אנחנו בקושי עברנו חצי מ-2023 ואנחנו מקבלים כאן עוד משחק אינדי פנטסטי וכזה שמזכיר לנו את הדבר הכי חשוב בנוגע למשחקי וידאו: הוא צריך להיות כיף וצריך להיות מאתגר
בשנה כל-כך טובה, זה רק הגיוני שיהיו לי הרבה ביקורות חיוביות. 2023 לא חסה עליי בשום צורה בהקשר הזה: לא רק שאנחנו קיבלנו השנה כמה ממשחקי ה-AAA הטובים בשנים האחרונות, תעשיית האינדי פורחת עם משחקים פשוט פנטסטיים. אז כן, גם הביקורת הזו עומדת להיות מאוד חיובית, אבל באמת שאין מה לעשות: Gravity Circuit הוא פשוט עוד משחק מדהים בשנה מדהימה לתעשיית הגיימינג.
מגה גראביטי X
במשחק האינדי הזה אנחנו נשחק כקאי, או בשמו השני והרשמי יותר: Gravity Circuit. התפקיד שלו? לעצור את צבא הווירוסים שחזר לאחר עשורים של שקט יחסי. הצבא הנוכחי לא מצליח לעמוד ביכולות של צבא הווירוסים ולכן הם מזמנים את Kai, לוחם אגדי מהעבר, שיעזור להם להביס את הצבא הזה ואת שמונת ה-Circuits השונים שכל אחד מהם השתלט על אזור אחר במדינה הרובוטית והעתידנית של המשחק.
רגע, צבא רובוטי? שמונה רובוטים חזקים עם יכולות משלהם בתור בוסים? שלבים עם נושאים מסוימים ובוסים שמתקשרים לבוסים הללו? נכון מאוד: כל הקונספט של Gravity Circuit שואב השראה ענקית ועצומה מ-Mega Man X, קלאסיקת הפלטפורמה האגדית מתקופת ה-SNES. המשחק אפילו מתחיל עם שלב ראשון שמתפקד כשלב היכרות עם המשחק, עם אויבים יחסית פשוטים וקרב בוס גדול אבל גם מאוד פשוט שמאפשר לשחקן להתמודד עם השליטה במשחק בצורה יחסית מבוקרת.
נתחיל קודם מהעיצוב של השלבים עצמם והמשחק עצמו כי זה משהו שחשוב לחזור עליו שוב ושוב: סגנון ועיצוב אמנותי יותר חשובים מכמות פוליגונים ומרזולוציה. Gravity Circuit נראה פשוט נהדר. עיצוב הדמויות מעולה וברור, האויבים חמודים ומעניינים אחד אחד, השלבים צבעוניים וברורים עם אובייקטים חדים ושימוש טוב בניגודיות ובצבעים, הבוסים קיבלו צבעים שמייחדים אותם ואת השלבים שלהם והפורטרטים של קאי ושל שאר הדמויות המרכזיות בזמן שהם מנהלים דיאלוגים נראים נפלא. עבודה נהדרת של הצוות האמנותי.
עיצוב השלבים עצמם גם ראוי לציון: אתם יכולים לבחור איזה שלב אתם רוצים לשחק דרך בסיס האם שלכם כשהמשחק מאפשר לכם לראות אפילו מה רמת הקושי של המפה ושל הבוס עצמו, כך שאתם יכולים לבחור את הסדר בו תבצעו את השלבים השונים (וכן, כמובן שיש מסלול אופטימלי למשחק - זו לא הייתה מחווה ל-Mega Man X אם לא היה כזה). לכל שלב יש את התמה שלו ואת האתגרים שבו: שלב אחד יהיה שלב סייבר שכזה עם פורטלים שיעבירו את השחקן בין אזורים שונים בשלב, שלב אחר יהיה שלב קרח עם מאווררים ופלטפורמות מעופפות שתוכלו להשתמש בהם.
כל השלבים עושים שימוש ביכולות הבסיסיות של קאי: המכות, הקפיצה, הריצה המהירה (או Dash) ואולי הכי יעיל: ה-Grappling Hook. אני יכול לומר לכם כבר מעכשיו שהמשחקיות של Gravity Circuit מהודקת ומרגישה on point: אני כל-כך אוהב משחקי פלטפורמה שבהם הדמות על המסך מרגישה בלתי נפרדת מהשחקן. כל תזוזה באוויר, או שינוי כיוון, כל תפיסה וכל מתקפה הרגישו מדויקים להפליא. אני לא זוכר אפילו רגע אחד לאורך כל המשחק בו הרגשתי שנפסלתי ולא יכלתי למנוע את זה על ידי משחק טוב יותר מהצד שלי.
גראביטי להצלה!
המהירות של המשחק היא גם משהו שראוי לציון. שחקנים טובים/מנוסים עם מערכת התזוזה והקרבות של Gravity Circuit הולכים ליהנות כל-כך מלרוץ על גבי המשחק הזה. אין מנגנון פסילות ב-Gravity Circuit - אתם פשוט תצברו עוד נזק שייספר לכם בסיכום השלב (מאיזושהי נקודה לא תקבלו כסף כבונוס מרוב הנזק שספגתם) - אז כל פעם שאתם נפסלים אתם חוזרים ל-Checkpoint הקודם שעצרתם בו (בו גם אפשר למלא את מד החיים והאנרגיה שלכם בתשלום). בהתחלה המרחק היחסית גדול בין כל נקודת שמירה תסכל אותי, עד שמשהו הכה בי: המרחק לא באמת גדול.
כל שלב מלא בסודות לחקור, צ'יפים לאסוף מהאויבים השונים כדי שתוכלו לקבל עוד מידע עליהם וחברים להציל, כשכל אחד מהדברים הללו יספק לכם דרך לשדרג את היכולות שלכם: בין אם מדובר בעוד כסף שיאפשר לכם לקנות מתקפות חדשות או הלוחמים שהצלתם שהם בעצם עוד מטבע איתו תוכלו לקנות עוד סקילים פאסיבים שיעזרו לכם לשרוד את המשחק יותר טוב. אני לדוגמא קניתי את הקפיצה הכפולה שמאפשרת לי לבצע עוד קפיצה באוויר וזה פשוט הפך את המשחק לעוד יותר מהיר ועוד יותר כיפי. יודעים מה, אני ממליץ לכם לקחת את המוד הזה בלי שום קשר, שזה יהיה הדבר הראשון שאתם תיקחו.
מה שיפה הוא ברגע שהצלתם חבר או מצאתם איזה סוד, אתם לא צריכים ללכת אליו שוב במקרה ומתתם. אז היה הרגע שהבנתי שברגע שאתם משיגים את הדברים האלה אפשר לרוץ בין נקודות השמירה הללו בקצב היסטרי. האם הייתי שמח אם הן היו קרובות יותר? כנראה, אבל זה הפריע לי הרבה פחות ממה שחשבתי שזה יפריע לי. האמת שכשאני חושב על זה, היו הרבה רגעים במשחק בהם חשבתי שחסר לי משהו, ואז איזה חמש שניות לאחר מכן גיליתי שהמשחק פשוט מספק לי אותם בדרך אחרת.
סתם לדוגמא, מאוד חרה לי שאנחנו לא מקבלים מהבוסים השונים אילו יכולות מיוחדות כמו במשחקי Mega Man. לאחר הבוס השני החלטתי להסתכל על סל היכולות שלי ואז ראיתי שסל היכולות שלי מתעדכן ועוד יכולות מתווספות לי עם כל בוס שאני מנצח. בעוד שהיכולות הסטנדרטיות נהדרות (ה-Piledriver אלוהי), יכולות כמו קרן הלייזר שיוצאת מהחזה של קאי, האפשרות לעשות דאש חזק שיהרוס אויבים שבדרך או לחבר פצצה ל-Hookshot שלכם - כולן גם נהדרות וגם מתאימות לסגנונות המשחק השונים של שחקנים שונים.
המשחק גם מאפשר לשחקן לשנות את היכולות הללו בכל רגע נתון, כך שאם אתם מוצאים לנכון להשתמש ביכולת מסוימת כדי להתקדם בצורה נוחה יותר במשחק אתם יכולים להחליף אליה ולהשתמש בה כדי להביס בוס מסוים או להתגבר על מכשול מסוים. אני ממש אוהב את העובדה שרוב היכולות עובדות נהדר על הבוסים כמו על שאר האויבים. ה-Piledriver שהזכרתי קודם? העובדה שאני יכול להשתמש בו על בוס והיא תעבוד כרגיל פשוט פוצצה לי את המוח. זה התחיל להיות אתגר בשבילי לעשות צ׳יין של Piledrivers על בוסים במשחק ולהוריד להם כמה שיותר נזק.
יש לי הסתייגות אחת בלבד מהמשחק והוא קשור בעובדה שאת חלק מהיכולות הכי טובות במשחק אפשר להשיג ממש מהר. זה נהדר שאפשר להחליף יכולות בכל רגע נתון, אבל אם לדוגמא הייתי צריך להשיג המון הצלות או כמות אדירה של כסף כדי להשיג את הקפיצה הכפולה או ה-Invincibility בזמן החלקה שאלו שתי יכולות נהדרות וחשובות מאוד, זה היה מעלה עוד יותר את האתגר והכיף של המשחק הזה.
ללמד בלי שתשימו לב בכלל
טוב שני החלקים הבאים מתייחסים לדברים שאולי פחות נוגעים בהם בביקורות אבל אני רוצה לתת להם את הבמה שלהם. אחד הדברים שסדרת Mega Man X, ובפרט ארבעת המשחקים הראשונים שלה, ידועה בהם הוא היכולת שלה ללמד את השחקן איך לשחק או מה השלב רוצה ממנו מבלי להראות לו שורה אחת של טקסט או Tutorial. היוטיובר והיוצר Egoraptor אפילו עשה על זה סרטון מפורסם שלם (שם פה קישור אם אתם לא זקנים כמוני ולא מכירים את הסרטון).
עכשיו שלא תבינו לא נכון, יש Tutorial במשחק והוא גם מאוד חמוד. הוא כאן כדי לאפשר לשחקנים שהם ירוקים לגמרי במשחקי פלטפורמה סביבה בטוחה ללמוד את כל המקשים שהם רק רוצים. מה שכן, המשחק עצמו, כחלק מעיצוב השלבים, מעניק לשחקן את אותה תחושת הביטחון ולמידה תוך כדי השלב. כמה דוגמאות יכולות להיות: הצבת אויב בפלטפורמה טיפה יותר גבוהה מכם כך שאתם תוכלו לראות את היריות עוברות מעליכם. בחלון הבא בשלב אתם כבר תתמודדו מול אותו אויב פנים מול פנים.
בשלב הקרח יש אויב שיכול להקפיא אתכם. אם השכלתם להתחמק ממנו בפעם הראשונה שנתקלתם בו - כל הכבוד. אבל אם לא, אתם תראו שהוא מקפיא אתכם וזורק אתכם אחורה בצורה מאוד מבוקרת אל עבר קיר שלא יעשה לכם יותר מדי נזק. עיצוב השלבים של Gravity Circuit קודם מראה לכם מה אתם עומדים לעבור ואז הוא דואג להעלות את רמת הקושי לאט לאט עם שילוב של מכניקות שונות שנתקלתם בהם במהלך השלב.
יש משהו מאוד מרענן במשחק שמכבד את השחקן בכזאת רמה ומעניק לו חופש פעולה שכזה להבין לבד את המשחק ומה עוזר לוו באותו הרגע. זה גם אומר שהשחקן לפעמים יכול לשבור את המשחק כדי להשיג את מה שהוא רוצה יותר בקלות. הזכרתי קודם את הקפיצה הכפולה - היא איפשרה לי לעשות טריקים במהלך השלב שגרמו לי פשוט לטוס אותו - אבל גם אז היו הרבה רגעים בהם הייתי חייב להשתמש ביכולות אחרות כמו ה-Hookshot או ההחלקה על הקירות וזה נהדר שהבנתי את זה בצורה של ניסוי וטעייה.
הרפובליקה של דומיניק
טוב אתם מכירים אותי - אני לא יכול שלא להתייחס לפסקול כשהוא כל-כך טוב. את השם דומיניק נינמארק אתם אולי זוכרים מביקורת אחרת שלי ממשחק שיצא בינואר של השנה: Vengeful Guardian: Moonrider. בעוד שהמשחק הזה לא היה מגיע אצלי לרשימת פסקולי השנה, כבר אז חשבתי שלמלחין הצעיר משבדיה יש פוטנציאל עם יופי של רצועות רטרו עם וייב אנרגטי מאוד שדוחף את השחקן קדימה. במשחק השני שהוא הלחין השנה הוא כבר החליט להפיל אותי מהכיסא.
הפסקול של Gravity Circuit הוא פשוט מטורף. נינמארק ראה מול עיניו את הפסקול של Mega Man X ואמר לעצמו: ״זאת הרמה שאני רוצה להגיע אליה״. ממוזיקת השלב הראשון שהיא פשוט נהדרת, עד המוזיקה הרגועה בבסיס האם כשאתם בוחרים את השלב הבא שלכם ומוזיקת השלבים השונים שהיא קצבית, מהנה וזורמת ברמה שלא היה אכפת לי ליפול שוב ושוב רק כי המוזיקה הנהדרת תמשיך להתנגן ברגע. אבל איפה שהמשחק הזה עולה שלב הוא במוזיקת הבוסים שלו.
ככה בדיוק עושים מוזיקת בוס. כל קרב בוס מכיל את התמה המרכזית של המשחק כשכל מוזיקת בוס נשמעת דומה בכל אחד משמונת הבוסים. אבל מה שנינמארק עושה בצורה מופלאה הוא להוסיף את המוזיקה של השלב והנושא המרכזי שלו לכל בוס ובכך ליצור וואריאציה מיוחדת של אותה המוזיקה לכל אחד מהבוסים. אני מפציר בכם לקנות את האלבום בסטים או בעמוד הרשמי של נינמארק ולהקשיב ל-MegaMix של Deletion Duel, מוזיקת הבוסים במשחק, זה פשוט תענוג ועומד באותה הרמה של וואריאציות הבוסים של Octopath Traveler 2 מבחינתי.
השורה התחתונה
טוב אני מרים ידיים. אני לא יודע כמה עוד טוב אני מסוגל לספוג בכל הנוגע לתעשיית האינדי של השנה. אנחנו בקושי עברנו חצי מ-2023 ואנחנו מקבלים כאן עוד משחק אינדי פנטסטי וכזה שמזכיר לנו את הדבר הכי חשוב בנוגע למשחקי וידאו: הוא צריך להיות כיף וצריך להיות מאתגר. העיצוב האמנותי של Gravity Circuit פשוט מקסים, חד וברור, המשחקיות קצבית, מהירה ומדויקת עם עיצוב שלבים נהדר, המוזיקה מדהימה והשלבים מלאים בדברים שאפשר לעשות ומעודדים חזרה עליהם בעזרת מנגנון היכולות הנהדר.
אני כל הזמן אומר את המשפט הזה ואני באמת מאמין בו בלב שלם: כרגע יש שני גורמים שמחזיקים בחיים את אלמנט היצירתיות והחשיבה של "קודם כל - משחק" בזמן עיצוב של משחקי מחשב: נינטנדו ותעשיית האינדי. Gravity Circuit הוא אולי לא משחק ארוך במיוחד, אבל הוא משחק שאפשר לשחק שוב ושוב ולא להשתעמם. אני באמת מצדיע ל-Domesticated Ant Games על משחק נהדר ומפציר בכם לשחק בו אם אתם חובבים של משחקי פלטפורמה קצביים.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
13:01 17.07.2023 |
מסע נוסטלגי (אורח)
וואו אחי איזו ביקורת מושקעת, וגם ממש ארוכה ומפורטת וממש נהנתי לקרוא אותה
2
18:58 18.07.2023 |
איתי (אורח)
יצאו גם שני משחקים של מגה מן X לגיים בוי קולור בשם מגה מן אקסטרים. הם היו סוג של רמיקס. אבל אני חושב שהגרפיקה כאן טיפה יותר מפוטרת מבחינת הרקעים למרות שיש פחות צבעים (הקולור תמך ב-56 צבעים במקביל אאל"ט).
3
| פורסם ע"י