שני פרוטגוניסטים, שני סגנונות, משחק אחד
עותק סיקור סופק לנו על ידי Ubisoft אירופה, תודה רבה!
קשה להתחיל ביקורת למשחק כה משמעותי לסדרת Assassin’s Creed, ומשמעותי אף יותר עבור Ubisoft בצומת הדרכים בה היא נמצאת כרגע, בלי לגעת בכמה מהנושאים אשר אופפים את השקת המשחק הנוכחי בסדרה; החל מהבלאגן סביב יאסקה, אחד מצמד הפרוטגוניסטים שמלווים אותנו במשחק עליו נשמעו אינספור ביקורות ברחבי הרשת והאשמות כלפיי המפתחים על ניסיון לדחוף את תרבות ה-"ווק" (Woke) בשל היותו סמוראי שחור ביפן, התלונות החוזרות כלפי סדרת המשחקים בכל הנוגע לשינוי הכיוון שלקחה מארז Origins ובאופן כללי תחושה שלילית של הקהל כלפי Ubisoft שהפכה בעיניי רבים לחברה צינית ולא מקורית.
כל אלו ליוו את התהליך הארוך ומלא הדחיות עד השקת המשחק הנוכחי בסדרה, וכשזכיתי להיות מי שקיבל את עותק המשחק לסיקור הרגשתי שיש לי אחריות גדולה על הכתפיים, כי עם משחק כה שנוי במחלוקת אין ספק שלא אצליח לרצות את כולם בדעתי – אבל זה בסדר, זה לא הולך למנוע ממני לשתף בדיוק את מה שחשבתי. אז אחרי קרוב ל-30 שעות בהן הרגשתי שהספקתי לגרד רק את קצה הקרחון של החוויה הגדולה שנפרשת לפניי, הגיע הזמן לענות על השאלה האמיתית: האם Assassin’s Creed: Shadows החדש מצליח להתעלות על קודמיו, או שמא מדובר בכותר סתמי שיישכח עם עטיפה חדשה ויפה?
המידה המושלמת היא זו שנתפרה במיוחד עבורך
עם תחילת המשחק נכיר את יאסקה (Yasuke), או בשמו המקורי: 'דיאוגו' (Diogo), ויתגלה בפנינו קצה המזלג של סיפור הגעתו של עבד הזרים הפרוטוגלים לאדמה הזרה בעצמה, סיפור שנגלל באופן לעתים מעט מלאכותי, אך כזה שמצליח להתאזן מהר יחסית למרות התחלה מעט רעועה ולא מתעלם מהעובדה שדמות הלוחם האפריקאי גדול המימדים היא בהחלט נוף משונה בארץ, כמי שהופך להיות בין חסותו של אחד מהמנהיגים המובילים שרואה בו את הפוטנציאל החבוי. אז כן, רק מלקרוא את הפסקה שעכשיו כתבתי אני כבר מרגיש כאילו מדובר בסיפור דיסני מהונדס, אבל בניגוד לחששות שלי – זה לא הרגיש כמו סיפור מאולץ, לפחות לא במרבית הזמן, הכל בזכות העובדה שהסביבה מודעת לשוני של יאסקה, ובמקום להתעלם מכך, מתייחסת אליו כאל אחר, ומאפשרת לנו בעקיפין להרגיש מה זה להיות זר בארץ אחרת, אפילו אם הייתי שמח לראות קצת יותר דגש על הסוגיה, במה שללא ספק מרגיש כמו תיקון עלילתי שככל הנראה בוצע לאורך הפיתוח שנדחה ולא תוכנן במקור.
לאחר זמן משחק קצר עם יאסקה המשחק מיד ישלח אותנו להכיר את הפרוטגוניסטית הנוספה שלנו, נאו (Naoe), הקונטרה המושלמת ליאסקה – שינובית יפנית צעירה בתחילת דרכה, ומי שבפועל מרגישה הדמות העיקרית שדוחפת את עיקר העלילה במשחק, שמתחילה את הסיפור כחלק מהבטחה לאביה אותה היא מתכוונת לקיים. לאחר שמקום הולדתה נחרב והיא מגלה שבעצם מדובר בסיפור משמעותי ועמוק הרבה יותר אותו היא מתכוונת לחשוף, סיפור שנבנה סביב זוג הדמויות ולא מתעלם משתיהן במהלכו.
בניגוד לחלק מהמשחקים האחרונים בסדרה בהם התאפשר לנו לבחור את דמות הפרוטגוניסט שלנו כדמות גברית או נשית בתירוץ הנוח של "זכרונות המערכת אינם שלמים", זה לא המצב כאן, שמציג לנו זוג דמויות חדשות שילוו אותנו לאורך המשחק, ומאפשר התחלה ליניארית ואיטית הרבה יותר לעומת המשחקים הקודמים על מנת להכין את הקרקע לעלילה שמנסה להיות עמוקה ומשמעותית יותר מאלו שנתקלנו בהן בסדרה עד כה. במילים אחרות: בשעה טובה ומבורכת נעשתה בחירה נכונה ואמיצה מצד המפתחת, שהחליטה סוף כל סוף שהיא מתאימה את העלילה לדמות, ולא נותנת לנו להתאים את עצמינו לעלילה, כמו בחירה באלכסיוס הגבר ב-Odyssey או Eivor הנשית ב-Valhalla שסיפקו בעיניי חווית משחק נחותה בשם הרצון לגלגל את האחריות לשחקן ולשמח את כולם. אם זה נשמע לכם שולי, זה לא: הבחירה בזוג דמויות בעלות סיפור רקע שתפור עבור כל אחת מהן בנפרד מורגשת מהדקות הראשונות של המשחק וליוותה אותי לכל אורכו, במעין אפקט דומינו שהצליח לגרום להרבה נקודות עלילה מתקדמות יותר במשחק להרגיש טבעיות ולא מלאכותיות כמו שהורגשו לעתים בעבר.
כמו שכבר ציינתי, העלילה הפעם מרשה לעצמה להיות הרבה יותר ליניארית מבעבר, אך עדיין מאפשרת חופש כמעט מוחלט בקצב התקדמות הסיפור. קטעי הסצנות שמלוות את מהלך המשחק מושקעות, עמוקות, ומרגישות נפלא. אמנם לרגעים הן עשויות להיות ארוכות מדי וכמעט מייגעות, אך רובן מצליחות לשמור על משקל נכון בין עיקר וטפל ולמעשה מצליחות לא אחת לספק רגעים קולנועיים ששואבים אותנו פנימה, וגרמו לי לצלם כל כך הרבה רגעים שעשויים בדיוק רב של פינצטה על מנת לצרף לביקורת, עד שלא ידעתי באילו מהן לבחור. מדובר לא רק בביצוע מוצלח ביחס לסדרת המשחקים הספיציפית או אפילו ביחס למשחקי Ubisoft השונים, אלא בביצוע מצוין נקודה. עיצוב הסאונד גם הוא מדהים, ובאופן אמיץ לא מבצע רק בחירות סתמיות של שירי רקע בעלי אופי 'אותנטי', אלא מצליח לרקוד על התפר הדק בין אופי לעולם בו המשחק מתרחש לבין משהו קצת יותר מודרני שמכניס אותנו הלאה לתוך המשחק. אני לא בטוח מי אחראי על התפנית באיכות הסצנות שמלוות את המשחק, אבל מי שלא תהיה – תודה לך.
יפן כמו שמעולם לא ראיתם
בסיכום הביקורת ל-Assassin’s Creed: Odyssey כתבנו "900 משחקים ועוד לא הגענו ליפן", והנה סוף כל סוף זה קרה, ובאמת שאין לי מושג למה זה לקח כל-כך הרבה זמן. הרגע הראשון בו נחשפתי לעולם הפתוח החדש לאחר סצנות המשחק הליניאריות בהתחלה היה רגע שעורר בי תחושת דה ז'ה וו: לרגע הרגשתי שחזרתי להשקתו של Ghost of Tsushima, וזאת מחמאה עצומה, כי אי אפשר להכחיש שהיה מדובר במשחק מרשים ויזואלית בכל הקשור לעולם, וכזה הוא גם Shadows. זה נכון שאי אפשר להתעלם מהעובדה שעולמות המשחק של Assassin’s Creed בשנים האחרונות תמיד היו יפייפים; ראינו זאת במצרים של Origins, יוון העתיקה של Odyssey וכמובן באנגליה ונורווגיה של Valhalla, אבל ללא ספק יפן של המשחק הנוכחי היא המרשימה ביותר בעיניי.
התחושה הזאת היא לא רק בזכות הגרפיקה המשופרת של המשחקים לאורך השנים והביצוע המוצלח של מעצבי המשחק, אלא כנראה גם בזכות ובעצם בעיקר, בזכות הנופים המרהיבים של יפן שעושים למשחק חסד והצליחו לעצור אותי לא פעם ולא פעמיים על מנת להפעיל את ה-Photo Mode שאני מעולם לא משתמש בו במשחקים, ואפילו אני, אדם חסר כל חוש אסתטי, הצלחתי להפיק כמה צילומים מרשימים שגרמו לבת הזוג שלי שמתעלמת באופן טוטאלי מכל מה שקורה על מסך הטלוויזיה החל מרגע שמיעת קול הדלקת הפלייסטיישן, לעצור מול המסך באחד הלילות בהם שיחקתי ולהתרשם. לא הזיק שהפריים שעצרתי לצלם היה בדיוק של ליטוף חתולה מתוקה שטיילה ברחבי המפה יחד עם הגור שלה – אני לא זוכר מי המשחק שהחל את טרנד ליטוף החיות הזה, אבל אין ספק ש-"זו האופנה עכשיו, ארתור", ואני לגמרי בעד.
לא יפתיע אף אחד לגלות שבדומה למשחקים הקודמים, גם הפעם מפת המשחק החדשה עצומה, ואני יכול להגיד שאפילו אחרי 30 שעות המשחק שלי עדיין לא הצלחתי לכסות ולראות את כל מה שיש לה להציע. אמנם הרגשתי חזרתיות מסויימת על איזורים שונים של המפה, בעיקר בטירות השונות המפוזרות בערים והמקדשים השונים שלעתים קצת-יותר-מדי דומים, אבל זה לא צרם לי כנקודה שמסמלת את העצלנות של המפתחים, והאמת? זה לא הפריע לי בכלל. אני מניח שמי שבכל זאת ימצא את הזמן ויבחר לכסות כל חלק של המפה זה כן יהווה חסרון, אבל לא מדובר בנקודה משמעותית, בין היתר בזכות חילופי העונות שריעננו את אותם המקומות בתחושה חדשה בהתאם לעונה, בין אם זה הקיץ השמשי או החורף הקר והמושלג. נקודה חשובה היא שבעוד חלק מהמשחקים הקודמים בסדרה הרגישו גדולים מדי, גם המשחק החדש לא תמיד חף מהתחושה, לא הרגשתי שהוא דוחק בי בכח ללכת לכל פינה כמו שהרגשתי בעבר, אלא בעיקר מאפשר לי את האופציה, בצורה שלא מונעת ממני לחוות את המשחק בשלמותו ובעיקר מאפשרת לי עוד אם אני מעוניין בכך. כן הייתי שמח לנקודות Fast Travel 'מדויקות' יותר, כשלפרקים מצאתי את עצמי צריך לחזור שוב ושוב לאותה הנקודה כחלק ממשימה בצורה מעט מתסכלת, אבל מדובר ברצפי משימות מאוד ספציפיים ולא חוויה כללית שקיבלתי מהמשחק.
שני סגנונות, חווית אחת
תמיד תהיתי איך הגיוני שכל דמות בסדרת משחקי Assassin’s Creed יודעת מהלכי פארקור שנראה כאילו התאמנה עליהם לכל אורך חייה, כשבמציאות הייתי מצפה מחלקם אמנם להיות לוחמים מוצלחים, אבל עם יכולות הפארקור של מייקל מה-'משרד'? כנראה שהפעם עוד מישהו מהמפתחים חשב על זה. המשחק החדש לא רק מאפשר לנו לחוות את הסיפור כאחת משתי הדמויות השונות ולהחליף בינהן לכל אורכו למעט משימות ספציפיות, אלא נותן לכל אחת יכולות שונות ומשחקיות שאינה דומה אחת לאחרת. בעוד נאו היא שינובית שאומנה כל חייה ולכן טבעי שתנוע בשקט ואידיאלית למשחק עם דגש על התגנבות, יאסקה מרגיש הרבה יותר גדול ומגושם, אך במקביל הרבה יותר חזק ויתעדף קרבות ישירים כמי שהוא בעצם סמוראי.
בעזרת אלה, המשחק לא רק מעודד אותנו לחוות את העולם בעזרת שתי הדמויות, אלא ממש מכוון אותנו לעשות זאת בצורה שגורמת להן להחמיא אחת לשנייה, ולא להאפיל אחת על השנייה. במשימות שדרשו התגנבות תמיד בחרתי בנאו שנעה בקלילות, הצליחה לטפס על כל דבר ונעזרה בוו האחיזה (Grappling Hook) החדש והשימושי כשהיא מציגה את כל היכולות שהיינו מצפים ממתנקש כמו שלמדנו להכיר ולאהוב לאורך השנים. לעומת זאת במשימות שדרשו התמודדות בקרבות ישירים הבחירה הטבעית היא ללא ספק יאסקה, שבהיעדר מילה אחרת מרגיש כמו 'טנק', שמסוגל לפרוץ דלתות ושערים בריצה. ההבדלים התבטאו ביכולות השונות שנוכל לבחור, בתנועתיות, ואפילו בתחושה הכללית של המשחק עם הדמות. כמובן שבפועל תוכלו לשחק עם כל אחת מהן, אבל ניכר שכל דמות מתעדפת סגנון משחק שונה. בשעת המשחק הראשונה שלי עם יאסקה מצאתי את עצמי מטפס לאט לאט על אחד מהמבנים כדי לראות את יאסקה מתנדנד, מתנשף ובקושי מצליח לשמור על אחיזה באנימציות, וכמעט התפקעתי מצחוק כשראיתי אותו מבצע את ה-Leap of Faith בצורה לא כל כך מוצלחת, מתרסק לתוך ערימת החציר, קם וממללמל לעצמו שהוא מקווה שאף אחד לא שם לב לזה.
בכל הקשור לקרבות עצמם אין חדש תחת השמש, ומי ששיחק בכל אחד ממשחקי Assassin’s Creed לאורך השנים האחרונות ירגיש בדיוק בבית, לטוב ולרע. הייתי שמח לראות משהו חדש חוץ ממערכת ה-Allies שהצטרפה וכמעט שכחתי ממנה כל פעם מחדש, בעיקר כי היא לא הרגישה מיוחדת או מהותית באמת. המערכת מאפשרת להיעזר בשותפים שנפגוש לאורך הסיפור כשותפים גם בקרבות, בעצם מעין יכולת (Skill), כמו לדוגמה יאיה (Yaya) שתגיח ותהדוף את היריבים בהפתעה ותישאר ללוות אותנו במהלך הקרב. בעולם אידיאלי מה שהייתי רוצה לראות ממערכת הקרבות זה חידוש קצת יותר משמעותי, או אפילו עיצוב מחדש של מה שכבר למדנו להכיר שוב ושוב לאורך השנים. עם זאת, קשה לי להתלונן על כך שלא תיקנו את מה שמלכתחילה אינו שבור, הקרבות תמיד היו מהנים וכך גם כאן. הבעיה בעיניי היא בעיקר העובדה שמדובר באותה תחושה ותיקה שכבר למדנו להכיר, תחושה של מערכת שמהנה ב-10 השעות הראשונות, מספקת ב-10 הבאות, ומרגישה מאוסה ב-10 שלאחריהן. המצלמה, שתמיד החליטה להראות לי את הקיר בקרבות בתוך המבנים הייתה נוראית ולא פעם מנעה ממני להגיב כמו שהייתי רוצה וכמעט גרמה לי לזרוק את השלט על הטלוויזיה.
עצי היכולות, גם הם דומים למה שכבר למדנו להכיר ומאפשרים לנו לשפר את היכולות הרלוונטיות בהתאם לקטגוריות השונות, בהן התנקשות, כלי נשקי כגון חרבות, כלי ירייה, בהם ה-Teppo שהוא רובה יפני תואם לתקופה ועוד רבים וטובים עם עצי יכולות ייחודיים לכל דמות. התקדמות היכולות היא מקבילית בין הדמויות כך שאין לכם מה לדאוג שתשאירו את הדמות השניה מאחורה ברגע שתצטרכו אותה, ותוכלו לקדם את עצי היכולות של שתיהן במקביל – כמובן בתנאי שלא תתעצלו לאסוף מספיק Knowledge Points, במה שבהחלט היה מעייף, מתסכל, ועיכב את היכולת שלי לשפר את הדמויות כיוון שנדרשתי לבקר ולחקור מקדשים כדי לקבל את הנקודות, והרגיש מאוד "יוביסופט" בעיניי.
גם אנחנו מחרימים את וולט
אחת הבעיות המשמעותיות של Assassin’s Creed מאז Origins שהיווה תפנית משמעותית באופי המשחק הייתה ללא ספק העובדה שלמרות שהמשחק ניסה לקחת צעד לכיוון הרבה יותר RPG, היא שלא היו השלכות אמיתיות למעשים שלנו, ושהיה חוסר גיוון בים משימות בסגנון של 'לך תביא', 'לך תיקח', 'לך תעשה', בעיות שהיוו בין היתר את הסיבה לדחיות המשחק ולתת למפתחים זמן לטפל בסוגיות האלו ולספק לנו חוויה שתהיה שלמה יותר, גם אם על חשבון פחות תוכן שיהיה איכותי יותר. אמנם עדיין קיימות אופציות לבחירות שונות בצמתים שונים של המשחק שעדיין לא משנות יותר מדי, אך נראה שלפחות הפעם המשחק ''מודה'' בכך, ומאפשר לנו לבחור אם אנחנו בכלל רוצים את הבחירות כחלק מהמשחק שלנו. מדובר במעין פתרון שהוא פלסטר שחוזר שוב לגישה הישנה של העברת הסמכות לשחקן, אבל זה עדיף מכלום. גם משימות השליח של 'לך לפה' או 'לך לשם' עדיין קיימות, אך הן התמעטו משמעותית ואלו שעדיין קיימות בהחלט מרגישות מהותיות יותר ומתחברות קצת יותר למארג העלילה השלם, גם אם לא באופן מושלם. נראה שהטענות השונות שגרמו לדחיית המשחק ללא ספק נלקחו בחשבון ונעשתה עבודה נכונה, גם אם כבר היה מאוחר מדי לתקן את הכל, אבל מה שנעשה בהחלט מורגש – 50% ממשהו עדיף על 100% מכלום, אני מניח.
מי שאוהב להישאב באופן מוחלט למשחקים וירצה לחקור כל חלקת אדמה ולבצע כל משימת צד עדיין ימצא הרבה ממה ליהנות, אבל רוב השחקנים שלא ירצו להגיע ל-80 שעות משחק ולגרד את כל מה שהמשחק יכול לספק הם המרוויחים הגדולים שמקבלים הפעם משחק שסוף סוף מבין שבסופו של דבר מטלות יש לנו מספיק גם בעולם האמיתי – ברגע שאני מדליק את המשחק אני רוצה לנוח וליהנות, וזה אומר שאם אני צריך לבצע ''מטלה'' במשחק, היא צריכה להיות או מהנה או מקדמת את העלילה, ובאופן אידיאלי – שתיהן.
לפני שאני שוכח
היבט נוסף שאני חייב לציין ולהמליץ עליו הוא מצב ה-Immersive, שגורם לדמויות לדבר בשפתן הטבעית, יפנית או פורטוגזית. כמובן שתוכלו לשחק במשחק באנגלית, אבל אין לי צל של ספק שמצב ה-Immersive מעצים את המשחק בכמה רמות. מעבר לעובדה שהוא גורם לכל העולם להיות מיוחד יותר, הוא משמעותי בעיקר בזכות יאסקה ונאו שמקבלים אופי שונה לחלוטין בשפות הנוספות. אמנם לפחות עבור נאו אני אטען שהמדובבת בשפה האנגלית עשתה עבודה מעט יותר מוצלחת והצליחה להפוך את נאו לדמות ''יותר אמיתית'', עם אופי ומשקל מאחורי הטקסט, והיתרון עבורה בשפה היפנית הוא בעיקר בתחושה הכללית של התאמה לעולם, אך עבור יאסקה מדובר בהבדל של שמיים וארץ: באנגלית יאסקה נשמע כמעט בכיין, אך בשפה היפנית הוא נשמע ומרגיש מלא בטחון, עוצמתי, ובדיוק מה שהייתי מצפה מסמוראי עוצמתי. כן, אני מודה שלרגע זה כמעט מוזר לשמוע לוחם ממוצא אפריקאי מדבר בקול של מי שכאילו עכשיו נשלף מפרק של נארוטו בצורה אולי יותר מדי מוצלחת, אבל זה פשוט הופך את הדמות לבוגרת ועוצמתית כמו שהיא צריכה הייתה להיות מלכתחילה בעיניי.
גם את בניית הבסיס שלנו שכבר הכרנו נלקחה צעד משמעותי קדימה. בעוד ב-Valhalla קידום הבסיס הסתכם במערכת בסיסית למדי שלא כללה יותר מדי עניין, כאן נוכל לבנות ולעצב את הבסיס באופן כמעט מוחלט. המשאבים שנאסוף ישמשו אותנו למבנים שונים שיפתחו יכולות שונות, ומי שנהנה מהתהליך ישמח לגלות שהוא יוכל למצוא חפצים שונים בעולם איתם ניתן לעצב את הבסיס. לא מדובר במערכת שמאפשרת להיכנס לעומק כמו זאת ב-Fallout 4 למשל, אבל בהחלט מדובר במערכת מרשימה ונוחה לשימוש, עם ממשק שלוקח צעד קדימה ופותח אפשרויות חדשות לכל מי שנהנה מההיבט הזה. זוכרים אגב את הכלבים והחתולים הנפלאים שמטיילים ברחבי הערים השונות? חובבי חיות המחמד ישמחו לגלות שתוכלו ''לאמץ'' אותם ולראות אותם מטיילים ברחבי הבסיס. אני מודה שבפועל לא השקעתי יותר מדי בבניית הבסיס, במה שהרגיש לי מעט מאולץ ולדעתי דרש ממני יותר מדי השקעה ביחס לתמורה שאני מקבל ממנו, כך שלא צריך לדאוג מהעיסוק במידה וזה לא נשמע לכם מלהיב. כן הייתי שמח לדעת למה קצב הפריימים ננעל ל-30 בבסיס, מה שנראה כל כך לא טבעי ב-2025, במיוחד ביחס לעובדה ששאר המשחק רץ באופן עקבי בקצב 60 פריימים לשנייה.
בשורה התחתונה
קשה להגיד האם Shadows יצליח להחזיר ל-Ubisoft את אהבת הקהל שהספיקה לאבד, ולסדרת המשחקים הגדולה את עטרתה, ואני חושב שאין תשובה חד משמעית, אבל בהחלט ניכר שמדובר בצעד בכיוון הנכון. המשחק החדש עושה הרבה בחירות נבונות בניגוד לקודמיו, כש-Shadows מבין שלעיתים השלם גדול מסך חלקיו. מדובר על משחק טוב, שהשכיל להבין את הטעויות של קודמיו וניסה לשפר. הוא מציג עולם מדהים, סיפור שמרגיש הרבה יותר ליניארי ובוגר, עם תחושה קולנועית לפרקים ומצליח להיות מהנה עם זוג דמויות ייחודיות שמשלימות אחת את השנייה, כל זה בלי ששמתי לב לאף באג משמעותי והביצועים היו מצויינים. אך במקביל, הוא עדיין מרגיש גדוש מדי בתוכן שיכול לעייף ולתסכל, לא אחיד באיכותו, ובאופן כללי לא מביא בשורה חדשה. אבל אין מה לעשות, גם אחרי 30 שעות, עדיין נשאר לי מה לחוות ממנו, וזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות, ללכת ולהשלים עוד קצת מהעולם החדש והגדול הזה. ובעצם, אולי זה כל מה שצריך להגיד לסיכום?
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י