לפחות אין כאן ג'אמפסקיירים
עותק לביקורת ניתן לנו ע"י Wired Productions, תודה רבה!
לפני קצת פחות מחודשיים יצא לי לשבת כאן ולספר לכם על משחק אימה חדש שעתיד לצאת בעתיד הקרוב, Karma: The Dark World, עדיין לא ידענו מתי הוא עתיד לצאת או מה יכיל המשחק המלא, אבל היתה לנו טעימה ראשונה במיוחד למה שעתיד להגיע. היום אני פה כדי לספר לכם על החוויה המלאה של המשחק, עכשיו שסוף כל סוף קיבלנו גישה מלאה אליו, ניתן לדבר על הסיפור המלא של המשחק, אז בלי יותר מדי המתנה, בואו נדבר על החוויה המלאה שלנו!
קארמה רעה
הסיפור אמנם לוקח אותנו לשנות ה-70 של המאה הקודמת, אבל הוא מרגיש מאוד אפוקליפטי ברמה מסוימת ומתרחש ביקום מקביל, הוא מתאר לנו עולם שבו לחברה אחת, לוויתן (Levaiathan) יש שליטה כמעט מלאה באומה שלמה, שליטה כל כך חזקה שיש לה שליטה כמעט מחשבתית בכולם, אין חופש לכלום, רק לעבוד, הכל לטובת החברה. המשחק שם אותנו בנעליו של דניאל מקגוברן (Daniel McGovern), סוכן שנשלח למכון ווינסטון על מנת לחקור את פשעיו של שון מנדז (Sean Mendez), הבעיות מתחילות כאשר החקירה של דניאל מתחילה להפוך למסע אימה השרדותי בתוך המשרדים של המכון ובניסיון למצוא את שון ולחקור אותו, הוא מתחיל להיקלע למסע שלם שבו הוא מגלה על עברו של שון.
הסיפור עצמו קצר מאוד ויקח לשחקן בין 4-6 שעות של משחק שמחולקות ל-3 חלקים, מדובר בזמן משחק יחסית קצר, אבל הוא מספיק על מנת להעביר את כלל הסיפור במלואו. הסיפור כולו מחולק ל-3 חלקים וברובו הוא מרתק במיוחד כאשר את מרכז הבמה, ללא ספק, תופס העיצוב המיוחד של לא מעט מהשלבים השונים של המשחק, אבל אני אשקר אם לא אגיד שבערך לקראת סוף הפרק השני ורוב הפרק השלישי של המשחק, המשחק מאבד עניין יחסית מהר עם סצינות יחסית ארוכות שנועדו להשלים את הסיפור עבור דניאל, מיהו, מהיכן הגיע ומה קרה לזכרונות שלו שנמחקו?
דבר אחד שאני קצת לא מאמין שאני משקיע בו פסקה, הוא השם של המשחק. בזמן שהעולם של המשחק הוא בהחלט עולם חשוך (גם אם הרוב יחסית מואר בצורה טובה מספיק), השם של המשחק הוא קארמה (Karma), ולמי שצריך את הפירוש המילוני שלה, מדובר במונך פילוסופי שמדבר על סיבה ותוצאה, ככל שהמעשים של אדם יהיו טובים יותר, כך העתיד שלו יהיה טוב יותר ולהפך אם המעשים שלו הם רעים, המזל שלו יהיה רע. לאורך המשחק, אני מרגיש כאילו הקארמה של דניאל היא כתוצאה ממעשים של אנשים אחרים ולא מהמעשים שלו עצמו, כל מה שרודף אותו, הוא תוצאה ישירה של פעולות של הסביבה שלו ולא הפעולות האישיות שלו. הטריילר השקה של המשחק מציג ציטוט עם ההגדרה של קארמה, מה שלא נראה לאורך המשחק, וכביכול אמורה להסביר את הגורל של דניאל בסוף המשחק, אבל השם מרגיש קצת תלוש ממה שהסיפור מעביר.
אני כן חייב לציין לטובה מאוד את התצוגת משחק ב-Karma, לא יוצא לי להגיד את זה הרבה על משחקים, אבל זה חשוב במיוחד לציין, במיוחד במשחקים כמו זה שמבצעים שימוש די כבד בפוטוריאליזם וזה מורגש במיוחד עם כמה מהמשחקים שמשתמשים ב-Unreal Engine 5 (ובדומה ל-Silent Hill 2 של Bloober Team). את דניאל מגלם שחקן בשם ג'ק איירס (Jack Ayres) שמבצע את התפקיד שלו בצורה יוצאת מן הכלל, בין אם במשחק קול או במה שנראה כמו משחק מול מצלמה, מדובר בהופעה מצויינת שלו ושל השחקנים הנוספים שנמצאים בקאסט, לצד אלו, השחקנית של רייצ'ל ווייס (Rachel Weis) שאותה חוקרים בחלק השני של המשחק, מרגישה כאילו השורות שלה מועברות בצורה קצת יותר רובוטית, היא לפעמים מרגישה כאילו היא רק מקריאה שורות לשם ההקראה שלהן עם מעט השקעה במשחק קול עצמו.
המוח הלא פרטי שלנו
המשחק בסופו של יום הוא משחק אימה בגוף ראשון, וכמו רבים מהם, המשחק הזה יראה בעיקר כמו סימולטור הליכה, יחד עם זאת, תודה רבה, כמות הג'אמפסקיירים במשחק הזה נמוכה למדי, ברמה שבה יכולתי לספור אותם על יד אחת בלבד. יחד עם זאת, אני חושב שהרבה מאפקט האימה מתחיל להתפוגג בערך לקראת החלק השני של המשחק, העלילה של המשחק נשארת ברמה מאוד גבוהה, אבל הצורה שבה הסיפור מועבר לשחקן מתחיל לעבור ממשחק בגוף ראשון, לכמה מיני משחקים שלפעמים, מרגישים קצת פחות קשורים למה שהעלילה מנסה להעביר, אבל אולי זה אני שלא מצליח להבין את העומק של חלק מהם והקשר שלהם לעלילה.
יחד עם התלונה על המיני משחקים, החלק השני של המשחק הוא גם החלק שמכניס בשחקן מעט יותר אדרנלין כאשר הוא גם צריך להתעסק עם מצלמת קאמרה אובסקורה (Camera Obscura) שתזכיר אולי לחלקים מאיתנו את סדרת Fatal Frame והעובדה שהמצלמה עוזרת לדניאל להילחם ברוחות שרודפות אותו. אבל באותה נשימה, אחרי הזריקת אדרנלין הזאת, מסיבה כלשהי אנחנו מקבלים פחות או יותר שעה של סיום המשחק שברובה, המשחק מושיב אותנו לצפות בקאטסינים די ארוכים, ובזמן שאני יכול לשבח את המשחק של מרבית השחקנים בקאסט, זאת דרך מאוד ברורה להרוג את המתח עבור השחקן, גם אם המפתחת רוצה לשים יותר דגש על הסיפור מהמשחקיות עצמה.
בנוסף לכל אלה, כמובן, למשחק אימה טוב, יש גם פאזלים טובים, והפאזלים של המשחק הזה, תודה למפתחים, גורמים לנו להפעיל את הגלגלי שיניים במוח. אתחיל מכך שלאורך המשחק, דניאל יכול לאסוף בובות שמסתתרות בתוך קופסאות עם חידות השלמה, חלקן מאוד מבלבלות וגם כשהתשובה נראית ברורה, אולי כדאי לחשוב עליהן יותר לעומק. הרבה מקומות שונים במשחק ידרשו מאיתנו לחקור את המשרדים השונים שבהם נעבור, כולל המשרד של שון, בהתחלה בעיקר בעזרת צילומי אבטחה שונים של מקום העבודה של שון ולאחר מכן במכתבים שונים שרייצ'ל מקבלת לאורך חייה, כולם יעזרו לנו לפתור חידות שונות על מנת להמשיך ולהתקדם במשחק.
השראות ברורות
הדבר הראשון שאני רוצה לציין בחלק הזה באופן יחסית ברור הוא חלק מההשראות שהמשחק הזה לוקח ממקומות אחרים, ובזמן שחלק מהן מאוד מאוד ברורות, לרמה שבהם אולי הם יכולים להיחשב Easter Egg, חלק קצת פחות ברורות. המשחק באופן יחסית ברור שואב לא מעט השראה מ-Saw, Fatal Frame, Devotion אבל באופן הכי בולט, שתי השראות מאוד בולטות הן ללא ספק P.T. של הידאו קוג'ימה (Hideo Kojima) שאת ההשפעות שלו אנחנו כנראה נמשיך להרגיש עוד שנים רבות, וברמה העיצובית של העולם, המשחק שואב הרבה מאוד השראה מ-Control של Remedy, בצורה יחסית ברורה, ובמקום מסויים זה עשוי מצויין.
הרבה מהסביבות השונות שדניאל חוקר הן סביבות גדולות מאוד, כמו שהזכרתי קודם, לא מעט משרדים שונים, אבל המשרדים מלאים בדברים שצפים באוויר, כולל בני אדם ועיניים מאוד גדולות והרבה מזה אולי מסתייע בעובדה שבדומה ל-Control, אנחנו חוקרים מרכז חקר מדעי מאוד מאוד גדול עם הרבה מעבדות שונות. יחד עם זאת, הרבה מהחדרים שיכולים לחזור על עצמם, מסדרונות שונים, הם בעיקר תזכורת להשפעה הגדולה של P.T. על תעשיית משחקי האימה, בצורה מסויימת, אולי לסוג של נזק שהידאו גרם לתעשייה הזאת כי מאז שהדמו הזה יצא, זה מרגיש קצת כאילו קשה לתעשיית משחקי האימה לחזור אחורה.
הסגנון האומנותי והעיצוב של הדמויות והעולם לעומת זאת, עדיין מסקרן אותי במיוחד, האנשים בעלי המסך טלוויזיה במקום ראש הם בין היתר אחד הדברים הכי מגניבים שיצא לי לראות במשחק בסגנון, יחד עם זאת המשחק לא עושה מספיק על מנת להסביר לשחקן למה חלק מהאנשים עם מסך והחלק האחר לא. העיצוב של המפלצות במשחק הוא מגניב ממש, באופן כללי השילוב של אנשים שלבושים בסגנון של שנות ה-70, אבל העלילה של המשחק היא מדע בדיונית בצורה יחסית מובהקת, אך בהחלט חוויה שלא ידעתי שאני צריך, ואני נהניתי מכל שניה שהעברתי במשחק רק בגלל העיצובים השונים שיש למשחק להציע.
לסיום, כמובן, צריך לדבר על פס הקול של המשחק והוא ברמה מסויימת, אחד הדברים שמקנים את האווירה עבור המשחק בצורה הכי מושלמת שאפשר ובאמת שמגיע לגנג לי (Geng Li) שאפו ענק על העבודה שלו על המשחק הזה שאני מקווה שתקבל הכרה. הפסקול ברובו הוא מתוזמר ומכיל כמה קטעים שקשה לי לשכוח, במיוחד מוזיקת הנושא, Karma Suite, שיש לו מלודיה שהצליחה להשאיר עלי רושם חיובי במיוחד ו-Sand Castle שהוא ללא ספק אחד מקטעי התזמור הטובים של הפסקול. לצד אלו גם קיימים קטעים קצת יותר אמביינטים שנועדו להטיל על השחקן תחושת אימה, קטעים כמו Broken Family או Escaping ויחד איתם גם קטעים שנועדו להכניס את השחקן לסוג של אקשן עם Mother Boss או Encountering Lucas המשובח.
השורה התחתונה
Karma The Dark World הוא משחק אימה שאפתני למדי, הוא שואב השראה מלא מעט כותרי אימה שונים, הבולטים הם כמובן P.T. ו-Control, אבל הוא מצליח באותה נשימה ליצור אישיות ייחודית שאני מקווה שנוכל לראות עוד ממנה. המשחק נמצא בפיתוח כבר בסביבות ה-7 שנים ואחרי כל כך הרבה זמן, אני שמח שסוף כל סוף קיבלנו את התוצר הסופי, אבל בהתחשב באורך שלו, ציפיתי למעט יותר. הסוף של המשחק מרמז שאפשר לצפות להרבה יותר במשחק הבא ובלי להיכנס לספויילרים כמובן, עושה רושם שיש למה לחכות בתקווה ש-Pollard Studio יחליטו לפתח את משחק ההמשך.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י