האם מדובר בהופעת ה-"בתפקיד עצמו" הטובה ביותר?
תודה לפורום פילם על ההזמנה להקרנת הטרום בכורה!
בתחילת השנה, כשהסתכלתי אל עבר העתיד, "משקלו הבלתי נסבל של כשרון ענק" (The Unbearable Weight of Massive Talent) היה בטופ 3 סרטים שאני מצפה להם. הטריילר לסרט היה נראה מצחיק, קליל, מודע לעצמו ואפילו עם אקשן לא רע. וגם אם אף אחד מהם לא היה נראה כזה טוב, אפשר לסמוך על הכשרון הענק של שני השחקנים המובילים שלו - ניקולס קייג' (Nicolas Cage) ופדרו פסקל (Pedro Pascal), שיצילו את המצב אם משהו ישתבש. האם משהו השתבש? לא. האם קיבלתי את מה שרציתי? כן. האם אני עכשיו יכול לחפור בבטחון לכולם לשים את הסרט הזה על הראדר שלהם? בוודאות.הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
משקלו של עבר מפואר
הסרט נפתח עם סצנת חטיפה של בחורה בשם מאריה, שנותנת טעימה לעלילת הצד של הסרט בה נכנס גם כל האקשן. למרות האקשן מצויין ועלילת צד לא רעה בכלל, במרכז עומדת דמות במסע עצמי מסקרן הרבה יותר. אנחנו תופסים את ניק קייג' באמצע של גירושים, בעיות במציאת תפקידים, חוב כספי, מערכת יחסים כושלת עם ביתו שחשובה לו מאוד וביקורים מציקים של ניק מהעבר הם לגמרי היילייט של הסרט ונותנות מקום לניק לתת רפרנסים לתפקידים קודמים שלו וללכת למקומות ששובר מצחוק לראות אותם.
כל הבאלגן הזה דוחף את ניק להסכים להצעה לא צפויה, ולנסוע למאיורקה למסיבת יום הולדת של מיליונר מקומי בשם חבי בה הוא אמור לגלם את עצמו. חבי מתגלה כבחור טוב לב שרק רוצה להראות לניק את התסריט שלו, בתקווה שהוא יסכים לתפקיד הראשי. ניק מתלהב אך מציע רעיון קצת שונה, והשניים מתחילים לעבוד על סרט חדש ביחד, שמספר את סיפור החברות הלא צפויה שלהם. זה יכל להגמר מאוד מביך אם הסרט לא היה מודע לעצמו או לחילופין מגוחך לאורך כל הדרך, אך הוא מצליח לדלג בין שני הטונים בצורה שנותנת מקום גם לסצנות מרגשות בין ניק לביתו וגם לסצנות מופרכות בין ניק מההווה לניקולס ...
...פאקינג קייג'
אם הסרט הזה היה מוקרן בפסטיבל, וניקולאס קייג' היה בקהל, הייתם שומעים שבסופו היה סטנדינג אוביישן של לפחות שתי דקות בה כולם מחאו לו כפיים. הסרט נותן לניקולס הרבה סצנות מעולות לבלוט בהן, והוא לשנייה לא מפספס. בין אם זה רצינות עם הבת שלו ובין אם זה להכנס לטריפ עם חבי למציאת רעיונות לסרט, הוא קולע בול לכל כיוון שצריך. הקלילות בה הוא גם מייצר דמות סימפטית שרוצים שתצליח להתחבר לביתו וגם דמות שוברת מצחוק בעשר דקות מדהימות של סצנת ה-"טריפ", גורמת למשחק שלו לא לצאת מהראש גם בדרך חזרה מהסרט. מדובר באחת ההופעות "בתפקיד עצמו" הכי טובות שנראו אי פעם, גם אם הסרט עצמו לא היסטורי כמוה.
לסרט קצב קצת מוזר שנגזר מההעובדה שהוא משלב הומור מעולה, עלילה מרכזית סבירה של ריגול ועלילות צד מצויינות של כתיבת התסריט והקשר של ניקולס וביתו. אם הסרט היה מנסה לקחת את עצמו ברצינות, הבעיות האלה היו הרבה יותר מובהקות, אבל הסרט מודע לעצמו, והוא מרוויח מזה ובענק. לא רק שהוא יותר מצחיק ככה, אלא גם נמנע מלהרגיש מעיק בסצנות הרציניות ובאותה העת לתת להן מקום מספיק כדי שיהיה לנו אכפת גם מהקשר של ניקולס והבת שלו לדוגמא. הקרדיט להצלחה של השילוב הזה הולך לא רק לשחקנים, אלא גם לתסריט ובימוי נהדר שמצליחים גם בקטעים שהקצב מקרטע כמו במערכה השנייה.
האם התפקיד של פדרו פסקל פה מספיק מרכזי בשביל פסקה שלמה? כנראה שלא. האם הוא, בפעם המי לא יודע כמה, נותן הופעה שאי אפשר להתעלם ממנה? לגמרי. פדרו פסקל כבר גנב את ההצגה בכל כך הרבה פרוייקטים, ולמרות שניקולס קייג' בלתי ניתן לנצחון כאן, הוא עדיין בולט בכל סצנה שהוא מופיע בה. למרות שהטקסטים עצמם גם מצחיקים, מה ששבר אותי ממש היו הפרצופים שלו, שמרימים כל בדיחה לרמה אחרת וספציפית את כל סצנת ה"טריפ" שהזכרתי לרמת הבלתי נשכחת. בקיצור, פחות קסדה במנדלוריאן עונה 3, בבקשה.
כשרון ענק, משקל קליל
מצחיק שהשם של הסרט בין הקלילים והזורמים שראיתי לאחורנה מתאר משקל בלתי נסבל. שילוב מעולה בין הומור לעלילת משפחה מעניינת מספיק, שמגיעים לשיא במערכה שלישית מצויינת ומובלים על ידי משחק אדיר של שני השחקנים הראשיים, יוצר סרט שתענוג לראות. אין לי ספק שהוא לא עומד להיות הסרט האהוב עליכם בכל הזמנים, אבל הוא אף פעם לא מכוון לשם. הוא מכוון שתהנו והוא מצליח, בגדול.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י