גיא יצא לראות את Uncharted על המסך הגדול וחזר לספר לנו מה הוא חשב עליו
תודה לפורום פילם על הקרנת הטרום בכורה!
רבות עוד ידובר על אדפטציות של משחקי ווידאו למסך הגדול - כל כמה זמן חברה אחרת מנסה את מזלה בתחום הזה, חלקן מצליחות וחלקן מתרסקות באופן נוראי. Uncharted הוא הניסיון החדש ביותר בתחום הזה, והוא מגיע אלינו בתור ההפקה הראשונה של PlayStation Productions, סטודיו הפקות של סרטים המבוססים על הזיכיונות המוכרים והאהובים של Sony. האם הסרט הזה עומד ברף האיכות שהציבה סדרת המשחקים, או שהוא עומד להצטרף לרשימה הארוכה מאוד של כישלונות קולנועיים? התשובה לשתי השאלות הללו היא לא, בואו נגלה למה. אזהרה, הביקורת תכיל ספוילרים קלים לעלילת הסרט, ראו הוזהרתם!
ההון של דרייק, העניות של סוני
הסרט מתמקד בניית'ן דרייק (Nathan Drake) בתוקפה הנעורים שלו. כשהיה ילד, נייט ואחיו סאם מנסים להתגנב למוזיאון כדי לגנוב את מפת העולם הראשונה. השניים נתפסים וסאם מסולק מבית היתומים שבו הם גרים, מה שמשאיר את נייט לגדול בכוחות עצמו. יש לו כישרון מולד לטיפוס ואהבה ענקית להיסטוריה, ואת רוב זמנו הוא מעביר כברמן במרכז העיר שמכייס לקוחות תמימים. מהר מאוד הוא נקלט ע"י ויקטור סאליבן (Victor Sullivan), צייד אוצרות אשר מבקש לגייס אותו למסע חובק עולם שהוא מתכנן לפי, ניחשתם נכון - מפת העולם שנייט חיפש בצעירותו. אבל חכו, זה לא הכל, כי מסתבר שסאלי מכיר את סאם טוב מאוד והשניים יצאו לכמה הרפתקאות ביחד. בלי שתשימו לב, השניים מתחילים לשתף פעולה במרדף אחר האוצר הנחשק בעודם פותרים חידות ונרדפים ע"י מיליונר בשם סנטיאגו מונקדה (Santiago Moncada) ושכירת החרב ברדוק (Bradock).
הבעיה שלי עם Uncharted מתחילה מוקדם מאוד בסרט, עוד מהסצנות הראשונות. הסרט מתחיל בסצנת האקשן שהופיעה בכל טריילר ופרסומת שבאה לקדם אותו - הסצנה במטוס. נייט מוצא את עצמו תלוי בין שמיים לארץ תוך כדי שהוא צריך להתחמק מציוד שעף אליו מתא המטען של המטוס ושכירים שמנסים להרוג אותו, והסצנה מהר מאוד נחתכת באמצע כדי להראות לנו את נייט, 15 שנים מוקדם יותר. זה הרגיש מאוד חפוז, כאילו הסרט מאוד רצה להגיע לאקשן המרכזי עוד לפני שהוא בכלל התחיל לבסס את הדמויות שלו, ורק אחרי כמה סצנות שכתובות דיי רע בין נייט וסאלי, העלילה מתחילה לזרום. לשמחתי, הקטעים המוקדמים של שתי הדמויות הראשיות שלנו הוחלפו במהרה בסצנות הרבה יותר טובות בזכות הכימיה בין שני השחקנים הראשיים - טום הולנד (Tom Holland) ומארק וולברג (Mark Wahlberg) בתפקיד נייט וסאלי בהתאמה.
טום הולנד נותן פה את כל כולו, ורואים שנעשתה הרבה מחשבה מאחורי הדרך שבה הדמות של נייט מתורגמת למסך הגדול ומנסה להישאר כמה שיותר נאמנה למקור שלה. מארק וולברג הוא הדבר הכי מצחיק בסרט הזה, ולמרות שהוא לא מצליח להעביר את תחושת ה"מנטור הזקן" שפגשנו במשחקים, הוא עדיין הרגיש כמו סאלי בגרסה פחות מנוסה שלו. כשמשלבים את שניהם ביחד, הסרט מצליח להיות מהנה מאוד, יחד עם סצנות האקשן הבומבסטיות שתצפו לקבל מסרט שמבוסס על סדרת משחקים שמלאה בהן.
גם הסצנה במטוס וגם הסצנה של ספינות הפיראטים המעופפות היו עשויות בצורה מדהימה עם העדפה אישית שלי לסצנה השנייה נטו בגלל הרעיון המקורי שלא נשלף באופן ישיר משום משחק בסדרה, משהו שבכלל לא ציפיתי לקבל כאן. הסרט נשען מאוד בכבדות על דמויות וסצנות שלקוחות ישר מהמשחקים, ולראות משהו עם מקוריות מאחוריו היה מפתיע במיוחד. הפיזיות של טום הולנד והפעלולים עוזרים להכל להרגיש כמה שיותר אותנטיים, מה שמסתכם בחוויית צפייה מהנה במיוחד. אבל, סצנות האקשן הן מעטות ורחוקות אחת מהשנייה, ומה שקורה בין לבין פשוט לא כל כך עבד עבורי.
אין כבוד בין גנבים
כשהם לא עסוקים בלפתור חידות או לריב מכות, הדמויות הראשיות שלנו זוכות לשנייה וחצי של רקע ועומק, שמושלכות הצידה רגע לאחר מכן, מה שמונע מהן מלהפוך לדמויות קצת יותר מעניינות שיצליחו להחזיק את כל מה שטוב בסרט הזה ביחד. כל מי שראה את הטריילרים יודע שבסרט הזה נמצאת גם הדמות של קלואי (Chloe), אותה נייט פוגש במשחק השני. לסרט הזה היא מוצגת כשותפה של סאלי שמחזיקה במפתח שיעזור להם להגיע לאוצר, אבל אנחנו פשוט לא מקבלים שום מידע נוסף עליה פרט לעובדה שהיא מתה על ההרגשה של למצוא אוצרות. וואו, עמוק.
מהר מאוד אנחנו מגלים שהדבר היחידי שיש לנייט, סאלי וקלואי במשותף הוא שהם פשוט לא סומכים אחד על השני, ואיכשהו הנושא המרכזי שהסרט מתמקד הוא בגידות. בגידות בכל צורה וצבע, בכל שעה ביום, בואו לקחת את הבגידות שלכם רבותיי. יש בסרט הזה יותר בגידות מכל המשחקים ביחד, ואחרי הפעמיים הראשונות זה הפסיק להפתיע אותי. אנחנו מגלים בתחילת הסרט שההורים של נייט וסאם מתו, אבל הסיבה או הדרך מעולם לא מוזכרים שוב, וברגע שסאם עוזב אותו אנחנו לא מקבלים שום הסבר למה נייט נמצא בניו יורק במקום לחפש את אחיו שנעלם ל-15 שנים. פרט לאקשן ולחידות, מדובר פה בסרט שמתמקד באנשים שאנחנו לא ממש זוכים להכיר שלא מפסיקים לבגוד אחד בשני.
השורה התחתונה
בכלל לא סבלתי כשראיתי את Uncharted, אפילו נהניתי ממנו ברוב הזמן. האם אתם חייבים לרוץ לקולנוע כדי לראות אותו? ממש לא. האם הוא אדפטציה נאמנה מכף רגל ועד ראש? ממש לא, אבל הייתי שמח לראות ממנו סרט המשך בעתיד, ולפי סצנת הפוסט קרדיט שלו, זה משהו שבאמת יכול לקרות בעתיד. הוא לא עומד להיות הסטנדרט החדש לסרטי משחקי ווידאו, אבל מי שמחפש להעביר ערב עם החברים ימצא הרבה הנאה ב-Uncharted.
Uncharted עולה לאקרנים היום, ה-17.2
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י