|
|
הבאנג'י מת, יחי הבאנג'י החדש! Halo 4 הוא לא רק המשחק הראשון בטרילוגית Halo חדשה, הוא גם הראשון שלא נעשה על ידי אולפן המשחקים באנג'י. האם 343Industries הצליחו ליצור המשך ראוי?
האגדה מספרת שהמאסטר צ'יף היה אמור להיות בכלל פאנבוי של אפל. אי שם בסוף שנות ה-90, החליטו בחברת המשחקים העצמאית Bungie לעבוד על סדרת משחקי פעולה חדשה בשם Halo, וחיפשו חברה גדולה ועשירה שתסכים להפיץ ולממן אותה. האדם הראשון שהם הלכו לראות היה סטיב ג'ובס, שלא היה מאמין גדול בתחום המשחקים, וסרב בנימוס. מאוכזבים, הלכו אנשי Bungie למשרדי מיקרוסופט, שהתלהבו עד מאוד, ורכשו על המקום את אולפן המשחקים. השאר הסטוריה.
דמיינו לעצמכם את סדרת Halo על מכשירים של אפל. במקום Xbox - איימק. במקום Xbox 360 - אייפון. קשה, נכון? עכשיו נסו לדמיין את אותו מאסטר צ'יף ואת אותה סדרת Halo, אבל הפעם במקום לשנות את הפלטפורמה שנו את המפתחת. Halo בלי באנג'י. סדרת משחקים איקונית בלי האבא והאמא שלה. גיבור בשריון ירוק בלי המפתחים שהפכו אותו לאחת הדמויות המפורסמות ביותר בכל תעשיית המשחקים.
ברוכים הבאים ל-Halo 4, ה-Halo המרכזי הראשון שמפותח באולפן משחקים חדש, וההוכחה שלפעמים המציאות עולה על כל דמיון.
היפהפה הנרדם
בתחילת המשחק, מתעורר המאסטר צ'יף מהתרדמת שלו, בחלק מרוחק מהחלל אליו הגיע לאחר אירועי סוף המשחק הגדול הקודם בסדרה, Halo 3. שלא כמו הנסיכה הנרדמת, המאסטר צ'יף שלנו לא קם לעולם של אור ואהבה, אלא לחלק די מדכא של החלל: החללית עליו הוא נמצא מותקפת, ובסופו של דבר מתרסקת על כוכב לכת מסתורי שמאכלס "מערכת הגנה" מתקדמת, שהיא בעצם גזעים חדשים של חייזרים שכל מה שמעניין אותם זה לחסל את המאסטר. כשחושבים על זה לעומק, זה נשמע קצת כמו העלילה של הסרט הבא של פול תומאס אנדרסון.
אם זה לא נשמע לכם מסובך מספיק, גם קורטנה, האינטילגנציה המלאכותית שמלווה את הצ'יף במהלך הרפתקאותיו, הולכת להגיע לתאריך התפוגה שלה, ואם המאסטר צ'יף לא ימהר, היא עלולה להתפוגג מהעולם במהירות. אה, ויש גם ספינה אנושית שמתרסקת בחלק אחר של הכוכב, וצריכה שהמאסטר צ'יף יגן עליה, וגם איום גלקטי חדש מאיים על העולם וש, נחשתם נכון, רק המאסטר צ'יף יכול לנצח אותו.
למרות הבלגן, הסיפור של Halo 4 הוא בהחלט הסיפור הטוב ביותר בסדרה. הוא מותח, בנוי כהלכה, ולמרבה ההפתעה גם מצליח לשמור על אותו רצף רעיוני של סיפורי המשחקים הקודמים. מעריצי Halo יקבלו הרבה תשובות לשאלות שנפתחו בטרילוגיה הקודמת, כמו גם הרבה שאלות חדשות לתהות לגביהן עד שיצא המשחק הבא. גם מי שלא מכיר את הסיפור הסבוך של הסדרה יבין פחות או יותר מה קורה כאן, ואף פעם לא יתהה למה המאסטר צ'יף עושה את מה שהוא עושה.
ולא רק שמדובר בסיפור הטוב ביותר עד כה - מדובר גם ב-Halo היפה ביותר שאי פעם ראיתי. הסדרה הזאת, שתמיד זכתה לביקורת רבה על הרמה הגרפית הלא כל כך גבוהה שלה, ממריאה כאן לשחקים חדשים. למעשה, מדובר במשחק היפה ביותר שאי פעם הרצתי על ה-Xbox 360 שלי. בלי הגזמות. גם בתחום סרטוני המעבר 343 יצרו כאן משחק ברמה אחרת - ובאופן כללי ערכי ההפקה גבוהים בצורה כמעט מעוררת פלצות.
אבל Halo 4 הוא לא רק סיפור וערכי הפקה - הוא גם משחק. ועכשיו הגיע הזמן לראות לא רק למה המאסטר צ'יף עושה את כל מה שהוא עושה ואיך הוא נראה כשהוא עושה את זה - אלא מה בדיוק הוא עושה, והאם זה מצליח להשתוות למה שהוא עשה במשחקים הקודמים.
הוא פשוט שריונר, לא פחות ולא יותר
משחקי Halo תמיד היו בנויים בצורה די ייחודית: רוב משחקי הפעולה שם בחוץ מעוצבים בשיטת "המסדרון" - שזה אומר להוליך את השחקן במעין מסדרון ליניארי (אפילו אם קירותיו אינו נראים) ומלא באויבים. אם השחקן יצליח לצלוח את המסדרון ולהגיע לסופו הוא יעבור לשלב הבא - שיהיה מורכב מעוד מסדרון.
Halo לעומת זאת, מזכיר יותר ארגז חול: במקום מסדרון אחד ליניארי יש שטח פתוח גדול, שמלא אויבים. במקום לשים את הדגש על הליניאריות, שמים את הדגש על הקרבות עצמם. האויבים ב-Halo תמיד היו האויבים המלאכותיים האינטילגנטיים ביותר שם בחוץ, מה שהפך את הקרבות למרגשים ולא צפויים. כל פעם שנכנסתם לקרב הוא היה מתנהל בצורה אחרת לגמרי. אויב שבהתחלה הלך לנקודה X פתאום הלך לנקודה Y, אויב שבפעמים הקודמות ברח מכם באימה פתאום שועט לכיוונכם כמו מחבל מתאבד, מחזיק בזוג רימונים ומתפוצץ.
מי שחשש שחילוף המפתחים ישנה את משחקיות-הבסיס הזאת - יכול להרגע: Halo 4 מרגיש כמעט בדיוק כמו משחקי ה-Halo הקודמים. בתחילת המשחק, כשנלחמים באותם אויבים בהם נלחמנו בעבר, זה מרגיש כמעט כמו קופי-פייסט - אך במהרה מוצגים אויבים חדשים, שפותחים לגמרי את כל המשחקיות מבלי לשנות אותה.
אך העובדה שהמשחקיות היא אותה משחקיות לא אומרת שמדובר בחוויה זהה לגמרי. כשמסתכלים מקרוב, מתגלים מעט סדקים. אנשי 343Industries פשוט לא הצליחו לחקות במדויק את כל הניואנסים הקטנים שהגיעו ל-Bungie בטבעיות. האינטילגנציה המלאכותית של האויבים "נשברת" לפעמים, ואם מחפשים מספיק טוב ניתן למצוא דרכים לנצל אותה כדי לעבור את הקרבות השונים בקלות (לפחות ברמות הקושי הקלות-רגילות. ב-Heroic כבר לא יעזור לכם שום טריק).
גם כלי הנשק החדשים שמוצגים כאן מתבררים כמהרה כווריאציות די זהות לכלי הנשק הקיימים עם מראה חדש. יש רובה סער חדש, יש רובה צלפים חדש, יש שוטגאן חדש - והם אמנם נראים מגניב מאוד (במיוחד כשהם מתפרקים בזמן טעינה, עם אנימציות מרהיבות למדי), אבל בסופו של דבר פועלים בדיוק כפי שאפשר לצפות מהם. אין כאן איזה Needler חדש או חרב אנרגיה חדשה, נשק ששובר לגמרי את הצורה בה משתמשים בכלי נשק - והחידושים אינם ממש חידושים.
שלא תבינו לא נכון - לא מדובר בסדקים שישברו לכם את החוויה. יותר כמו מגרעות קטנות שצריך לפעמים לחפש בזכוכית מגדלת. זה פשוט שמסדרת Halo התרגלתי לקבל חוויות כמעט מושלמות בכל הקשור למערכת הקרב והתנהגות האויבים, ככה שכל פאשלה קטנה בולטת כאן לרעה, אולי בצורה חסרת פרופורציות.
בקצב! בקצב!
אז סיכמנו שבכל הקשור לערכי הפקה והסיפור 343Industries שיחקו אותה ובגדול, אבל בכל הקשור למשחקיות ולאינטילגנציה של האויבים הם היו יכולים לעשות עבודה טובה יותר. נקודה לטובה, נקודה לרעה - אבל עדיין לא כל כך לרעה. עכשיו, למרבה הצער, אנחנו מגיעים לנקודה הכי מאכזבת של המשחק: הקצב שלו. וכאן Halo 4 נופל ובגדול: מדובר במשחק מונוטוני כמעט לגמרי, ומצאתי שפשוט בלתי אפשרי לשחק בו לבד יותר מחצי שעה ברצף.
כל המשימות מבקשות מכם לעשות את אותו דבר שוב ושוב: למצוא פלטפורמה מסויימת, לעלות עליה, ללחוץ על כפתור - ולהמשיך לכפתור הבא. פה ושם יש משימות טיפה שונות (זכורה במיוחד משימת נהיגה/בריחה שהיתה מפתיעה ומגניבה עד מאוד), אבל הרוב המוחלט מורכב מכפתורים, כפתור אחרי כפתור אחרי כפתור. ומהר מאוד זה מתחיל לשעמם.
עכשיו וודאי תגידו שהדגש לא צריך להיות על המטרה, אלא על הדרך אליה. מה זה משנה כמה כפתורים יש, אם הקרבות שביניהם מרגשים וכיפיים? וזו כמובן האמת, אבל לא כל האמת. חלק מהכיף במשחקים הוא התמורה שמקבלים אחרי שמסיימים משימה (או קרב). לראות סצנת מעבר יפהפיה אחרי קרב גדול זה כיף גדול, וזה גם נותן זמן לנשום ולהתכונן בקרב הבא. ב-Halo 4, לעומת זאת, אחרי כמעט כל קרב תראו את המאסטר צ'יף לוחץ על כפתור ומפלרטט טיפה עם קורטנה. ואז מייד לקרב הבא. מכיוון שלעיתים (מאוד) רחוקות דווקא יש תמורות מוצלחות יותר, כמו סרטוני מעבר מושקעים, רק מראה מה אנחנו מפסידים.
התוצאה היא קרב שעוקב אחרי קרב שעוקב אחרי קרב, כמעט ללא הפוגות או פעולות אחרות. וזה קצת מעיק. הקרבות, כאמור, מצויינים - אבל יש גבול לכמה כאלה אפשר לעבור ברצף לפני שזה מתחיל לשעמם. במקרה שלי, כאמור, התקשתי לשחק ברצף למעלה מחצי שעה בסינגל-פלייר. אז נכון, אלה היו אחלה של חצאי-שעות, ותמיד שמחתי לחזור למשחק אחרי כמה שעות הפסקה - ועדיין: הקצב הבעייתי לא אפשר לי לשחק שעות ברצף, כמו שמצאתי את עצמי עושה לאחרונה עם Far Cry 3 למשל. חבל.
לטובתם של 343Industries אפשר להגיד שהקצב של משחקי Halo אף פעם לא היה מדהים במיוחד. תמיד היה מדובר בסדרה שנתנה את כל הנשמה שלה בקרבות ובעלילה, ולא השקיעה יותר מדי בתפאורה שמסביב, והמשחק הרביעי בסך הכל ממשיך את המגמה הזאת.
Call of Halo
ב-Halo כמו ב-Halo (ובעצם, כמו ביותר מדי משחקים מהשנים האחרונות), הסינגל פלייר הוא רק ההתחלה, או אפילו רק ההקדמה. אחרי שתסיימו אותו תוכלו להעביר עשרות שעות במצב המולטיפלייר, שכמו תמיד זכה ללא פחות תשומת לב ואהבה מצד המפתחים.
בסיבוב הנוכחי של קרבות ה"אדומים נגד כחולים", הפכו אנשי 343 את מצב המשחק התחרותי לכזה שמזכיר בקצת את זה של Call of Duty. נגמרו הימים בהם כל השחקנים התחילו את הקרבות של Halo באותה נקודת אפס, והסתמכו רק על היכולות שלהם כדי לנצח בקרבות. שיטת הדרגות ושידרוג הדמויות שהפכה לכל כך פופולרית מאז Modern Warfare משתלטת הפעם גם על Halo - וזה אומר שתצטרכו לעבור הרבה קרבות כדי לקבל גישה לשדרוגי שריון וכלי נשק, שיעזרו לכם להתחרות בליגה של הגדולים.
ההבדל בגדול בין המשחק הזה לבין Call of Duty, הוא שב-Halo גם לשחקן מתחיל יש הזדמנות לא רעה בכלל לנצח בקרבות. אולי יהיה לו קצת יותר קשה, אבל ה-Loadout הראשוני בהחלט מספק - ובכל קרב ניתן לבחור גם loadout משני, עם כלי נשק ואביזרים מתוחכמים יותר, גם אם עדיין לא "פתחתם" אותם במנגנון שדרוג הדמויות. עוד שינוי מבורך הוא ההבלטה של מיקומי כלי הנשק העוצמתיים ברחבי המפות. הפעם אפשר ממש להבחין בהם מרחוק, ולקבל גישה לכלי הרג מטורפים גם אם אתם לא מכירים את כל המפות והתזמונים של המשחק בעל פה.
התוצאה, של מצד אחד להתמקד ברמות ומצד שני להטמיע כמה מנגנונים שהופכים את הדרגות הנ"ל לזניחות, יוצרת מעין תחושה כאילו ב-343 ניסו ללכת עם ולהרגיש בלי. לפעמים לא ברור איך בדיוק המשחק רוצה שתתקדמו במצב המולטיפלייר שלו, והיה עדיף בגדול אם המפתחים היו בוחרים בגישה אחת והולכים איתה עד הסוף, במקום לקחת קצת מפה וקצת מפה ולקוות שהכל יתחבר איכשהו.
ובכל זאת - ברגע שהאקשן מתחיל, ואתם נופלים על קרב טוב במפה ענקית עם שלל כלי רכב, חלליות, רובוטים ונשקים כבדים, זה בכלל לא משנה. ברגעים הטובים, המולטיפלייר של Halo מזכיר לנו למה סדרת המשחקים הזאת כבשה את ליבם של מליוני גיימרים, ונשארה בטופ של טבלאות השימוש ב-Xbox Live במשך שנים רבות - ועדיין אין דבר מספק יותר מלהצליח לחסל שחקן אויב ששועט לעברכם בחללית משורינת בעזרת רימון דביק אחד שכוון כהלכה ועוד כמה יריות מרובה הסער הפשוט שלכם. המסגרת אמנם קצת מסובכת ולא ממוקדת, אבל התוכן עדיין מצויין - וכדאי לתת למולטיפלייר הזה את הצ'אנס שמגיע לו לפני שמחליטים לחזור ל-Call of Duty כמו כולם.
בנוסף למצב התחרותי, ניתן להוריד מרשת ה-Live פרקי קו-אופ בלעדיים בשם Spartan Ops, שמרחיבים את עלילת המשחק ומהווים סוג של "עונה" נוספת של תכנים. כל העונה הראשונה של Spartan Ops ניתנת להורדה בחינם כל עוד יש לכם מנוי Gold - מה שלמעשה מוסיף למשחק עוד כמה שעות טובות בלי לקחת מהשחקנים עוד כסף. כשנותנים לי משהו כזה בחינם - קשה לי למצוא דברים רעים להגיד עליו - חוץ אולי מהעבודה שלפעמים נראה שה-Ops האלה הגיעו על חשבון מצבי משחק אחרים, כמו מצב ה-Firefight השיתופי, שנעדר הפעם מהחבילה.
השורה התחתונה
למרות ש-Halo 4 רחוק מלהיות מושלם - הוא עדיין עושה כבוד גדול לאחת מסדרות המשחקים הפופולריות ביותר של השנים האחרונות. השיפור בגרפיקה לבדו שווה הכל, וגם הקרבות המצויינים והמולטיפלייר המשובח הם סיבות שאין לזלזל בהן.
יש לקוות רק שב-343Industries רק ימשיכו וישתפרו לקראת המשחקים הבאים שלהם בסדרת Halo, שוודאי יגיעו כבר לקונסולת ה-Xbox הבאה. אם הם יצליחו להשתלט על הקצב כמו שהם הצליחו להשתלט על הגרפיקה, ולהשתלט על האינטיליגנציה המלאכותית כמו שהם הצליחו להשתלט על העיצוב - יש סיכוי לא רע בכלל ש-Halo 5 יהיה הטוב ביותר בהסטוריה של הסדרה הזאת.
עד שזה יקרה - נצטרך להסתפק ב-Halo 4. בקטע טוב.
| הטוב |
|
| הרע |
|
| והקורטנה |
|
בשורה אחת: אולי לא ה-Halo הטוב ביותר בהסטוריה - אבל בהחלט משחק שלא מבייש את השושלת ואת המאסטר צ'יף.
תגובות
1
02:35 09.01.2013 |
Sudden_Hitman
קצת הגזמתם שזה המשחק עם הגרפיקה הכי טובה ל-360.
הוא אפילו לא קרוב.
אבל כן משחק ענק.
2
12:13 09.01.2013 |
crabrocket
ביקורת מצוינת, כיף לקרוא!
3
15:12 10.01.2013 |
tom1187
הוא ללא ספק המשחק עם הגרפיקה הכי טובה ל-360.
ולגבי המולטיפלייר- אני משחק בו הרבה, ועדיין אני (ורוב האנשים שאני רואה) משתמשים בנשק הראשון והקלאסי
4
| פורסם ע"י