מאת: תומר רובין
סדרת כתבות זו תציג היסטוריה מקוצרת וחסרה, אבל תקוותי שעדיין מאירת עיניים, של משחקי התפקידים הממוחשבים, ז'אנר שנהנה כיום מפריחה חסרת תקדים בגודלה עם מותגים כמו Mass Effect, Dragon Age, World of Warcraft ואחרים.
לכאורה, משחקי תפקידים נחלקים לשני סוגים ראשיים שהתפתחו זה לצד זה במשך שנים – משחקי תפקידים מערביים ומשחקי תפקידים אסיאתיים, שבדרך כלל נקראים משחקי תפקידים יפנים, ובראשי תיבות - JRPG. כמובן שמפה והלאה החלוקה גדלה ויש לא מעט סוגים של תתי-אפיונים כגון בתר ושסף (דיאבלו), מגוף ראשון (Arx Fatalis) וכו'. מאיפה כל אלה התפתחו? למה מתחלקים משחקי התפקידים ליפנים ולמערביים? ומאיפה בכלל צץ הז'אנר?
בשביל לענות על השאלות האלה מההתחלה צריך לחזור אחורה בזמן, לעשור שבו אגדות-רוק כמו פינק פלויד הותירו את חותמן, תקופה של מלחמה שסיכנה את קיומה של ישראל יותר מכל מלחמה מאז מלחמת העצמאות אבל גם של הסכם שלום היסטורי, וגם תקופה מזהירה לזמר העברי באירוויזיון, שבו ניצחנו פעמיים ברציפות. כן קוראים יקרים, אנחנו בשנות השבעים המונוכרומטיות.
משחק אחד לשלוט בם ולקשרם
מה שמייחד את שנות השבעים, מלבד הדברים שצוינו ועוד כמה התפתחויות שנשאיר להיסטוריונים ולחוקרי התרבות, היא הופעתו של משחק מבוסס דמיון - לצד קצת נייר וחומרי כתיבה - שאפשר לשחקניו להעמיד פנים שהם אלפים חטובים, גמדים קשוחים וקוסמים גדולים, להילחם מול כוחות הרשע, לחסל דרקונים ולהילחם בינם לבין עצמם על כל חפץ קסום שנקרה בדרכם.
המשחק הוא כמובן "מבוכים ודרקונים", שהגרסה הראשונה שלו יצאה לאור ב-1974 דרך חברה צעירה בשם TSR, שהוקמה על ידי זוג החברים חובבי הפנטזיה ומשחקי המלחמה גארי גייגקס ודייב ארנסון, זכרונם לברכה.
באופן שבוודאי נראה מפתיע לשני היוצרים, שהגיעו מתוך תרבות שחקני Wargames נישתית למדי, מבוכים ודרקונים סחף אחריו תוך מספר שנים מאות-אלפי ומיליוני שחקנים ברחבי העולם.
זה לקח אפילו פחות משנים כדי שמישהו יבצע הסבה כלשהי של מבוכים ודרקונים למחשב: כבר שנה אחרי, ב-75', הופיעו להם במיינפריימים של אוניברסיטאות ברחבי אמריקה - אלו היו סביבות הפיתוח וגם המשחק של אותם ימים, שלפני מהפכת המחשב האישי - משחקונים מבוססי טקסט עם קצת גרפיקה פרימיטיבית מהצד בשם Pedit5, DnD ו-Dungeon, אבות אבותיו הקדומים של הז'אנר.
DnD בכל הדרו
זוחלי המבוכים
אז מה הם היו, אותם משחקי ה-Dungeon Crawl ששימשו אבן היסוד של ז'אנר משחקי התפקידים הממוחשבים של ימינו? משחק תפקידים טיפוסי של אותם ימים לא הסתבך יותר מדי עם עלילות: הוא ישר דחף אתכם למבוך כדי להילחם במפלצות ולמצוא חפצים ואוצרות. כמובן שבשלב המדובר כל העניין היה בחיתולים - על כל צעד ושעל המתינו התפתחויות משחקיות משמעותיות. ואכן, מספר משחקים שיצאו מספר שנים מאוחר יותר והפכו לשם דבר, הציגו לעולם חידושים שלקחו את הז'אנר כמה צעדים גדולים קדימה והחוצה.
Akalabeth: תפקידים מגוף ראשון
נתחיל עם Akalabeth, אשר נחשב למשחק התפקידים המסחרי הראשון. המשחק פותח ב-1979 על ידי ריצ'רד גאריוט בן הטיפש-עשרה, ששאב את ההשראה ממבוכים ודרקונים ומטולקין (שהשפעת "שר הטבעות" שלו ניכרת לעומק בכל אחד מהאירועים המדוברים). השם, Akalabeth, נלקח משמו של אחד הסיפורים בסילמריליון, קובץ מיתוסי הארץ התיכונה שפרסם טולקין.
גאריוט הצעיר פיתח את המשחק בשפת Basic ל-Apple II, שהיה אחד המחשבים האישיים הראשונים ובוודאי הפופולרי שבהם. מעבר לעובדה שלמחשבים אישיים כמעט ולא היו משחקי תפקידים באותם הימים, היחוד של Akalabeth היה בכך שהוא הציג חקר מבוכים מזן חדש – מגוף ראשון.
הבוס של גאריוט, שעבד בחנות מחשבים, שלח את המשחק בסתר - כדי להפתיע את הנער - לחברת הפצה בשם California Pacific, וזו הביעה עניין. בסך הכל נמכרו דרכה כ-30,000 עותקים של Akalabeth, שהכניסו לכיסו של מעצב המשחקים המתחיל 150,000 דולר. עכשיו הוא היה יכול להתפנות למה שיהיה מאוחר יותר סדרת Ultima ואולפן Origin, שניהם בעלי השפעות מרחיקות לכת על תעשיית המשחקים.
Akalabeth: נמאס לכם מחולדות ענק במשחקי תפקידים? זה התחיל עוד אז...
Rogue: כוחה של אקראיות
Rogue לא נמצא בדיוק באותו נתיב היסטורי כמו Akalabeth והמשחקים הבאים שיוצגו, כי הוא פותח למחשבים גדולים הפועלים על Unix, ולא למחשב האישי - בתור שכזה הוא היה המשך ישיר למשחקי המיינפריים כמו Pedit5 ו-Dungeon, ולקח לו זמן להתחיל להשפיע על המיינסטרים של משחקי התפקידים הממוחשבים - הרבה זמן: אפשר לומר שעקרונות המשחק שלו חזרו בגדול כשדיאבלו יצא - בתחילת 1997.
Rogue, עם זאת, פותח 17 שנים לפני כן, על ידי שני סטודנטים בשם מייקל טוי וגלן וויקמן. סוד הצלחתו של המשחק היה התוכן הנוצר אקראית שלו: מרכיבים אקראיים שיחקו חלק חשוב במשחקי תפקידים (שולחניים וממוחשבים) מתחילתם, אבל Rogue לקח את הרעיון צעד אחד קדימה עם מפות מבוך אקראיות.
הפופולריות של המשחק, בעיקר במעבדות\אוניברסיטאות\מקומות עם מחשבים שלא תמכו בגרפיקה, הולידה תת-ז'אנר שלם של משחקים שקיבלו את השם Roguelike. הפופולריים שבאותם משחקי Roguelike, משחקים כמו מוריה, Angband ו-Nethack, הם המשחקים שהיוצרים של בליזארד הכירו ושנתנו להם את ההשראה לדיאבלו.
גרסה מאוד משוכללת גרפית - ברצינות! - של Angband
Ultima: יוצאים מהמבוך
Ultima 1 היה Akalabeth לאחר עליית מדרגה אבולוציונית. המשחק הראשון שריצ'רד גאריוט פיתח כמוצר מסחרי, ויצא ב-1980, היה מלוטש יותר, גדול יותר, ואפשר לשחקנים לראשונה בהיסטוריה לחקור מפת עולם נגללת, גדולה ממסך אחד.
גרסה מעט מאוחרת יותר וצבעונית של Ultima I
Wizardry: תחילתה של החבורה
סדרת Wizardry, שבשנות השמונים הייתה יחד עם Might & Magic, Ultima ו-Bard's Tale שם נרדף לז'אנר התפקידים, התחילה ב-1981 עם Wizardry: Proving Grounds of the Mad Overlord.
המשחק, שפיתוחו ב-Pascal החל עוד בשנת 1979, היה המשחק שלשם הפצתו הוקמה ב-1980 חברת Sir-Tech, הידועה לשחקני שנות התשעים פחות בזכות Wizardry ויותר בזכות Jagged Alliance.
המיוחד ב-Wizardry, שכמו Ultima הפך לסדרה ארוכה (האחרון בה היה Wizardry 8, שיצא ב-2001), הוא שלראשונה ניתן היה להוביל חבורה שלמה של דמויות אל המבוך. בכל המשחקים שתוארו עד כה שלט השחקן בדמות אחת בלבד - ב-Wizardry הוא יצר חבורה של שש דמויות מגזעים ומקצועות שונים.
משחקי המקור של סדרות Ultima ו-Wizardry מסמלים את תחילת תור הזהב של משחקי התפקידים, שנגדיר לשם הכתבה כעשור שנמשך מ-1983 עד ל-1993. בכתבה הבאה אעסוק בעשור הזה, נראה חידושים טכנולוגיים ומרכיבי משחקיות חדשים, ונחזור לסדרות גדולות בזמנן כמו Might & Magic, Dungeon Master ו-Ultima Underworld.
תגובות
1
20:28 28.09.2010 |
שחקן משחקי תפקידים (אורח)
אני לא סובל את המשחקים האסיאתיים האלה, רק לחרוש כול היום, אין להם חיים! שום טעם חוץ מדמויות עם עיניים גדולות ובנות עם חזה של של לוויתן סורי
2
20:31 28.09.2010 |
Jiddu
1-לוויתן סורי?חיה חדשה?
3
20:33 28.09.2010 |
itay169 (אורח)
כתבה יפה... תמשיכו עם עוד כתבות כאלה!
ידעתי שיצאו משחקי תפקידים ממחושבים לפני diablo, אבל לא ידעתי שיצאו כל כך הרבה זמן לפני
4
20:39 28.09.2010 |
yoda
כתבה מעניינת, אני מחכה להמשך.
5
20:52 28.09.2010 |
סמואל סמי
יוזמה יפה!
6
20:58 28.09.2010 |
pazo5
אחלה כתבה מעניינת מאוד
מחכה להמשך D:
7
21:42 28.09.2010 |
Nojaw
פייי אני כזה זקן, אני זוכר לפחות שניים מהמשחקים האלה.
8
21:42 28.09.2010 |
shaythan (אורח)
כל הכבוד, מעניין מאוד
לכתבה הבאה תוסיף עוד פרטים על כל משחק ועל איך בדיוק הוא השפיע, נראה כאילו קופצים מהר מאוד ממשחק למשחק בכתבה
9
23:24 28.09.2010 |
=) (אורח)
אני לא מתנגד לבנות עם חזה גדול בכל משחק
אחלה כתבה אני מצפה להמשך!
חג שמח
10
23:45 28.09.2010 |
.... (אורח)
אני מת על RPG
אבל אני שונא JRPG - חוץ מפוקימון, זה סבבה!
11
00:10 29.09.2010 |
גיימר בלי משחקים (אורח)
חח בקשר ל-1 היפנים תמיד שמים עיניים ענקיות כי יש להם שריטות במקום עיניים וחזה גדול כי כולם שם שטוחות...
ולכתבה:
גם אז הייתי חי באותה תקופה- אני לא רואה את עצמי משחק משחקי מחשב עלובים כל כך.. הייתי קורא ספרים של פנטזיה \ הרפתקאות או משחק במשחקים האמיתיים..
12
07:57 29.09.2010 |
1771 (אורח)
אחלה כתבה אהבתי, כל הכבוד!
וואלה הרבה לא ידעתי.
13
12:29 29.09.2010 |
לא ברג (אורח)
אחלה כתבה אבל באמת פינק פלויד?!
קודם כול אם אתה פונה ללהקה פופלרית של רוק queen
ולרוק המתקדם הייתה פריחה חסרת תקדים הרבה דברים יותר טובים מפינק פלויד יס קינג קרימזון ג'טראו טאל ג'נסיס וכו'..
14
12:36 29.09.2010 |
d (אורח)
זה כנראה רק אני אבל היה מין הרגשה של בוז מרוחק לAkalabeth
כתבה מעולה בכול אופן רעיון מקורי ומעניין
15
15:12 29.09.2010 |
איתי (אורח)
כתבה מצויינת! המשך כך...
16
11:22 30.09.2010 |
wolpy (אורח)
כתבה מעולה ומעניינת
אהבתי מאוד
ו13, סליחה אבל מה רע בפינק פלויד ומה גורם לך לחשוב שהפרוג של שנות ה70 היה יותר טוב?
17
18:53 04.10.2010 |
רק שנות הש60-70 (אורח)
13 ו16, פינק פלויד הוא רק דוגמא לעשרות הלהקות שאני מקשיב להן כיום. (כמו שציינת, ג'ת'רו טאל, קינג קרימזון, ג'נסיס, קנזס, קווין, אלטון ג'ון...). בכל מקרה, לא משנה באמת את מי הוא מזכיר, אבל נראה לי שכולם יודעים על מי הוא מדבר כשהוא אומר "פינק פלויד" או לאיזה תקופה.
18
00:29 06.10.2010 |
AirZone
מסקרן אותי לדעת, על מי אתה חושב שכתבתי? :)
19
| פורסם ע"י