זוהי פשוט יצירת מופת שאני מודה לאלוהים שאני מספיק בזמן בתחום של עיתונאות הגיימינג וביקורות משחקים כדי שאני אוכל לכבד אותו בציון שמגיע לו
עותק סיקור סופק לנו על ידי נינטנדו ישראל, תודה רבה!
אני פשוט אגיד את זה: יש הרבה אנשים שיצא לי לדבר איתם שחושבים שהעבודה שאני ושאר צוות האתר עושה היא "חלום". גם אם אני שם בצד את העובדה שאף אחד מאיתנו לא עובד בתשלום כשאני עושה את זה בהתנדבות כבר למעלה מ-5 שנים, זאת המון עבודה, המון זמן פנוי ושעות שינה פוטנציאליות שהולכות על לשחק משחקים - גם אם הם לא היו הראשונים או העשיריים ברשימה שלי - פשוט כי אנחנו רוצים להביא לכם את הביקורות הללו ולעזור לתעשיית עיתונאות הגיימינג בארץ. אבל מדי פעם, מגיע משחק שאתה מסתכל עליו ופשוט מחייך מאושר. ההכרזה על Metroid Prime Remastered הזכירה לי את ההכרזה על Hi-Fi Rush: בשני המקרים אני קיבלתי משחק מדהים שהושק ביום הכרזתו. ההבדל הוא ש-Hi-Fi Rush הפתיע את כולנו לטובה ולעומתו, Metroid Prime Remastered מחזיר אלינו את אחד המשחקים הכי טובים שנוצרו אי פעם.
חלל מת-חי
הסיפור של Metroid Prime הוא בעצם הראשון מבין טרילוגיית משחקים (בתקווה שבקרוב נוכל כבר לקרוא לה רביעייה) והוא עוקב אחרי סאמוס אראן, שכירת החרב הידועה, כשהיא עונה לקריאה לעזרה מתחנת החלל אישימור- אה סליחה, התכוונתי אורפיון. כשהיא נוחתת בתחנת החלל היא מגלה שתחנת הפיראטים הזו הותקפה מבפנים על ידי היצורים עליהם הפיראטים ובראשם רידלי, ביצעו בהם ניסויים במטרה להפוך אותם למפלצות לשימושם האישי.
לאחר קרב בוס עם המלכה של הטפילים בהם סאמוס נלחמה לכל אורך הסיור בתחנת החלל סאמוס מוצאת את עצמה נטולת כוחות כמעט לחלוטין כשרודפת אחרי רידלי אל Talon IV, הכוכב הצמוד לתחנה. סאמוס עכשיו צריכה להבין מה התוכניות של רידלי, לעצור אותן וכל זאת בעולם חדש ולא מוכר. בסך הכל זהו בסיס מעולה למשחק הרפתקה וזה באמת מורגש. המשחק הוא משחק Metroidvania (או שמא עליי לומר פשוט Metroid, עכשיו?), וככזה, העולם של Talon IV המורכב מביוספרות שונות יציב אתגרים שונים לסאמוס שיכריחו אותה ואת השחקן להסתכל בכל פינה של המפה של המשחק.
החלוקה של Talon IV לביוספרות ממש תורמת לתחושת ה-Scope של המשחק שלהזכירכם - הוא במקור משחק Gamecube קטן משמעותית ממשחקים שיוצאים כיום. אזורים לחים המזכירים ג'ונגלים, אזורים מדבריים, מגמה ולבה, קרח - יש כאן מספיק אזורים שונים עם סוגי אויבים שונים שיגרמו לכם לשכוח לרגע שאתם עדיין נמצאים על אותו הכוכב ולא יצאתם ממנו. משהו חשוב נוסף שהמשחק עושה (וש-Metroid Dread לא השכיל לעשות), הוא לצמצם את זמני הטעינה במעליות בין אזור לאזור. הם עדיין קיימים, אבל לחכות 5-10 שניות בנסיעת מעלית זה הרבה יותר טוב מה-30 שניות של Metroid Dread.
עוד אלמנט חשוב שהמשחק שם עליו דגש הוא המפה של המשחק: אתם בוודאי זוכרים את המפה המצוינת של Jedi Fallen Order ולאחרונה את המפה המצוינת של Forspoken. שתי הדוגמאות עובדות כאן כי שתיהן לקחו השראה מהמפה התלת-ממדית של Metroid Prime שמטפלת בבעיה מאוד ספציפית שקשורה למעבר של משחקים מדו-ממדי לתלת-ממד: איך אני יודע איפה אני ממוקם ולאן אני הולך. העובדה שהמפה של Prime מראה לכם בדיוק איפה אתם ממוקמים ברמת החדר והגובה שלכם בחדר, מראה לכם את הקישורים השונים בין החדרים במפה וגם מציגה לכם באילו אזורים לא הייתם עדיין, גורמת לכך שהסיכוי שבאמת תלכו לאיבוד הוא מאוד נמוך.
ממד שלישי מוסיף עוד עומק, אמרתם?
המעבר המצוין מדו-ממד לתלת-ממד לא מפסיק כאן: המשחקיות של Metroid Prime מצליחה לעשות שני דברים שמשחקי FPS גם היום נכשלים בהם באופן דיי עקבי, בצורה שהיא לא פחות מפנומנלית: משחקיות פלטפורמה בגוף ראשון ושילוב בין חקר העולם לבין קרבות - במיוחד בז'אנר ה-Metroidvania בו לחקר העולם יש חשיבות עליונה. נתחיל עם החלק הראשון.
משחקי Metroid הדו-ממדים, כמו גם משחקים אחרים בז'אנר שלקחו השראה מהם, מסתמכים מאוד חזק על אלמנט הפלטפורמינג, כלומר קפיצה בין פלטפורמות שונות במפה והתגברות על אתגרים שיובילו אתכם לחדרים חדשים ולהתקדמות במפה של המשחק. בעוד שהרבה משחקי FPS פשוט נכשלים במובן הזה, השימוש במצלמה ב-Metroid Prime עובדת כך שהשחקן לרוב יוכל לדעת ולהבין איפה הוא עומד לנחות בקפיצה הבאה שלו. בניגוד למשחקים כמו Doom 2016 ואפילו Shadow Warrior הראשונים (וגם קצת השלישי), כאן כמעט לא היו רגעים בהם הפלטפורמינג היה מעצבן, מציק או לא מדויק. אם כבר להיפך - התזוזה במשחק היא כל-כך חלקה וטובה שאני ממש נהנה לרוץ ולקפוץ במשחק כסאמוס.
היכולות השונות של סאמוס גם תורמות למשחקיות הפלטפורמינג הנהדרת, כשהשימוש ב-Morph Ball כדי לעבור על שבילים צרים או להגיע למקומות גבוהים להחריד מחד, והשימוש ב-Grappling Hook מאידך הובילו להמון רגעים כיפיים שרק מביאים אותי באופן ישיר לחלק השני ש-Metroid Prime מצטיין בו: החקירה בעולם של המשחק והשילוב בינה לבין הקרבות. אז כבר ביססנו שהפלטפורמינג כיפי ומהנה, אבל זה לא משנה אם החקירה בעולם לא מתגמלת דיה וגם כאן Metroid Prime הוא פשוט סמן ימני לאיך להכין עולם של משחק שפשוט כיף לחקור.
כל אזור, כל חדר יכיל איזו הפתעה חדשה - בין אם מדובר ביצורים, צמחים או חפצים שתוכלו לסרוק ובכך לגלות עוד מידע לגבי Talon IV, קרבות מעולים נגד היצורים של העולם או סתם חידות מעניינות שיבקשו מכם להשתמש בכלים שהשגתם במהלך המשחק כדי לפתור אותן. אני אוהב את זה שהמשחק גם משתמש במנגנון ה-Lock on שלו, המאפשר לכם להינעל על האויבים השונים ולעבור לצורת לחימה של 1 על 1 (כולל שימוש ב-Strafe וקפיצות מצד לצד) כדי לעזור לשחקן להבין איפה הוא נמצא בחדר בכל רגע נתון ולא לאבד את עצמו עם ריצות מטורפות ברחבי המפה.
בכלל, המשחק מאפשר לכם כשחקנים להחליט אם ברצונכם להילחם באויבים כדי להשיג תחמושת או למלא את אנרגיית החיים שלכם, או פשוט להתעלם מכל האויבים ולהמשיך קדימה במטרה להשיג את היכולת החדשה של סאמוס שתאפשר לכם לפתוח עוד חלקים במפה או להשיג את החיזוקים שיגדילו לכם את כמות הטילים שתוכלו להחזיק או יאפשרו לכם להשיג עוד אנרגיית חיים. כל זה ואפילו לא הזכרתי את הפסקול הפנטסטי שמלווה את האזורים השונים והקרבות הנהדרים במשחק - כשמדברים על פסקולים אפלים וחייזריים - מתכוונים לסדרת Metroid Prime והמשחק הראשון בפרט.
אני יכול להמשיך לחפור על הנושא במשך שעות: השילוב של היכולות החדשות כמו ה-Spider Ball שמביאות אלמנט ייחודי שמנצל את העומק שמספק הממד השלישי בצורה נהדרת, קרבות הבוסים הנפלאים שעושים שימוש מקסים ביכולות של סאמוס וממש מעודדות את השחקן להבין מה הוא יכול לעשות עם היכולות של הלוחמת הנהדרת אבל במקום כל אלו אני הולך לשלוח אתכם כאן למטה לסרטון של מאוד אלעדי מערוץ היוטיוב לימיטד אדישן, שמכיל כמעט את אותה האהבה שאני מכיל למשחק הזה. הוא יסביר לכם בצורה נהדרת כמה המשחק הזה היה ועודנו - ברמה משל עצמו.
אותה גברת, חליפה חדשה
אז רגע, אחרי שבאתי לכאן ופחות או יותר ריירתי על משחק שאני משחק זו הפעם הרביעית, שווה רגע לדבר על המילה שהתווספה אליו עם הגרסה הזו: Remastered. אז בתור משחק מחודש, מה בעצם נינטנדו, Retro Studios וכל אלו שעזרו להם הביאו לשולחן? נתחיל מהפן שישר שמים לב אליו, הגרפיקה של המשחק. נכון, זה לא משהו ברמה של משחקים ל-PS5 או ה-Xbox Series X|S, אבל גם בסטנדרטים של ה-Nintendo Switch מדובר בשיפור גדול שלא מסתכם ב-Upscale פשוט.
בנוסף לרזולוציה גבוהה יותר (אני חייב להזכיר שהמשחק המקורי רץ ברזולוציה של 480p), המשחק גם שיפר את הטקסטורות והמודלים של סאמוס עצמה, האויבים השונים בעולם של המשחק, האפקטים בזמן היריות והמתקפות בקרבות השונים, העולמות עצמם והתאורה - שם השיפור ניכר בצורה משמעותית. נכון, לא מדובר ב-FullHD (המספר הוא 900p במצב נייח וכ-620p במצב נייד), אבל הביצועים הם של 60 פריימים לשנייה ללא שום נפילה כלשהי, והמשחק הזה משתמש במשהו שנחשב לדיי נדיר במשחקים על הקונסולה: Anti-Aliasing. אני יודע שהמשחק המקורי הקדים את זמנו מבחינת הגרפיקה, אבל השיפורים של Metroid Prime Remastered הרשימו אותי יותר ויותר ככל שהזמן חלף.
הגרסה החדשה גם תיקנה עוולות ישנות בכך שהיא סוף סוף מאפשרת לשחקנים לשחק בתצורה של Dual Stick: מקל התזוזה השמאלי יזיז אתכם, בזמן שמקל התזוזה הימני יכוון את המצלמה. מה שהכי אהבתי בשינוי הזה הוא שהוא לא וויתר על מערכת ה-Lock On הנהדרת של המשחק. אז מצד אחד יש לי תנועה חלקה יותר בשלב, עם אפשרות להסתכל לכל כיוון שאבחר ובכך למצוא את הסודות של המשחק יותר בקלות, ומצד שני אני יכול עדיין להשתמש בנעילה כדי לעבור למצב לחימה של אחד על אחד ולאפשר לקרבות להיות חלקים כמו במשחק המקורי.
חוץ מאלה, כל ההגדרות שם: מהיכולת להוריד את כל ה-HUD על המסך של סאמוס, להפעיל את ה-Hint System שתופעל ותתן לשחקן רמז לגבי מקומות אחרים שהוא יוכל להגיע אליהם, זאת במידה והוא נתקע במיקום מסוים לאורך זמן ועוד. אגב, משהו שלא הזכרתי בפסקה הקודמת הוא שהמשחק מאפשר לכם להשתמש באיזו שליטה שתבחרו: מהשליטה המקורית, לשליטה ב-WiiU ואפילו שילוב בין Motion לשליטה מודרנית. עוד משהו נחמד שה-Remaster הוסיף הוא האפשרות לקבל את הקריינות מהסצנות הסינמטיות מגרסאות ה-PAL והגרסה היפנית של המשחק. דבר אחד שאני הייתי שמח אם Remastered היה מוסיף: אפשרות ל-Auto-Save. לא צריך כל חצי שנייה, אבל משהו שיעזור לשחקנים ששוכחים להגיע לנקודת שמירה ולשמור כל כמה זמן.
השורה התחתונה
כמו עם ביקורות משחקים, גם העדפות של ז'אנרים וסגנונות משחק הם סובייקטיביות. לא כולם יתחברו למשחקי Metroidvania ולא כולם יהנו מז'אנר שדורש מהשחקן את מלוא תשומת הלב. אבל בניגוד להעדפות אישיות, בביקורות של משחקים יש את האלמנט הנוסף של בחינה של משחק בצורה עמוקה יותר, בה אני יכול לצלול למה הופך משחק לטופ של הז'אנר שלו. Metroid Prime הוא אחד מהמשחקים הללו - משחקים ששאפו לשלמות והיו כל-כך קרובים להשיג אותה.
עיצוב השלבים והעולמות הפנטסטיים, הגאונות של השילוב בין היכולות השונות שמשיגים בעולם לבין קרבות הבוסים האייקוניים, העלילה שקשורה לסאמוס ולתאוות הבצע + רצון לשרוד של גזע ה-Chozo, החידות הנהדרות שיגרמו לכם להשתמש ביכולות השונות של סאמוס והמשקפות השונות שלה, המשחקיות הנהדרת שהופכת את המשחק הזה (והטרילוגיה שלו) למשחק ה-FPA הכי אייקוני שיש ועכשיו, גם העיצוב האמנותי והגרפיקה הנהדרים שמשתלבים עם ביצועים פנומנליים על ה-Switch.
Metroid Prime הוא פשוט יצירת מופת שאני מודה לאלוהים שאני מספיק בזמן בתחום של עיתונאות הגיימינג וביקורות משחקים כדי שאני אוכל לכבד אותו בציון שמגיע לו. עכשיו רק תנו לנו את Echoes ויפה שעה אחת קודם.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
11:55 12.02.2023 |
שמואל מקונן (אורח)
משהו קטן שלמדתי אחרי שסיימתי לכתוב את הביקורת: מסתבר ש-Retro Studios גם שיפרו את האיכות של המוזיקה בשלבים השונים - לא הקלטה מחדש אלא שימוש באותה המוזיקה באיכות גבוהה יותר במה שמאפשר מנעד רחב יותר של צלילים, באסים טובים יותר ועוד.
2
15:18 12.02.2023 |
סטודנט (אורח)
המשחק לא נחשב כFPS. הוא הרפתקאות.
3
17:21 12.02.2023 |
מה (אורח)
בסוף הביקורת הוא קורא למשחק הזה FPA, ראשי תיבות של First Person Adventure, שמואל יודע על מה הוא מדבר
4
17:24 12.02.2023 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
מה ש-״מה״ כתב: זה משחק FPS בעיקרון, אבל כל האלמנטים השונים שלו מייחדים אותו ומביאים אותו לרמה של משחק הרפתקה קודם ומשחק יריות אחר-כך, או בקיצור FPA - First Person Adventure. אני פשוט מאוהב במשחק הזה חברים אין לי מושג מה לומר לכם.
5
| פורסם ע"י