק ועולה על כול הדירשות של המעריצים square enix ואני ונכון יש כאילו שיגדו שהוא לא טוב וhorizon zero dawn של gorilla games הוא טוב יותר אבל אני אדם שמעריץ jrpg אנימה מאנגה וכול הדברים הקשורים ליפן...חוץ מסימולטור דייטים אה ושכחת הביקורת מעולה כול הפרטים על המשחק פה ופשוט מעולה לראות שאתם יודעים לתת ביקורות טובות לא כמו ign ישראל טוב זה הכול ביי
2
| פורסם ע"י