דניאל לברן לקח את גראלט לטיול מסביב לעולם וחזר עם חוויות ותובנות. האם The Witcher 3 הוא באמת משחק כזה טוב?
היי, אני דניאל ואני בתול Witcher. לא לגמרי בתול... הלכתי את חצי הדרך עם המשחק הראשון עד שנשבר לי המסך של המחשב, אז אתם יכולים לקרוא לזה "Just the tip", אבל לא נכנסתי עמוק לסדרה כמו המעריצים השרופים. את The Witcher 3: Wild Hunt, משחק האקשן\תפקידים המבוסס על סדרת ספרי הפנטזיה, חוויתי בתור המשחק שהוא ולא בתור החלק האחרון של טרילוגיית משחקים. אז האם החלק השלישי של סדרת The Witcher הוא משחק התפקידים המצוין שכולם חיכו לו, או שמדובר במשחק שיביא הנאה רק לוותיקי הסדרה? בואו נגלה!
ברוכים הבאים למזרח אירופה
עלילת המשחק מכניסה אותנו לנעליו של גראלט, לוחם ומכשף המשלב בין יכולות קרב, אלכימיה וקסמים כדי להרוג מפלצות וכל מיני דברים שאנחנו לא היינו נוגעים בהם עם מקל. חייו השקטים יחסית של גראלט מגיעים לנקודת מפנה לאחר שהוא שומע על כך שכוח דמוני חדש בדמות פרשים מלחיצים על סוסים (The Wild Hunt), הגיעו לעולם מיקום אפל כדי לחטוף ולהרוג את בני המלוכה של העולם בו הוא נמצא וגם את סירי (Ciri) וויצ'רית צעירה שהיה לו כבת ועקבותיה נעלמו לפני שנים רבות. כל זה קורה בזמן מלחמת אזרחים בין הצפון לדרום, בעולם שבו אנשים מעדיפים לברוח אל הדת, לאמץ דעות שמרניות ולשנוא כל אחד שהוא לא אנושי ונמצא בצד שלהם.
עולם המשחק של The Witcher יפה ומגוון. העובדה שאני יכול להסתובב ברגל במשך שעות ולהביט כל פעם מחדש על נופים ומקומות שונים במפה ולהתרשם מהם כל פעם מחדש, מוכיחה שלא תמיד צריך גרפיקה יוצאת דופן כדי לגרום למשהו להיראות חי ויפה. כשמבודדים אותה לחלקיה, הגרפיקה של The Witcher היא לא בין היפות שיצא לי לראות בשנים האחרונות, אבל השילוב המצוין של בניית העולם, האלמנטים החבויים בו ומערכת מזג האוויר עוזרים להפיח חיים בעולם של The Witcher ולהפוך אותו לאחד היפים והשובים ביותר שנראו כאן כבר המון זמן.
בחזרה אל הגרפיקה. זה לא שהמשחק נראה רע בשום צורה, אבל חוסר תשומת הלב לפרטים מסוימים הצליחה להוציא אותי לא מעט פעמים מחוויית המשחק. מודלים מסוימים של דמוית והבעות הפנים הריקות והלא הגיוניות שלהן לא עושות עבודה טובה כדי לגרום לנו להישאב בקלות אל המשחק. רק לאחר שעות משחק ארוכות התחלתי להבליג לדברים הללו ופשוט לזרום עם העובדה שככה המשחק בנוי. בעיה נוספת שקיימת במשחק היא העובדה שהוא נתקע ומקרטע כאשר יש יותר מדי פרטים על המסך. אני מבין ש-The Witcher הוא משחק עולם פתוח, מלא בפרטים, אבל אני מצפה ממנו לרוץ חלק וללא בעיות. רוב הזמן הוא אכן רץ חלק בגרפיקה שנראית כמעט טובה מדי בשביל ה-Xbox One וה-PS4.
במחלקת הסאונד של The Witcher לא הכל עובד כמו שצריך. המוזיקה הצוענית של המשחק יכולה להכניס אתכם לקרב בשעות הראשונות אך בהמשך היא הופכת למשעממת וחוזרת על עצמה לא מעט. חוסר הגיוון בצלילים גורם לכל קרב להישמע כמו כל סצנת קרב אי פעם. אולם יש סיפוק לא קטן בצליל הפגיעה של חרב במפלצת או אביר משוריין, אבל לא הגיוני שבשני המקרים יישמע בדיוק אותו הצליל. מה שהופך את החוויה לעוד יותר גרועה הם מקרים שבהם צליל הפגיעה לא נשמע כלל, מה שיכול לפגוע בהתנהלות הקרב ולגרום לכם לחשוב שפספסתם את ההנפה. בגזרת הדיבוב נחשפתי למגוון לא אחיד ולא תמיד איכותי. בזמן שיש דמויות מסוימות שזכו לעבודת דיבוב מעולה, ישנן לא מעט דמויות, גראלט ביניהן, שפשוט לא נשמעות אמינות מספיק, עם תגובות מוזרות וחסרות כל רגש. בתור משחק שאמור לסחוף אחריו שחקנים בעזרת סיפור מצוין, זה קצת אבסורד שרמת ההשקעה בדיבוב של הדמויות לא עומדת בסטנדרטים.
שתי חרבות, חמישה קסמים ואינספור שיקויים
אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם במשחק הוא שאף אחד לא אוהב וויצ'רים! בכל עיר או כפר שיצא לי לבקר, הייתי שומע את העוברים ושבים קוראים לי מוזר, מסננים את המילה מפלצת ואפילו מחליטים שהם הולכים להילחם בי ולהרוג אותי. בהתחלה לא הצלחתי להבין למה זה? למה שתהיה כל כך הרבה שנאה לאדם שאמור לעזור למקומיים להילחם ביצורים שהם עצמם בחיים לא היו מתקרבים אליהם? כמו המוניטין שבונים להם במשחק, הוויצ'רים הם לוחמים חזקים, חסרי רחמים וקטלניים שפועלים כמעט אך ורק למען מטרת רווח אישי. ככל שהמשחק עבר, הבנתי שהסיבה שכל דמות במשחק מעקמת את הפרצוף שלה שהיא רואים את גראלט (וכן יצורים אחרים כמו גמדים ואלפים) בתור פריק ללא רגשות. העובדה הזו גרמה לי לצאת מהדרך בה אני משחק משחקי תפקידים לרוב (להיות הכי טוב ולדאוג לתת יד לכולם) ופשוט להתנהג מדי פעם כמו דושבג אידיוט. לא בגלל שחשבתי שגראלט היא דמות רעה, אבל בגלל שהחברה שמקיפה אותו מקטלגת ומאפשרת לו לפעול בצורה אגרסיבית יותר. בניית הדמות של גראלט עשויה ברמה טובה ומאפשרת לשחקן להתחשב ברצונות האישיים שלו ולא לעקוב אחר קו עלילה טוב או רע, אלא לנסות את האפשרויות השונות שאינן בנויות בצורה של שחור או לבן. כמובן שכל החלטה כזו עשויה לחזור אלכם כמו בורנג בהמשך הדרך אז בחרו בחוכמה. אולי כדאי גם להזכיר שלמשחק יש טווח רחב של סופים שנוכל לחוות, ותאמינו לי - אתם לא רוצים להיות אלה שמקבלים את הסוף הכי גרוע ומדכא בגלל שהתנהגתם כמו דוש לאורך כל הדרך.
אז מה גראלט יודע לעשות? גראלט הוא מכונת הרג משומנת שתעשה כל דבר שביכולתה כדי לשרוד. בזמן שרוב המשחקים מנסים לחלק אותנו ל"קלאסים" כמו קוסם קשת ולוחם, מערכת המשחק של The Witcher תדרוש מכם להשתמש בכל הכלים ברשותכם, בכל זמן נתון. למרות שתוכלו להתמקד בקטגוריה אחת ולחזק רק את החרבות או רק את הקסמים, בשום מצב לא תוכלו להשתמש רק בחרבות או רק בקסמים. בתור וויצ'ר, גארלט נעזר בשתי חרבות (אחת למפלצות ואחת לכל השאר), קסמים, שיקויים, פצצות ואפילו חץ וקשת על מנת לצבור יתרון בשדה הקרב. האויבים במשחק בנויים בצורה שגרמה לי להתנסות עם טקטיקות שונות לדרך בה אני ניגש לקרב. בגלל המבנה של עץ היכולות, יש כמות מוגבלת מאוד (בייחוד בשעות הראשונות במשחק) של שדרוגים שתוכלו לשאת עליכם בכל זמן נתון, ותצטרכו להחליף אותם בתקיפות כדי להתאים לאתגר הנוכחי. למשל, נגד מפלצות מסוג Wraith חייבים להשתמש בקסם שיוצר מעין "מלכודת" ברדיוס קטן, ורק בתוך המלכודת היא חשופה לנזק מהחרב - אחרת היא פשוט עוברת דרך המפלצת בלי לעשות שום נזק.
אנחנו עדיין במערכת הקרב?
במהלך המשחק אפילו בניתי לעצמי מהלכים בראש מול מצבים ואויבים מסוימים, אך לכולם יש מכנה משותף: אי אפשר פשוט להסתער אל תוך הקרב עם חרב שלופה ולקוות לטוב. המשחק לא מרחם ואף מעניש על מהלכים פזיזים, ואם תחליטו לתקוף חבורת אויבים בריצה עם רצון לסיים את זה כמה שיותר מהר - רוב הסיכויים שתמותו מוות מהיר להפליא. לא מדובר במשחק קשה כמו Dark Souls או משהו, אבל אם הייתי אומר לכם כמה פעמים הפסדתי לדמויות בזויות כמו טובענים (Drowners) ברמה 4, הייתם חושבים עלי הרבה פחות בתור בן אדם. נגד האויבים הקשוחים ביותר תצטרכו לשלוף את כל הכלים ולהתחיל עם מחקר ראוי שיחשוף בפניכם את החוזקות והחולשות. לאחר מכן תצטרכו למצוא חרב עוצמתית שמתאימה לעבודה, לקבוע אילו קסמים יעזרו לכם להשתלט על המצב וכמובן לרקוח שיקויים, שמנים ופצצות שיגבירו משמעותית את הסיכוי שלכם לשרוד.
מערכת הקרב של המשחק טובה, אך לא מושלמת. למרות שהתנועה של גראלט זורמת יחסית, היה לי קשה להתעלם מהעובדה שהוא שומר על רמה מכוונת של גמלוניות. נראה שיוצרי המשחק רצו לכוון למערכת תנועה שתאפשר חופש בשדה הקרב כמו זו של משחקי Batman: Arkham, אך לא השכילו לתת לשחקן את האפשרות לעשות את העולה על רוחו. למרות שעל הנייר זה נשמע כמו דבר ראוי לעשות במשחק שלא אוהב לתת לשחקן להתקדם אם הוא לא ראוי לכך, יוצרי המשחק גרמו למערכת הקרב להיות משהו בין Dark Souls לבין משחקי Tomb Raider הראשונים: לפעמים היא עובדת בדיוק איך שהייתם מצפים ממנה לעבוד, ולפעמים אתם לא מצליחים להגיע לאויבים כי בדרך עומדת גדר בגובה של 30 סנטימטר ואין שום כפתור שעוזר לכם לדלג מעליה.
מעבר למערכת הקרב יש את מערכת התנועה שאותה אני חייב לציין לטובה. המשחק מאפשר לגראלט לרוץ ולטפס למקומות ששום דמות במשחק תפקידים אי פעם עשתה. יוצרי המשחק הבינו שלמרות ששחקני משחקי תפקידים וותיקים היו מסתפקים בקפיצה, אנשים רגילים לשחק משחקים כמו Uncharted ו-Assassin’s Creed מעדיפים חופש תנועה עם מקסימום זרימה. מעבר ליכולות התנועה של גראלט יש את יכולות התנועה המוגבלות במיוחד של רואץ' (Roach), הסוס הנאמן אך העילג לגמרי של גראלט. זה לא שאני לא אוהב חיות או משהו, אפילו היה לי חיבור ממש רציני עם הסוס שהיה לי ב-Red Dead Redemption. אבל אחת הסיבות שהצלחנו להגיע לרמת חיבור העמוקה הזו הייתה בגלל העובדה שהוא ידע לפסוע, לדהור ולקפוץ. לא שרואץ' לא יודע לעשות את אף אחד מהדברים האלה, הוא פשוט עושה אותם בצורה הגרועה ביותר. לא הצלחתי לדהור במשחק מנקודה א' לנקודה ב' בלי לעצור לפחות 3-4 פעמים בגלל שאיזו אבן בלטה קצת באדמה וגרמה לרואץ' לעצור בדרמטיות מוחלטת. אם היתה לי אפשרות לבחור את גורלו של רואץ', הוא היה מורדם בשלב מוקדם של המשחק ומוחלף בכל סוס אחר במשחק (למרות שכולם גרועים באותה מידה). הבעיה הכי גדולה של מערכת התנועה זה שהיא מוחלפת לחלוטין במערכת הקרב. זה אומר שכל עוד יש אויבים בסביבה, אתם יכולים לשכוח מפעולות פשוטות כמו קפיצה.
תפריטים בטעם של פעם
הבנייה של The Witcher מזכירה משחקי תפקידים ישנים, לפחות אם מסתכלים על חלוקת התפריטים במשחק. התפריטים של המשחק עושים עבודה טובה יחסית בשמירה על סדר במלאי של גראלט, אבל עושים עבודה נוראית עם מידע כמו אילו דברים גראלט חייב לאסוף על מנת למצוא את חלקים ליצירת שיקויים שונים. זה לא שהמידע לא נמצא שם, הוא פשוט רחוק מהעין וזה דורש מהשחקן לחזור לתפריטי האלכימיה לא מעט פעמים, עד שאתה יודע בדיוק מה את צריך. בנוסף, לגראלט יש כמות מאוד מוגבלת של שיקויים וחפצים שהוא יכול להשתמש בהם בקרב בכל זמן נתון, מה שמעודד את השחקן לעצור את הקרב כל כמה שניות כדי לקחת שיקוי חדש או להחליף לסוג חדש של חצים. התפריטים גם לא עושים עבודה טובה בלהסביר לשחקן אילו חפצים הוא יכול לבנות ויישארו איתו לתמיד (כמו שיקויים) לחפצים חד פעמיים (כמו אוכל). למעשה, לקח לי כמה שעות טובות עד שהבנתי שכל השיקויים והפצצות מתמלאים ברגע שלוחצים על כפתור ה-Meditation.
ברגע שמתחילים להבין מי נגד מי, מערכת היצירה והבנייה של המשחק דווקא עובדת לא רע בכלל. אחרי שמבינים אילו חלקים או רכיבים צריך כדי לבנות דברים מסוימים במשחק, הכל הופך להיות קליל יותר ודורש מכם פחות תשומת לב. החלק הכי גרוע בתפריטים ואחד החסרונות הגדולים ביותר של The Witcher 3 הוא מערכת השמירות המיושנת. מאיזושהי סיבה, היוצרים החליטו לא לעבור למערכת השמירות האוטומטית שתמצאו במשחקים כמו Dark Souls ו-Borderlands ולהסתפק במקום במערכת שמירות ידנית שכמעט ואינה טורחת לשמור את המשחק באופן אוטומטי. אין שום אפשרות לשמור את המשחק כל X דקות, ובמשך כל המשחק צפויה לכם חוויה בערך כזאת: אתם מסתובבים בעולם במשך שעתיים ונהנים מכל רגע, ואז מתים ומגלים שאיבדתם שעתיים של התקדמות. את השעתיים הבאות אתם מבלים בשמירה של המשחק כל שתי דקות מרוב פרנויה, ועם הזמן אתם נכנסים עמוק יותר למשחק ושוב שוכחים לשמור, וחוזר חלילה. עבור שחקני PC זה אולי לא כזה ביג דיל, אבל שחקני הקונסולות נאלצים לעצור את המשחק, להיכנס לתפריט ולשמור ידנית כל כמה דקות - מה שפוגע אנושות בחווית המשחק ויכול לגרום לייאוש לא קטן אצל השחקן.
מסעות גראלט בעולם
אז מה יש לעשות במשחק שמבטיח מעל 200 שעות משחק? אם התשובה שלכם היתה "המון!!", אתם צודקים לגמרי. כמו בכל משחק תפקידים שמכבד את עצמו, The Witcher 3 יוצא מגדרו כדי לתת לכם חווית ה-ADD המלאה, או במילים אחרות: "היי לקחתי קווסט ואני בדרך ליעד. אבל היי, הנה משהו מגניב בדרך. אבל היי, יש כאן מפלצת גדולה אולי זה בוס? אבל היי, אני לא מספיק חזק אז כדאי לבלות איזה חצי שעה בתפריטים כדי לראות מה מה הנשק הבא שאפשר לבנות. אבל היי, אין לי בכלל את החומרים שצריך בשביל החרב אז כדאי ללכת לחפש אותם... רגע מה רציתי לעשות מקודם?" המשחק מלא במשימות וסימני שאלה הפזורים ברחבי כל המפה. העובדה שיש כל כך הרבה משימות היא מעולה, ומאחורי כל סימן שאלה עומד אתגר ואחריו אוצר. כל משימה במשחק, בין אם מדובר במשימת צד חביבה או משימת סיפור אפית, בכולן הושקעה מחשבה בצורה כלשהי שנותנת ערך מוסף לנעשה, ותמיד יש סיפור רקע מעניין (ובדרך כלל גם טרגי) שעוזר להיכנס ולהתמסר למשימה. למרות שהייתי יוצא לצוד מפלצות בשביל כסף ולהרוג יצורים שהשתלטו על כפרים, כל פעם זה הרגיש שאני יוצא לדרך חדשה. לא הרגשתי שאני חוזר על אותן משימות שוב ושב רק כדי להפוך את גראלט לחזק יותר, אלא באמת נעמד בכל פעם ופעם מול אויבים ואתגרים חדשים שאני צריך להתגבר עליהם - כולל כמובן את הדמויות המגוונות שבדרך והדרישות המוזרות שלהן.
עלילת המשחק הראשית מעניינת וסוחפת. משימות ששולחות את גראלט לטייל ברחבי העולם, לאסוף מידע או חפצים ממקומות שונים הם חלק בלתי נפרד מהאופי של המשימות של המשחק. בניגוד למשחקים כמו Skyrim או Borderlands בהן משימות העלילה מקדמות את השחקן אל הנקודה הבאה, המשימות סיפור של The Witcher הרגישו לי כחלק בלתי נפרד מאופי המשחק והבנייה של גראלט בתור דמות בעולם שלא מפסיק להשתנות. כמו שהזכרתי מקודם, במהלך המסע שלכם תצטרכו לבצע הרבה החלטות, ואלה ישפיעו על המשך המשחק שלכם וכמובן על הסוף שתקבלו. ועדיין, החלק הכי חשוב במסע של גראלט הוא לא היעד אלא הדרך.
השורה התחתונה
The Witcher 3: Wild Hunt הוא משחק תפקידים מצוין אך מאתגר, ותוכלו ליהנות ממנו גם אם לא שיחקתם בשני המשחקים הקודמים. הוא יכול להיות מאוד מתגמל, אך בתמורה הוא דורש מהשחקן השקעה ותשומת לב. מבחינה עלילתית הוא הרבה יותר בוגר ועמוק ממשחקים כמו Dragon Age Inquisiton או Dark Souls, אך הדיבוב הצולע לא תמיד פוגע במטרה. עולם המשחק נראה ומרגיש אמיתי, ומצליח לשאוב את השחקן עם רמת פירוט גבוהה ואפקטים מרשימים. בגזרת המשחקיות, הוא משלב בין הנוסחה המוכרת של משחקי תפקידים לקרבות בסגנון Hack n' Slash ומעודד את השחקן לנצל את כל הכלים העומדים לרשות גראלט כדי לנצח את האתגר הבא. הוא לא מרגיש כמו משחק תפקידים ממוצע ובטח שלא כמו משחק אקשן ממוצע, והתוצאה היא יצור כלאיים מרהיב אך מעט מוזר. אם אתם מוכנים להשקיע ולהיכנס עמוק פנימה, The Witcher 3 ייתן לכם חוויה מתגמלת ומהנה שתחזיק לכם שעות משחק רבות (מאוד!), אך אם אתם מחפשים חוויה קלילה יותר ומערכת קרב שלא תעשה לכם חיים קשים - כנראה כדאי שתישארו עם Dragon Age: Inquisition.
תגובות
1
20:01 09.06.2015 |
דאנדיליון (אורח)
הדיבוב של גראלט חסר רגש כי מוויצ'רים נלקחת היכולת לחוות (וכמובן כתוצאה מכך גם להביע) רגשות ברגע שהם לוקחים את השיקוי שהופך אותם לכאלה לאחר כל האימונים. (לא צריך לשחק בראשון ובשני כדי לדעת את זה, אני אישית לא שיחקתי בהם אך עם קצת הקשבה לדיאלוגים וקצת חקירה מבחוץ אפשר לדעת את זה).
בסך הכל, ביקורת לא רעה בכלל :)
2
20:33 09.06.2015 |
אבינר
ביקורת יפה, מהנה ודי מדוייקת =) אני רק צריך לציין שמחשב עם כרטיס מסך חזק וכונן SSD מעיף את הוויצ'ר באיכות מטורפת ובמהירות מעולה. אין שום טענה על חוסר בפרטים (דבר שידוע בקונסולות בגלל חוסר בכוח עיבוד) או זמני טעינה ארוכים (משהו כמו 10-15 שניות, במקרה הרע). חשוב לציין שהמשחק יצא בעיקר למחשב, ואח"כ לקונסולות, ככה שהחוויה במחשב הרבה יותר טובה =) קניתי את המשחק וועם ממוצע של 5 שעות משחק ביום, ומהנות במיוחד, אני לא מצטער על שום שקל! מאוד מומלץ =)
3
20:53 09.06.2015 |
ma (אורח)
וואלה, באמת שמתי לב שב15 שעות בערך שאני משחק כבר במשחק השני הוא לא צועק צוחק או בוכה אף פעם. ממש חיים אלה :/
4
21:44 09.06.2015 |
Nighteg
המשחק כבד בטירוף! הרצתי על הלפטופ שלי GTA5 על בינוני וזה נראה יפיפה. אבל וויצ'ר, על כל האפשרויות על הכי נמוך בקושי זז. יש לאגים אדירים שהורסים את החוויה.
5
12:07 10.06.2015 |
Geralt (אורח)
כל הרעיון הוא שלגראלט אין רגש והדיבוב שלו שטחי, רואים את זה בהרבה דיאלוגים שבהם הוא גם אומר שאם היה לו רגש אז הוא היה מגיב בצורה אחרת, אבל בגלל שהוא וויצ'ר הוא לא יכול, בגלל זה הדיבוב שלו דווקא גאוני ומתאים בדיוק לרקע שלו, הבעיה היחידה היא שיש הרבה דמויות שמדברות בדיוק כמוהו.
6
16:12 10.06.2015 |
שי זלדיס (אורח)
ביקורת טובה, בחוויה שלי לא היו קשיים טכניים - על מחשב חזק (אבל בן שנתיים וחצי) לא ראיתי זמני טעינה ארוכים בכלל, 15 שניות מקסימום היסטרי, ואני אפילו לא מריץ אותו מה-SSD.
לגבי הגרפיקה - שווה לציין שהמפתחים בעצמם דיווחו והיה הרבה רעש סביבם על Downgrading משמעותי והסירו רשימה ארוכה של פיצ'רים גרפיים כדי לאפשר להם השקה גם לקונסולות, כולי תקווה שהם למדו מזה ובמשחק הבא נקבל גרסה Dedicated למחשב - אותה בעיה צצה גם עם הממשק והתפריטים, שמסורבלים בעיקר כי הם מותאמים לשלט קונסולה בעיניי.
לגבי תנועתיות בעולם פתוח - Shadow of mordor עשה כל מה שוויצ'ר עושה הרבה יותר טוב בעיניי.
ועם כל הטענות- זה עדיין משחק התפקידים שהכי נהנתי ממנו כבר שנים, הכתיבה וה-Storytelling פשוט חסרות תחרות בשוק כרגע, ומבחינתי כל הטענות המינוריות לא הצליחו להפריע לחוויה אדירה ול-100 שעות משחק נהדרות ב-6 ימים חסרי שינה :)
7
11:06 14.06.2015 |
אופיר (אורח)
''מערכת היצירה והבנייה של המשחק דווקא עובדת לא רעה בכלל'' אתם רציניים? מה זה השגיאות האלה?? הילד שביקר את המשחק העלה טענות שטותיות שלא רלוונטיות כלל ואף מבקר אחר לא ציין אותן! נדמה שעם המעבר לאתר החדש רמת הסיקורים שלכם דווקא התקדמה לאחור.
8
19:52 22.06.2015 |
אדם טוב (אורח)
תעשו ביקורת לארקם נייט
9
13:37 02.07.2015 |
IndominousRex (אורח)
ממש לא התרשמתי מהביקורת הנ"ל. "רמה ההשקעה בדיבוב הדמויות חובבנית"? המשחק הוא ככל הנראה המשחק בעל הVoice Acting המרשים ביותר עד כה. המוזיקה מצויינת. הWild Hunt הוא לא כוח דמוני חדש, הוא כוח שהוצג בעבר בספרים של המשחק (ומסתבר שגם במשחק הראשון) וגראלט' אפילו היה חלק ממנו תקופה מסויימת בקאנון (עובדה שמצויינת מספר פעמים ברחבי המשחק), והמטרה שלהם היא לא לרצוח בני מלוכה - אין להם שום מטרה מלבד ללכוד את Ciri. והגרפיקה לא בין המרשימות? באמת? מכל משחקי הRPG עד כה אני חושב שזה המשחק עם הגרפיקה המרשימה ביותר עד כה, החל ממודלים של הדמויות והציוד במשחק ועד הטקסטורות המשכנעות שלו. בנוגע לטעינות הארוכות להפליא - אני לא יודע על איזה פלטפורמה שיחקת, נראה כאילו על קונסולות לפי התמונה (אם היא לא תמונת גוגל) ולפי ההערה שלך על הגרפיקה, אבל אני עם PC בן קרוב ל3 שנים ממש לא בתחום הHigh-end ולא רק שהמשחק רץ חלק על מדיום ונראה מדהים (וגם רץ על אולטרה אם הייתי רוצה לסבול את הFPS הנמוך אך העדיין אפשרי לגמרי למשחק) אלא זמני הטעינה במעבר בין ארבעת המפות הפתוחות (אני מחשיב את Velen וNovingrhad כאחד מפני שאפשר לעבור בהם ללא טעינה, ואת Vizima בתכלס אינ לא מחשיב מפני שהשימוש שלה הוא למעבר בין קווסטים של העלילה הראשית בלבד) מעולם לא עברו את החצי דקה אצלי (ולא, המשחק לא היה מותקן על הSSD שלי). בעיניי המפלה היחידה של המשחק היא השליטה במצלמה שלעיתים תגרום לך לא להצליח לסמן את התיבה שאתה מנסה לפתוח או לסובב את הדמות כמו שצריך, בעיה בהחלט מינורית שלומדים להתעלם ממנה ולהסתדר איתה בסופו של דבר. מערכת הקרב מעולה (!!) ברגע שתופסים כמו שצריך את הקטע ואין מצב שמצליחים להסתדר במשחק ברמות הקשות יותר בלי לשלוט על הDodge / Roll ובלי להרכיב את הבונוסים המתאימים ממערכת האלכימיה והSigns. בקיצור, משחק מדהים - וגם בשבילי הוא היה הראשון ששיחקתי בסדרה ולא רק שהוא עשה לי חשק לחקור עוד על העולם של The Witcher הוא גם גרם לי ממש להתעניין בהרמה מהדמויות הספציפיות במשחק. אם הייתי צריך לתת לו ציון סופי ללא ספק 10/10.
10
01:32 10.10.2016 |
מה אתה מצפה מהps4 (אורח)
אין להשוות בין העוצמה של כרטיס ביינים כמו 1060gtx לps4 ולכן הטעינות ארוכות לוקח לפליסטיישן הרבה זמן להתמודד עם הפרטים
11
| פורסם ע"י