מסכמים את אקדמיית הגיימינג של לנובו עם ניר, ממשתתפי האקדמיה ומביטים אל העתיד
"נישתי? אולי לפני 5-6 שנים זה היה שוק נישתי. היום אנחנו מדברים על מעל ל-1,000,000 גיימרים בישראל על כל הספקטרום, מקז'ואל עד להארדקור. זה שוק עצום, יש ביקוש גדול, וזו חובתנו בתור חברת מחשוב לענות על הצרכים האלה עבור כל הפלחים של האוכלוסייה. זה גם היתרון שלנו על המותגים האחרים: הסיבה שאנחנו קמים בבוקר היא לתת לשחקנים את המקסימום האפשרי בכל נקודת תמחור, בלי להתפשר."
כך עונה לי סיון פולק יהל, מנהלת השיווק של לנובו ישראל כשאני שואל אותה למה הם בחרו להשקיע כל כך הרבה זמן ומשאבים דווקא לטובת תחום הגיימינג.
סיוון פולק יהל, מנהלת השיווק של לנובו ישראל
"אבל למה דווקא אקדמיה?", אני מקשה. "הרי יכולתם לנקוט בגישה יותר קונבציונלית, להיות ספונסרים של קבוצת איספורט מוכרת, לבנות קבוצה משלכם, או לעשות פשוט מחנה אימונים למקצוענים."
כמובן שאנחנו עושים גם את הקונבנציונלי, אבל זה פשוט לא מספיק", היא עונה. "בשנה האחרונה יש התעוררות מטורפת מסביב לעולם בנושא הגיימינג, וגם אם ישראל תמיד מתעכבת קצת מאחורי העולם, גם לכאן זה יגיע, ואנחנו מתכוונים להיות פה כשזה יקרה. גם מעבר לרמה העסקית - זה מסר להורים ולילדים שבמשחקים יש גם המון מיומנויות חיוביות, ובמקום לרוץ ישר לכיוון הביקורת כפי שאנחנו לרוב נוהגים לעשות ולהגיד שזה בזבוז זמן, זה המקום שלנו לעזור להם להבין שיש לגיימינג תחרותי ערך, קל וחומר היום כשאפשר ממש לעשות מזה מקצוע.
הבחירה בואולורנט גם היא לא הייתה שרירותית: רצינו לתת זווית נשית, ומבין כל האפשרויות ואלורנט הציע את הסביבה הכי בטוחה לשחקניות. נשים מהוות חלק אינטגרלי ובלתי מבוטל מכל קהילות הגיימינג כיום ואנחנו רואות ורואים חשיבות רבה ביצירת קהילה שתאפשר להן חווית משחק משמעותית. בסופו של דבר, הכול מתחיל ונגמר בבנייה וקידום של קהילה. תסתכל סביבך, המפגש היום מוכיח כמה אנשים צמאים לזה."
מימין לשמאל: תומר ברטוב, ברוק גיטליץ מיכאלי וסיוון פולק יהל
ואני מתסכל סביבי ומבין כמה סיון צודקת, כמה הקהילה הייתה זקוקה לדבר כזה, ומוצא את עצמי תוהה מה יהיו ההשלכות של הפרויקט הזה לגבי העתיד. אבל לפני שנקפוץ להשערות על העתיד הרחוק, בתום 4 שבועות של אימונים אינטנסיביים, הגיע הזמן לסכם: האם האקדמיה של לנובו אכן הצליחה ליצור את הקהילה שהיא כל כך קיוותה ליצור? וחשוב יותר, האם היא באמת הצליחה לקדם את השחקנים שהיו באקדמיה, או שמדובר בסך הכול בסיסמאות באוויר ותרגילי שיווק?
כדי לבדוק את זה, החלטתי ללוות את אחד ממשתתפי האקדמיה מההתחלה ועד הסוף, לצפות בו עובר תהליך, לשאול אותו על החוויות שהוא עובר, ולנסות לתת תשובה לשאלה החשובה מכול: האם אקדמיית הגיימינג באמת הופכת אותך לשחקן טוב יותר?
כבר לפני שהכרתי את המשתתפים, ידעתי שאני לא רוצה את השחקן או השחקנית הכי טובים, לא גיימר חצי-מקצועי שמשדר ביוטיוב, ובטח לא מישהו שעלול להחסיר מפגשים. רציתי מישהו שאני אוכל למדוד את ההתקדמות שלו באופן רציף, מישהו שבא מהבית עם מעט מאוד ניסיון קודם ושיהיה קל לראות התקדמות איתו - וגם להיפך, קל מאוד לראות אם הוא לא יתקדם. אחרי שהתרשמתי מכמה שחקנים בשבוע השני החלטתי לבסוף מי יהיה הקורבן שלי. במשך 3 שבועות צפיתי, ניתחתי, הערתי, ניג'סתי ותשאלתי אותו, עד שבסופו של דבר, יום אחרי אירוע הסיום, קפצתי אליו הביתה לשיחה צפופה על האקדמיה ובכלל. אז בלי לעשות יותר מדי ספוילרים -
ריאיון מסכם עם ניר לוי, משתתף באקדמיה
אהלן ניר! מה שלומך? תן לנו קצת רקע על מי זה ניר לוי, מה הוא עושה בחיים, ואיפה נכנס תחום הגיימינג בחיים האלה?
אני ניר לוי, בן 27 מתל אביב, מאמן כושר, שחקן ומנהל תקשורת בחברת סטארטפ. אני משחק מגיל 5-6, עוד מהתקופה שהמחשבים פעלו על מעבדי פנטיום ומערכת ההפעלה הייתה דוס. משחק ה- FPS הראשון ששיחקתי היה DOOM המקורי, ומאז שיחקתי בכל דיסק שהצלחתי להניח עליו את הידיים.
איך הגעת לאקדמיה של לנובו, ולמה אתה חושב שדווקא אתה נבחרת מבין אלפי המשתתפים?
על אף שתחום ה-FPS עצמו לא ממש חדש לי (הייתי משחק קצת CS עם חברים ב-LAN), למשחק וואלורנט עצמו נכנסתי רק עכשיו. לפני 3 חודשים אח שלי התחיל לשחק בוואלורנט, וראיתי שהוא ממש התמכר, אז התחלתי לשחק גם, לראות איך זה. כעבור שבוע בערך מהיום בו התחלתי לשחק, נתקלתי בפרסום על אקדמיית הגיימינג. ברגע שראיתי את זה נטרפתי ואמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני לא נכנס פנימה, גם אם זה אומר שאני אהיה אחד הגרועים שם. עקבתי אחרי שלבי ההרשמה וחפרתי למנטורים בדיסקורד כדי לוודא שהצלחתי להירשם.
אחד השלבים היה לרשום למה לדעתי מגיע לי להתקבל, ואמרתי להם את האמת: אני לא השחקן הכי טוב והאמת היא שהתחלתי ממש עכשיו, אבל אני עומד לתת את הנשמה ולהשקיע הרבה יותר ממה שאתם מצפים, אני אבצע קפיצה מטורפת ואני רוצה לעשות את זה עם הציוד, השחקנים והמדריכים הטובים ביותר, ובתכל'ס ממש מבקש שתתנו לי להתקבל. אחרי זה סופר לי שהייתה התלבטות רצינית האם להכניס אותי או לא, ובזכות מה שרשמתי הם החליטו שהם רוצים בכל זאת לבחור אותי ולקחת אותי קדימה. היום אני יודע להגיד ששני הצדדים בהחלט עמדו בהבטחות שלהם.
מימין לשמאל: תומר ברטוב, ניר לוי וסיוון פולק יהל
אתה בחור בן 27, מה שהופך אותך לאחד המשתתפים המבוגרים ביותר באקדמיה. האם זה משהו שהשפיע על האינטרקציה שלך עם שאר המשתתפים, שרובם המוחלט צעיר ממך בערך בעשור?
ממש לא. החבר'ה פה משדרים על אותו וייב וזה ממש הקל עלינו ליצור קבוצה מגובשת שכיף להיות בה, ברמה שאנשים בכלל לא האמינו לי כשסיפרתי להם שאני בן 27. בפן האישי אני חושב שיש לי יכולת להרגיש את האווירה בסביבה, להתאים את עצמי אליה ולספוג אותה, ואני חושב שזה מאוד עזר לי להתחבר לדינמיקה הקבוצתית הזו. באופן כללי מאוד נקשרתי לכולם וחבל לי שזה נגמר.
תאר לי את התחושה של להגיע בשבוע הראשון – איך הרגיש לפגוש את חברי האקדמיה והצוות, ומה היית מייעץ לצוות לעשות באופן שונה בפעם הבאה?
כמו בכל סיטואציה של הגעה למסגרת חדשה, לפני שהגעתי הרגשתי מוזר, לבד, חששתי מה תהיה האווירה והאם אצליח להתחבר לשאר החבר'ה, אבל לא נתתי לזה להטריד אותי יותר מדי. החלטתי להציב לעצמי משימה: להתחיל שיחה עם האדם הראשון שאני רואה, וזה בדיוק מה שעשיתי. שאר המשתתפים ראו אותנו מדברים ולאט לאט הצטרפו אלינו עוד ועוד, הקרח התחיל להישבר והתחלנו באמת להיפתח. כשנכנסתי פנימה לאולם של נום בתל אביב וראיתי אותו מלא באנשים, כבר הרגשתי טיפה יותר בנוח, אבל לפני שהייתה לי הזדמנות לנשום ולהתכונן המנטורים כבר היו שם לברך אותנו ולשאול שאלות.
זה היה טיפה מלחיץ, אבל לאט לאט זה נרגע ונכנסנו ללו"ז. מבחינת מה אפשר היה לעשות שונה, אני חושב שבפעם הבאה כדאי יהיה להגדיל את כמות התוכן הלימודי, או לפחות לנהל את הלו"ז בצורה מוצלחת יותר. אני יודע שהמנטורים עבדו קשה על תוכנית לימודים מקיפה, אבל אילוצי זמן וכל מיני עיכובים בלתי צפויים גרמו לזה שנאלצנו לדלג על חלקים לא קטנים ממנה, ואני חושב שזה פספוס רציני של תוכן שהיה יכול להיות מועיל מאוד לכולם וגם לי באופן אישי, ואם במחזור הבא יימצאו דרך להימנע מזה, לדעתי כולם ירוויחו.
השבוע השני היה קצת יותר אינטנסיבי: מעבר לכניסה לעובי הקורה בנושא של טכניקות משחק, באותו שבוע הייתה הפעם הראשונה שבעצם התחלקתם לקבוצות, והתחריתם קבוצה נגד קבוצה. איך היה המשחק הזה עבורך, איך הרגשת בנוגע ליכולת שלך בהשוואה לשאר השחקנים, והאם היה משהו שלדעתך הייתם צריכים לעשות באופן שונה, כקבוצה או כיחיד?
במילה אחת: ״מאתגר״. הקבוצה שציוותו אותי אליה הייתה מורכבת משחקנים שאני לא מכיר את סגנון המשחק שלהם, לא יודע איך הם פועלים ומתנהלים ולא מכיר את תהליך קבלת ההחלטות שלהם. מלבד ניקו, אחד המשתתפים שכבר יצא לי לשחק איתו, לא ידעתי מה אף אחד מהם עומד לעשות, וזו כבר נקודת פתיחה בעייתית, עוד לפני שהתחלנו לשחק בכלל. ברגע שהתחלנו לשחק, היה ניכר שכולם יודעים מה לעשות, כולם מדברים בעגה ובמונחים של המשחק ואני לעומת זאת לא מבין כלום, פשוט עקבתי אחריהם, השתדלתי להקשיב להוראות וקיוויתי לטוב.
בזמן שהם ידעו איך להשתמש ביכולות שלהם, צלפו באויבים וקידמו את הקבוצה, אני הרגשתי יותר כמו בוט של המחשב ופחות כמו שחקן אנושי, צל של עצמי במלוא מובן המילה. סיימתי את המשחק עם 2 הריגות לזכותי בלבד והרבה מאוד תסכול, ובאותו הרגע החלטתי שאני הולך הביתה, חורש על המשחק ומוודא באופן חד משמעי שהדבר שקרה פה היום לא יקרה שוב.
אילו מסקנות היו לך מהשבוע ההוא בנוגע לעצמך והאם הצלחת ליישם אותן בהמשך?
מהשבוע ההוא יצאתי עם מסקנה אחת עיקרית: אם אני באמת רוצה להשתפר, אני חייב קודם כל לדעת את הבסיס, מונחים, סדר פעולות ודמויות. אם לא אכיר הכול - לא באמת אוכל להתקדם.
אז כדי להשתפר החלטתי קודם כל לחקור על כל הדמויות באופן בסיסי, להבין בדיוק מה הן יכולות לעשות. אחר כך, החלטתי לקחת 3 דמויות ספיציפיות - פיניקס, ריינה, וסייג' ולהתמקצע בהן: ללמוד איך להשתמש ביכולות שלהן בצורה מושלמת, מתי לפרוץ ומתי לחכות, והתחלתי לשאול שאלות ולבקש הסברים כדי להבין את העגה של המשחק. לאט לאט גם התחלתי להבין את השוני בין איך לשחק כשאתה התוקף ואיך לשחק כשאתה המגן. גם עשיתי הרבה מאוד דת'מאצ'ים (Deathmatches) כדי להתאמן על יכולות הכוונון.
לשבוע השלישי ראו שהגעת הרבה יותר מפוקס וממוקד, ובתור מי שהסתכל מהצד אני יכול לומר שגם יכולות הכוונון וגם ההתמודדות שלך עם האויב ברמה האסטרטגית היו חדים יותר. האם אתה מרגיש שהשתפרת ואם כן, ממה לדעתך נבע השיפור הזה?
בוודאי שהרגשתי, שיפור פסיכי! כבר במשחק הראשון שעשינו בשבוע השלישי הייתי על 16 קילים לעומת 2 במשחק בשבוע השני, ובשבוע השלישי גם ניצחנו. הגעתי הרבה יותר מוכן, עם כל התובנות שעבדתי עליהן ושיפור ניכר ביכולות הכיוונון, והכי חשוב עם ביטחון. מה שקרה זה שהכול היה מצוין ושיחקתי מעולה ואפילו לעתים הובלתי את הקבוצה, עד שבאיזו שלב איבדתי ריכוז, בערך בהחלפת הצדדים, ולא הצלחתי לחזור למשחק ברמה המנטלית, לא הצלחתי להתפקס, התחלתי לאבד את הראש, וככל שהזמן עבר התסכול גבר. ברוק, אחת המשתתפות ומי שלקחה על עצמה את התפקיד הלא-רשמי של מובילת הקבוצה בסיבוב הזה, עזרה לאפס אותי, ועל אף שלא חזרתי ב-100 אחוז בסופו של דבר זה הספיק וניצחנו.
ברוק גיטליץ מיכאלי וניר לוי: ה-MVP וה-MIP של אקדמיית הגיימינג
כרגע, מה לדעתך הקושי והמחסום הכי גדולים שלך כשחקן, ומה לדעתך אתה יכול לעשות כדי להתגבר עליו?
קודם כל, ניסיון משחקי בוואלורנט. תאמינו או לא, אני משחק במשחק בערך חודשיים, ואנשים שהיו באקדמיה הגיעו עם ידע וניסיון של שחקנים עוד משלב הבטא, הם יודעים בדיוק איך לזוז עם הדמויות ורמת השליטה שלהם מאוד גבוהה. הטובים מביניהם גם הצליחו לקחו דמות ולעשות לה מאסטרינג, להגיע איתה לרמת שליטה כמעט מוחלטת, ולי עדיין אין את זה. יש לי הבנה, ביטחון וידע, אבל לא שליטה מלאה, וברגע שיהיה לי את זה אני באמת אצליח להתקדם ואגיע גם לדיאמונד (Diamond) בעזרת השם.
בעיית איבוד הריכוז גם היא קריטית. מהשבוע השלישי ראיתי שאני לא יודע איך להתמודד איתה, איזה שהוא אירוע ממהלך היום קופץ לי לראש ואני לא מצליח להוציא אותו משם ולהתפקס במשחק, וככל שאתה נכשל יותר זה גם נהיה מתסכל וקשה יותר. אם לא אדע להתגבר על הבעיה הזו לא באמת אוכל להשתפר כי אהיה תקוע בלופ אינסופי. בשבוע הרביעי הצלחתי סוף סוף לעשות את זה ולצאת מהמלכוד המנטלי כי עבדתי על זה בבית, במהלך המשחק הזכרתי לעצמי שעבדתי על זה קשה, השתפרתי, אני יודע מה אני עושה שכנעתי את עצמי שעכשיו אני עם הראש במשחק וזה באמת עזר והצליח להכניס אותי חזרה.
האם היית ממליץ לאנשים נוספים שרוצים להשתפר במשחק מסוים מתחום ה-Esports להירשם לאקדמיה?
לחלוטין הייתי ממליץ לאנשים להצטרף לאקדמיה, כי מעבר להבנה על המשחק עצמו שצוות המנטורים נותן, אתה פוגש המון אנשים עם צורות חשיבה ודרכי משחק מגוונות וזה שונה מאוד מלשחק באונליין מרחוק. כאן אתה פוגש את השחקנים פנים מול פנים, מבין איך הם משחקים, יכול לשאול אותם מה עשו והם יכולים להראות לך, וזה מה שעוזר לך להשתפר.
אני מודה שתכנית הלימודים לא הייתה מושלמת, ותמיד יש מקום להשתפר, בוודאי כשזו הפעם הראשונה שעושים דבר כזה באופן פרונטלי, אבל חשוב להגיד שגם כאן כמו בכל תהליך למידה, העבודה הקשה באמת נעשית אחרי שהשיעור נגמר. אני יכול לומר בוודאות שהלמידה הכי אפקטיבית הייתה מהמשחקים שעשינו באופן קבוצתי כמטלות בית (כן, גם זה קיים) ובאחד על אחד עם השחקנים האחרים – התחברתי עם 3 שחקנים מעולים, והם ישבו לי על הראש כדי שאנסה למקסם את היכולות ואת הריכוז שלי. כל אחד עזר בתחום אחר, אחד עם יכולות הכיוונון, אחד עם הדמויות והיכולות, ואחד ברמה האסטרטגית. בלי האקדמיה, כל זה לא יכול היה לקרות ולעולם לא הייתי מצליח להשתפר בכזו מהירות.
גיימינג היא חוויה שנועדה לחבר אנשים – האם הכרת פה חבר'ה שהתחברת אליהם במיוחד, והאם אתה חושב שתשמרו על קשר גם לאחר סיום האקדמיה?
האם הכרתי פה חבר'ה? בהחלט! האם התחברתי אליהם? לחלוטין! אני בטוח שנשמור על קשר, אנחנו שומרים על קשר כבר עכשיו ואפילו יצאנו כמה יציאות לבר וכבר מתוכנן לנו פיינטבול, שומרים על קבוצת הדיסקורד פעילה ולא מפסיקים לשחק ביחד.
האם יש לך חווייה מסוימת מהמפגשים, מהאימונים בבית עם החבר'ה באקדמיה, או מהאקדמיה באופן כללי שזכורה לך באופן ספיציפי ותיקח אותה איתך הלאה?
אם יש חווייה שאקח איתי זו בוודאות החווייה של השבוע האחרון, הטורניר בין השחקנים וסיבוב הגמר נגד המנטורים.
לאחר שניצחנו את הקבוצה הראשונה ברבע הגמר, עלינו לחצי הגמר, מול קבוצה שמורכבת משחקנים מעולים. ברוק שלקחה מנהיגות על הקבוצה שלנו, החליטה שאני הולך להיות הגיים צ'נג'ר במשחק הזה ולשחק בדמות שאני לא מכיר, והיו לה 3 דקות על השעון ללמד אותי מה אותה דמות עושה ואיך. לאלו שלא מכירים, היה מדובר בברימסטון (Brimstone), שחקן מסוג סמוקר(Smoker) שתפקידו הוא ליצור מסכי עשן שיחסמו את קו הראייה של האויב. מסתבר שבמפות מסוימת סמוקר חשוב ברמות על, ויכול להוות את ההבדל בין ניצחון להפסד. אז לקחתי אותו והתחלנו לשחק, וזו הייתה אחת מהפעמים היחידות ששיחקתי בתפקיד של תומך (Support). כנראה שהצלחתי לתפקד לא רע בכלל, כי התוצאה נגמרה 13-1 לטובתנו וירתה אותנו ישירות לגמר.
בגמר היו יוטיוברים וסטרימרים מהמוכרים בארץ: מיטל RainbowQueen, רונןGG, שירי, Deduction וגם שחקן ואלורנט מקצועי, יניב שריבר (nightmareK), שהגיע לדירוג הכי גבוה שאפשר במשחק, Radiant, ונחשב לאחד מ-500 השחקנים הטובים ביותר באירופה.
התיישבנו מולם והמשחק התחיל. בסיבוב הראשון עם הנשק הבסיסי, ההרג הראשון (First Blood) היה שלי, מיד אחרי זה המשכתי לדאבל קיל (Double Kill) ואני בינתיים בהלם של החיים. המשחק ממשיך ואנחנו מנצחים בסיבובים ומגיעים ליתרון של 2-0. משם זה התחיל להתדרדר וקיבל תפנית עכורה לכיוון השני. היוטיוברים כנראה הבינו שהם צריכים לשנות אסטרטגיה ועשו את זה יפה ונקי, מהר מאוד הגענו למצב של 10-4, ובסופו של דבר המשחק נגמר בתוצאה של 13-5 לטובתם.
מה שאני לא ידעתי היה שהשחקן שקטלתי הכי הרבה היה יניב ה-Radiant, הישג חסר תקדים בתור שחקן שהתחיל את האקדמיה לא בדירוג הנמוך ביותר אלא אפילו ללא דירוג (Unranked)! על הטייטל של "קוטל הרדיאנט" גיליתי רק אחרי שהמשחק נגמר, כשחברים באו ואמרו לי "אתה מבין בכלל מה עשית?!" וכמובן לא הבנתי כי הייתי מרוכז במשחק. אחרי שסיפרו לי פשוט נכנסתי לאופוריה, באמת הבנתי שיש לי את היכולת לקחת את עצמי לרמות גבוהות יותר, ובשאיפה להגיע גם לריידיאנט.
איזה מסר היית רוצה להעביר לכל מי שקורא את הריאיון כרגע?
לעולם אל תשפטו את עצמכם, במיוחד לא בהשוואה לאנשים אחרים. לא משנה מאיפה אתם באים ואם אתם אנדרדוג או לא, תמיד אפשר לעלות הכי גבוה שאפשר, להתחרות בהכי טובים שיש ולהיות הכי טובים שיש.
ואסיים בנימה אישית שלי: בסוף האקדמיה, ניר קיבל את פרס "השחקן המשתפר ביותר", ובתור מי שהיה עד לדרך שהוא עבר מההתחלה, אני חייב לומר שאין ראוי ממנו. המחויבות והעבודה הקשה שלו לגדול ולהשתפר כמתחרה, תוך כדי שהוא מנהל קריירה מצליחה ב-2 עבודות שונות, מהווה את אחד הצירים החברתיים של הקבוצה, ומראה צניעות גדולה לצד פירגון למתחרים, הם בעיניי הדוגמה לאיך ספורטאי וגיימר ישראלי צריך להתנהג. ניר, שמחתי מאוד להצטרף למסע שעברת, זכיתי להכיר מקצוען אמיתי ובן אדם משכמו ומעלה, ומאחל לך הצלחה גדולה בהמשך הדרך.
מעבר לזה, אני רוצה להודות ללנובו שנתנו לכל השחקנים את ההזדמנות להשתתף באירוע כזה למען ענף ה - Esports הישראלי והקהילה. קשה לי להסביר לכם הקוראים איך זה לראות ישראלים מתחרים ולומדים אחד מהשני, מקדמים את התחום בארץ ומעלים את הגיימינג בישראל למודעות, ואני מקווה מאוד שנמשיך לראות יוזמות נוספות כאלה, ולאט לאט נציב את ישראל בקדמת במת הגיימינג העולמית.
תודה מיוחדת נוספת מגיעה גם לכל משתתפי האקדמיה, ובראשם ברוק, ניקו, אמילי, יסמין (שתיהן), אלן ושי, שעזרו לי להבין איך ואלורנט עובד, סבלו את השאלות שלי במהלך כל האקדמיה, וקיבלו אותי אליהם כאחד מהחבר'ה, לא יכולתי להכין את הכתבה הזו בלעדיכם ואני בטוח שניפגש בהמשך!
מה אתם חשבתם על האקדמיה של לנובו? הכתבה עשתה לכם חשק להירשם לאקדמיה בשנה הבאה? שתפו אותנו!
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י