הרשמה

ביקורת: Life is Strange: True Colors - צבע הרגש

הביקורת שלנו למשחק הבא בסדרת Life of Strange סוף-סוף כאן! האם המשחק הצליח לרגש גם אותנו?

  • PC
  • PlayStation 4
  • Playstation 5
  • Xbox One
  • Xbox Series X|S
  • :זמין לפלטפורמות
תאריך השקה: 10/09/2021

המשחק כבש את ליבי בסערה (של רגשות). זהו ללא שום צל של ספק המשחק הכי טוב בסדרה.

עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!

השנה היא 2017, Square Enix מכריזה על משחק Prequel (סיפור מקדים) ל-Life is Strange הראשון והפופולרי של Dontnod שייקרא Before the Storm - רפרנס לאירוע שמתחיל ומסיים את המשחק. המשחק מפותח על ידי חברה דיי אנונימית בזמנו בעולם הגיימינג: Deck Nine. עד אז הסטודיו היה ידוע בכלל בתור Idol Minds והתעסקו בפיתוח משחקי PlayStation תחת מפיצות שונות, כשיחד עם ההחלטה להתמקד במשחקים ממוקדי נרטיב, הגיע גם שינוי השם. כאשר הפריקוול יצא, הרגשתי הרבה חוסר חיבה כלפי המשחק: לא רק שהוא החליף את המדבבת של קלואי, הוא גרם לי לראות את הצדדים שבאמת לא אהבתי בדמות שלה ויחד עם "כוח על" מגוחח שהשאיר אותי עם טעם מר, לא ידעתי למה לצפות בהמשך.

מעבר זריז למרץ 2021: Square Enix מכריזים על משחק Life is Strange חדש בשם True Colors, סטודיו Dontnod כבר ממש לא נראה באופק ועבר לפרויקטים אחרים ואף הופך למפיצה עצמאית יחד עם Twin Mirror (שיצא לביקורות מאוד מעורבות). היחידים שנותרו לעבוד על הסדרה הם Deck Nine, אחרי האכזבה שלי מ-Before the Storm, לא ידעתי אם יש לי הרבה למה לצפות, אבל זהו ניסיון שני, אני מוכן לתת להם את חמת הספק. אחרי הסתכלות בחומר הקידום של המשחק, בזמן שמצאתי כבר את הקשרים לפריקוול של המפתחת, ראיתי גם הרבה תקווה למשהו חדש וקצת שונה, אז האם העזיבה של מפרץ ארקדייה היתה חיובית עבור הסדרה? בואו איתי ונגלה ביחד.

הר סלעי גבוה

המשחק שם אותנו בנעליה של אלכס צ'ן, עלמה אסייאתית-אמריקאית בשנות ה-20 לחייה, ביום הגעתה לעיירה הייבן ספרינגז (Haven Springs) אשר בקולורדו, אליה היא מגיעה על מנת לעבור לגור עם אחיה ולהתחיל חיים חדשים. אלכס מגיעה להייבן ספרינגז אחרי שטופלה על ידי רשויות הרווחה של ארצות הברית, כשהיא עוברת מהמעון Helping Hands לבתי אומנה לסירוגין, עד שאחיה האבוד, גייב (Gabe), הצליח למצוא אותה, ליצור איתה קשר ולהציע לה לבוא לגור איתו. כאשר אלכס נפגשת עם גייב בפעם הראשונה אחרי שנים בנפרד, כבר אפשר לשים לב לכח המיוחד של אלכס: לקרוא את הרגשות של האנשים בסביבתה. ככה היא גם מצליחה לדעת כמה אחיה לחוץ מהאיחוד, לחוש את הכעסים של הסביבה שלה עד לרמה שהכעס שמופנה אל עבר אחיה בתחילת המשחק, משתלט עליה ויוצא בחזרה אל עבר אדם זר.

המשחק מקבל תפנית חדה במיוחד כאשר נודע לנו כי אית'ן (Ethan) הבן של בת זוגתו של גייב לא חזר הביתה אחרי שהלך לטייל במכרות שליד העיירה, מקום מסוכן ביום שבו אמור להתרחש פיצוץ מבוקר. אחרי שעדכנו את טייפון (Typhon), החברה אשר אמונה על החפירה במכרות, גייב, אלכס וריאן (Ryan), חברו הטוב ביותר של גייב, יצאו לחפש את אית'ן. אחרי שהצליחו למצוא את אית'ן ולהציל אותו מהצוק אליו נכלא, הפיצוץ מתרחש אף על פי שעדכנו את טייפון וקיבלו אישור שהפיצוץ יידחה, דבר שגורם למפולת אבנים אשר מובילה למותו של גייב. אחרי טקס זיכרון שבו הרוחות מתלהטות, המטרה של אלכס נעשית מאוד ברורה: לגלות את הסיבה שבגללה טייפון מכחישים את שיחת האזהרה שקיבלו, מה הם מסתירים במכרות ליד הייבן ספרינגז שיכול להצדיק את המוות של אחיה?

המשחק מפותח בלי שום צל של ספק על ידי Deck Nine, כשהפעם אני לא אומר את זה בצורה רעה: מי ששיחק ב-Before the Storm ככל הנראה זוכר את הדמות הגיקית מהמשחק, סטף (Steph או Stephanie אם תעדיפו), שמשחקת מבוכים ודרקונים במהלך אחד הפרקים וקלואי יכולה להצטרף אליה. סטף חוזרת הפעם, מה שגורם לה להיות הלינק למשחק הפריקוול והקישור היחיד לארקדיה ביי. אני מאוד אוהב את הדמויות במשחק הזה, במיוחד את החברים הקרובים של אלכס לאורך המשחק והיחידים שמודעים לכוחות שלה. הם בעצם השותפים הקרובים שלה במאבק כנגד טייפון הגדולים והמפחידים.

הסיפור המרכזי אומנם מתרחש ומסופר במהלך המשחק עצמו, אבל על הרבה מהרקע של אלכס צ'ן אנחנו לומדים דווקא דרך הסמסים שמוחזקים אצלה בטלפון. המשחק לא מכריח את השחקן לעבור על כל ההיסטוריה של הדמות כמובן, אך מאוד מעודד את השחקן לחקור טיפה יותר את הדמות. בפעם הראשונה מצאתי את עצמי יושב וקורא טיפה מעבר למה שהמשחק מגיש במשחקיות, ככה למדתי להכיר את הדמות של אלכס, למדתי על העבר שלה במעון והניסיונות שלה לברוח ממנו, היחסים שלה עם החברים שלה והבדידות שעפפה אותה. דרך אותם סמסים, למדתי להתחבר לדמות של אלכס והתחלתי לאהוב אותה יותר ולהרגיש יותר מחובר אליה, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הזדהתי כל כך עם הדמות שאני משחק במשחק וידאו, גם אם החוויות שלה שונות בהרבה משלי, הרבה מהאישיות שלה נשפכת למשחק ולמדתי להכיר דמות מדהימה עם רקע מיוחד במינו (גם אם אדג'י מדי לטעמי לעיתים).

משחק ברגשות

המכניקה המרכזית של המשחק, בסופו של יום, היא היכולת של אלכס לקרוא את הרגשות של הסביבה שלה. הדבר יכול לקרות במהלך הסיורים של אלכס באזורים השונים של הייבן ספרינגז, בין אם ממש על ההתחלה בדוגמא שהבאתי קודם עם ההתרגשות של גייב למעבר שלה, החוסר סבלנות של ריילי בנוגע לקבלה שלה למכללה ועוד. בזמן שחלק מהקריאה של הרגשות היא בגדר אופציה, הפיצ'ר הזה הוא בהרבה מהמקרים גם חלק מהסיפור או כחלק ממשימת צד (דבר שאגע בו אחר כך). אלכס תקרא את הרגשות של דמות מסוימת ועל פי בחירה של השחקן, תוכל להחליט אם היא עוזרת לה או משאירה אותה עם הרגשות שלה.

הבחירות של השחקן, כמו במשחקים הקודמים, משנות את המשך העלילה של המשחק, כשההחלטות של אלכס בנוגע לרגשות של הסביבה שלה, ישפיעו גם על הסיום של המשחק. אם היא תחליט לקחת את הכעס של דמות במהלך המשחק, ותיתן לכעס שלה להשתלט עליה, הדבר ישפיע על ההחלטות שסטף וריאן, החברים הטובים של אלכס, יבצעו בשלב מאוחר יותר של המשחק. על מנת שאלכס תוכל להילחם ולהפיל את טייפון, עליה להשיג את האמון של התושבים האחרים שאיתם היא באה במגע על בסיס קבוע, במיוחד של ריאן וסטף.

באופן מאוד דומה למשחקים הקודמים של Life is Strange, גם True Colors מעודד מאוד איסוף וחקר של מקומות שונים במפה. אם במשחק הראשון הלכנו וחיפשנו דברים לצלם בתור מקס, הפעם אנחנו מסתובבים ומחפשים עצמים שונים שאליהם קשורים כל מיני זכרונות של הדמויות השונות של המשחק. בנוסף לזכרונות, יש גם מיני משימות צדדיות. הם יופיעו בצורה יחסית רנדומלית כאשר אלכס תחשוב שהיא צריכה או יכולה לעזור, כמו למשל לעזור ללקוח בחנות התקליטים למצוא את הכלב האבוד שלו או לעזור ללקוחה בבר למצוא את השיר שהיא חושבת עליו. המשחק דואג לתגמל שחקנים שיעבדו על מציאת הזכרונות הללו שזה נחמד.

רגשות מעורבים

דבר שדי חורה לי ואני חייב לציין אותו: המשחק הוא אומנם משחק קרוס ג'ן (יש לו גרסת PS4) שזה אחלה, אבל הוא מגיע גם עם גרסת PS5, שזה לכשעצמו מצויין... רק למה המשחק רץ על 30 פריימים? יש גם אפשרות להפעיל את ה-RTX במשחק בהגדרות, אבל אני חייב לומר שלא ממש הצלחתי להבין היכן באמת קיים ה-RTX במשחק הזה? גרסת ה-PC רצה באופן קבוע על 60 פרייימים בהגדרות הכי גבוהות בלי שום בעיה, מצד שני, באופן לא ברור, חלק מהטקסטורות פשוט נראו רע יותר דווקא על המחשב ואין לי הסבר טוב לנושא, אני פשוט לא מצליח להבין מה השתבש פה. בנוסף, אין הסבר של ממש מה הכוונה להגדרות "Cinematic" כשזה מגיע להגדרות גרפיות, לא הבנתי אם זאת הדרך שלהם להגיד שאלו ההגדרות אולטרה של המשחק (אבל לפחות הם לא החליטו לכתוב Hella High ולהקרינג' אותי פעם נוספת... תודה לך Before the Storm...).

המשחק, בדומה לקודמים לו בסדרה, הוא אפיסודי, אבל בפעם הראשונה בסדרה, המשחק יוצא בשלמותו, כשכל חמשת הפרקים זמינים כבר עכשיו למשחק (דבר שגרר את זעמם של לא מעט שחקנים מסיבה לא ברורה, למרות שהדבר אינו היה חדש לסדרה). מסיבות שציינתי כבר בחלק הראשון של הביקורת, להבדיל מהפעמים הקודמות שבהן ישבתי וחיכיתי במשך חודשים לפרק הבא במשחק, מצאתי את עצמי פשוט נשאב לעולם של אלכס ובפעם הראשונה מזה הרבה שנים, ישבתי והקדשתי יום שלם למשחק מבלי ששמתי לב (תקופת החגים הזאת הגיעה בזמן המושלם למשחק הזה).

הדמויות של המשחק הן עולם ומלואו, ואומנם לא מדובר בדבר שהוא חידוש של ממש בעולם הגיימינג, אבל ההדגש שהמשחק שם על הסינמטוגרפיה שלו היא מהמרשימות שיצא לי להיתקל בהן במשחק כבר הרבה זמן. בנוסף, הדגש הרציני ש-Deck Nine נתנו להבעות השונות של הדמויות, הצורה שבהן הן זזות לפי הרגש שהן מנסות להעביר הוא פנומנלי. אני מניח שהדבר קיבל את הדגש הזה בעקבות הכוחות של אלכס, אבל עדיין - זה מדהים. הרגשות של הדמויות מועברות בעזרת צבעים (ולכן "True Colors") וכל רגש מסומן בצבע אחר: כחול מסמן עצב, אדום מסמן כעס, סגול מסמן פחד, אלו הם הרגשות שנראה הכ הרבה לאורך המשחק יחד עם רגש מוזהב של הנאה ושמחה.

דבר אחד שתמיד הערכתי בסדרת המשחקים של Life is Strange, היא בחירת הפסקול. Dontnod, בדומה מאוד להידאו קוג'ימה במובן מסויים, מאוד אוהבים להביא רשיונות עבור מוזיקה (כזאת שתקשה מאוד על יוצרי תוכן להסטרים את המשחק אבל... בשביל זה יש הגדרות שמבטלות את הפסקול). במקרה של הסדרה, הרבה שירי אינדי מופיעים בה (ככה הכרתי לא מעט להקות) ו-Deck Nine לא עושה זאת בשום צורה שונה באמת. מעבר למוזיקה המקורית שמופיעה במשחק, ישנם המון שירים של להקות כמו Kings of Leon (שהאלבום שלהם מופיע במשחק), Phoebe Bridgers ועוד. באופן קצת מוזר אני חייב לציין, השיר היחיד שבאמת חסר, הוא האחד שטרחתי לעשות לו רפרנס בכותרת הראשונה וזהו Rocky Mountain High של John Denver (משעשע, אני יודע), שיר שכולו על קולורדו, איך זה התפספס?

השורה התחתונה

Life is Strange: True Colors הוא ללא שום צל של ספק המשחק הכי טוב בסדרה, לפחות בעיניי. אחרי אכזבה קלה מהמשחק הקודם ש-Deck Nine פיתחו בסדרה, True Colors כבש את ליבי בסערה (של רגשות). ובפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה, הייתי באמת דבוק לעלילה של משחק כלשהו. כל הדמויות הן עולם ומלואו והתקשורת שלהן עם הדמות הראשית היא אותנטית ומעניינת. האפשרות לחוות את הסיפור במלואו כבר ביום היציאה היא מצוינת ואני מקווה שלא נחזור להוצאה של פרק פעם בחודשיים, כי אני לא יודע אם אוכל פעם נוספת לשבת בשקט ולחכות בסבלנות. תודה ל-Deck Nine שהצליחו לרגש אותי פעם נוספת במשחק ממוקד נרטיב, אני לא יכול לחכות להרחבה הסיפורית של סטף שתקרא Wavelengths, אני רק רוצה עוד מהעולם של המשחק הזה.

9
מתוך 10
נבדק על:
Playstation 5

הטוב

  • סיפור ממוקד נרטיב מעניין במיוחד
  • פסקול ובחירת שירים מצוינת
  • משחקיות מהנה יחד עם כוח על מעניין
  • עידוד להשלמת המשחק ופלטינום קל ומהנה במיוחד

הרע

  • ביצועים מוגבלים בקונסולות הדור הבא
  • RTX לא מורגש

והצבעים

  • התבלבלולולו השתולולולו כל היום (כך נולד הצבע הזהוב, אם תהיתם)
אור יהודה סגל - כתב תוכן

אור יהודה סגל - כתב תוכן

משחק על: PC, Nintendo Switch, Ps4, PsVita (ושאר שאריות של דורות קודמים)

בחיים לא תנצחו אותי ב: PVE, אין מצב שתנצחו אותי!

המשחק שהגדיר לי את הילדות: Star Wars: Shadows Of The Empire

כשאני לא משחק אני: סטודנט להנדסה, צילום

מסר לעולם: UP, UP, DOWN, DOWN, LEFT, RIGHT, LEFT, RIGHT, B, A, START

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להתחיל דיון