אכזבה, זעם, כאב ורחמים - כל אלה ממש *לא* מתארים את מה שאני מרגיש לגבי המשחק הזה.
לסדרת משחקי Devil May Cry ולי יש היסטוריה לא קצרה. המשחק הראשון שלי בסדרה היה Devil May Cry 3, הגרסה שיצאה למחשב האישי, ואני עדיין מתלבט אם המשחק הזה או Metal Gear Solid 2 היה המשחק שגרם לי לקנות את הבקר הראשון שלי למחשב. זה גם היה המשחק הראשון שסיימתי על הדרגה הקשה ביותר שהוא הציע (אני לא מחשיב את Heaven or Hell, אני לא עד כדי כך משוגע) והמשחק שאולי יותר מכל ביסס את האהדה שלי למשחקי אקשן משוגעים ומטורפים עם דגש על סטייל, קומבואים מפלצתיים, גרפיקה מהממת וכיף לא נורמלי. מאז שיחקתי ברוב המשחקים בסדרה (סליחה Devil May Cry 2), ואחרי ריבוט שבעיניי היה מוצלח אבל סטה בהרבה מהמקור שהמעריצים אהבו, Capcom מחזירה אותנו למקורות עם Devil May Cry V, המשחק החמישי בסדרת משחקי Devil May Cry וההמשך הישיר ל-Devil May Cry 4 הנהדר. אז מה חשבתי עליו כמבקר משחקים ומעריץ של הסדרה?
סימנו וי על הוספת דמות חדשה
המשחק מתרחש כמה שנים לאחר הסיפור של Devil May Cry 4: הגיבור של המשחק הקודם, Nero, החליט לפתוח סניף על גלגלים של חברת Devil May Cry - החברה להדברת השדים שפתח הגיבור הקול והאלמותי שלנו Dante. המשחק זז בכמה מישורים שונים כשהסיפור מציג לנו כמה דמויות שונות וחדשות כמו הנבל הראשי שלנו Urizen, שד עצום שמנצל את כוחו של עץ שטני (Qliphoth) כדי להתחזק. כדי לנצח את Urizen, אנחנו נשלב פעולה עם Nico, המכונאית שתספק לנו זרועות מכניות חדשות שיחליפו את הזרוע האייקונית של Nero שאבדה לו בתחילת המשחק על ידי דמות מסתורית, כמובן שנשלב פעולה עם Dante שנראה הרבה יותר בוגר מפעם ועם V הדמות החדשה שהגיעה משום מקום ועוזרת לנו במהלך כל המשחק.
הסיפור כפי שהבנתם הוא הזוי מאוד ולפעמים מאוד מפוזר, אבל לרוב הוא בנוי בצורה טובה ומתקדם בקצב טוב: המפתחים יותר מידעו מתי לשים קטע סינמטי שירוץ, ומתי לתת לכם להשתולל עם המשחקיות הנהדרת של המשחק. וגם אם זה היה נראה לי שהמשחק נגמר מהר יותר ממשחקים קודמים, נזכרתי שהחלקים האחרונים של Devil May Cry 3 ו-Devil May Cry 4 נמתחו טיפה אז זה פחות הפריע לי שהמשחק ידע ללחוץ על הבלמים ולעצור לפני שזה נהייה מוגזם ואולי להשאיר כמה קצוות פתוחים בשביל משחק המשך.
הדמויות הנוספות שהמשחק מציג לנו טובות מאוד: Nico, היוצרת המשוגעת של המשחק היא אולי גסה מאוד, אבל היא מספקת יופי של ניגוד לרצינות המוגזמת לעיתים של Nero. הדמות המסתורית יותר מבין הדמויות החדשות, V, מתנהגת כמצופה מדמות במשחק Devil May Cry - קוראת שירה באמצע קרב, יהירה במידה והכי חשוב: לא הכי משתפת פעולה בנוגע ללספר מה לעזאזל הולך איתה (לפחות בחלק נכבד של המשחק). אני מאוד מקווה שבמשחקים הבאים שיצאו (אם יצאו) נקבל עוד מהם, שכן הם באמת תרמו לסיפור ונתנו לנו עוד קצת צבע למשחק שהוא כבר סופר צבעוני. אגב, אם מדברים על סופר צבעוני - כיאה למשחק הראשון שפותח לקונסולות הדור החדש, מדובר במשחק הכי יפה בסדרה. בפער. גם השינוי שהדמויות עברו לא הפריע לי בכלל והסגנון הפוטו-ריאליסטי דווקא מחמיא לרובן. על הפסקול אין בכלל על מה לדבר - למרות כמה נפילות פה ושם מדובר בפסקול כיפי ונהדר שעובד מצוין עם הוייב הכללי של המשחק.
כל הסטייל שבעולם
אבל בואו נגיד את האמת, אנשים חוזרים ל-Devil May Cry לא כי הסיפור מרגש במיוחד, לא כי הכתיבה מעוררת השראה או כי הדמויות הראשיות עוברות תהליכים אדירים שמשנים אותם מהקצה אל הקצה, לא לא לא: אנשים מגיעים ל-Devil May Cry בשביל שלוש אותיות: SSS.
המשחקיות של משחקי Devil May Cry ידועה כאבא והאמא של ז'אנר משחקי האקשן עם סטייל והמטרה בכל שלב ובכל קרב היא מאוד מאוד פשוטה ולא אינטואיטיבית בכלל: אתה לא אמור סתם לנצח את היריבים שלך: המטרה היא להשפיל אותם כמה שאפשר. ככל שתעשו יותר נזק בדרכים שונות לאויבים שונים, תתחמקו ממכות ולא תיפגעו כך מד הסטייל שלכם יעלה כשהדרגה שהמשחק מכוון אלייה היא כמובן ה-SSS או ה-Super Sexy Stylish. מה שיפה לראות במשחק הוא שאצל כל אחת מהדמויות השונות שאפשר לשחק איתן (Dante, Nero או V), יש כמות אדירה של יכולות שאפשר לקנות בעזרת ה-Red Orbs, הכסף שלכם במשחק ולהשתמש בהם איך שאתם רוצים כדי לנצח את השדים שאתם נלחמים מולם בצורה הכי משוגעת שאפשר. המשחק מעודד קומבואים ומעודד התנסות עם נשקים שונים, בכך שהוא לא מעלה את הציון שלכם אם אתם חוזרים על אותם הקומבואים ובכך מעלה את הרצון שלכם לחזור ולעשות שלבים ישנים עם נשקים יותר חזקים ויותר יכולות רק כדי לראות איך אתם יכולים למקסם את היכולות שלכם כשחקני DMC.
בבסיסה המשחקיות זהה אבל כל דמות שונה מבחינת המשחקיות שלה: Nero ינצל יותר את היכולות של ה-Devil Breakers שלו (הזרועות המכניות המיוחדות ש-Nico יוצרת לו שנעות בין רפליקה של הזרוע הישנה שלו עם היכולות שלה עד למזלג של פסטה ואפילו הרובה של מגה-מן), כדי לעשות נזק רציני ולהמשיך קומבואים; Dante מקבל נשקים חדשים (שחוץ מהאופנוע שהופך לשני מסורים חשמליים אני לא אהרוס יותר לגבי מה הם) והמנגנון המאוד יעיל של שינוי בין ארבעת הסטיילים השונים שלו בלחיצת כפתור חוזר באופן מבורך.
V הוא דמות שונה מאוד מהשתיים האחרות מכיוון שאין לו יכולת להתקיף את היריבים שלו בעצמו. המשחקיות שלו מורכבת מזימון של שלושה שדים שונים - ציפור, פנתר וגולם ענקי - כדי לעשות נזק לאויבים שלכם במטרה לסיים אותם בעצמכם. המפתחים עשו עבודה טובה עם הגבלת הכוח הזה בכך שלשדים עצמם גם יש מד חיים משל עצמם שצריך לשמור שלא יאבדו את כולו. ברגע שאחד השדים שלכם מאבד את כל מד החיים שלו הוא נכנס למצב של Cooldown שצריך לחכות שיסתיים. אני נהניתי מאוד מהמשחקיות עם V שמאוד התאימה גם להתנהגות שלו בסיפור (ולמערכת היחסים שלו עם שדי המחמד שלו), אבל באיזשהו מקום מפריעה לי העובדה שאין מספיק שליטה על השדים שלכם עם V. לפעמים הייתי רוצה להשתמש בטקטיקה של תקוף וברח עם הפנתר שלי בכמה קרבות בוס, רק כדי לראות אותו נשאר בצורה ממש מתסכלת מול הבוס עצמו, חוטף נזק ונשאר מחוץ לשימוש לכמה זמן. במשחק בו שתי הדמויות האחרות עושות בדיוק את מה שאתה רוצה ואתה שולט בדיוק על המיקום שלהם, להיות בכזאת כמות של חוסר שליטה הרגיש קצת מוזר.
המשפט הקודם לא היה הכי נכון שכן יש עוד מקום אחד שאין לכם בו שליטה על הדמות שלכם והיא בכל נושא ה-Devil Breakers. המשחק נותן לכם לצאת למשימה עם כמות מסוימת של Devil Breakers שאפשר להגדיל, שזה תמיד נחמד, אבל לא דאגו במשחק לאפשרות להחלפה של הזרועות שלכם בלחיצה של כפתור. הדרך היחידה להחליף אותם היא בכך שתשברו אותם לחלוטין, מה שהופך הכנה לכל שלב למשימה בפני עצמה, של לבחור אילו זרועות לקחת ובאיזה סדר לשבור אותם. שוב - לא דיל ברייקר, אבל הייתי שמח לראות שליטה אמיתית.
מבחינת אתגרים נוספים לשחקן, המשחק מאפשר לכם לשחק ברמות משחק קשות יותר אחרי שסיימתם את המשחק ולאורך כל המשחק מפוזרות משימות צדדיות וסודיות שאפשר לעשות. אם מצאתם אחת ולא הצלחתם אותה לא נורא, תמיד תוכלו לחזור אליה אחר-כך מהתפריט הראשי - צעד מאוד חכם של המפתחים. עוד משהו אחרון לגבי המשחקיות: המשחק המציא לעצמו סוג של מצב Co-Op בשם מערכת ה-Cameo, שמאפשרת לשחקנים להצטרף לשחקנים אחרים בשלבים המאפשרים את זה. זה מאוד מגניב, אבל המשחק בקושי עושה בזה שימוש, ככה שבתור Proof of Concept הרעיון אכן עובד, ונחמד לראות שחקנים אחרים בשלבים בהם מופיעות יותר מדמות אחת, אבל להבא הייתי שמח לראות שימוש אמיתי ורחב במנגנון הזה.
השורה התחתונה
ככה בדיוק - אבל בדיוק - צריך לעשות משחק וידאו: כיף, עם מערכת קרבות שקל ללמוד אבל קשה להתמקצע בה, עם סיבות חוזרות ונשנות לפתוח את המשחק שוב ושוב ולשחק בו, סיפור, שבעודו מאוד הזוי ומפוזר לעיתים, גם מאוד מודע לעצמו ונע בקצב נהדר, אורך מתאים, גרפיקה נהדרת, ביצועים נפלאים - אין לי מילה רעה על המשחק הזה - אולי חוץ מהעובדה שהמשחקיות עם הדמות V הרגישה לי טיפה רנדומלית במשחק שכולו מבוסס על שליטה, אבל גם כאן, מדובר במשחקיות כיפית מאוד. Devil May Cry V אולי לא מדיח את Bayonetta 2 מכס רשימת משחקי האקשן האהובים עליי, אבל אלוהים יודע שהוא היה קרוב. אחרי Resident Evil 2, ענקית המשחקים היפנית מגיעה עם עוד משחק נפלא ב-2019. והשנה שלה רק החלה.
תגובות
1
14:40 20.03.2019 |
RickGrimes
ביקורת מעולה המשחק נשמע נהדר
2
14:48 20.03.2019 |
ohadcal
אפשר לשחק גם אם לא שיחקתי במשחקים הקודמים בסדרה?
3
15:31 20.03.2019 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
האמת שכן, במידה: במסך הראשי של המשחק קיימת אופציה לקבל את כל ההיסטוריה של הסדרה באופן כרונולוגי עם הסבר על הדמויות השונות שיש במשחק. כמובן שלשחק במשחקים הקודמים ייתן יותר מידע וישפר את החוויה (בעיקר ברמת המשחקיות) אבל אפשר לשחק מבלי לשחק בקודמים
4
23:31 20.03.2019 |
ohadcal
מעולה, תודה רבה :)
5
| פורסם ע"י