החברים ב-Xbox היו צריכים להביא משחק שיפתח להם את 2023 בבאנג רציני ו-Tango סיפקו את הסחורה ובענק.Hi-Fi Rush הוא פשוט כיף טהור.
רק למקרה שלא שמעתם את הצרחות שלי ביום רביעי בלילה: Xbox עלו עם דיירקט משל עצמם: Developer_Direct הם קראו לו. במהלך האירוע היו ארבעה משחקים שכבר ידענו שיופיעו: Redfall של Arkane Studios (היוצרים של Prey וסדרת משחקי Dishonored), Forza Motorsport 8 של Turn10, עדכון על ההרחבה החדשה של ESO (ועוד הפתעה לצופים) ואחרון חביב: Minecraft Legends שגם קיבל תאריך יציאה. יחד עם הארבעה הללו הגיע גם משחק מסתורי בשם Hi-Fi Rush שהיה, שימו לב: משחק Character Action המבוסס על מכות ותזוזה לפי קצב של שירים.
מיותר לציין שממש התרגשתי מהיציאה של המשחק הזה ולפני שהספקתי לתת ספקולציות על מתי הוא צפוי לצאת, Tango Gameworks הפילו עוד הפתעה: המשחק לא יוצא בהמשך 2023 אלא ממש עוד באותו היום של הדיירקט. בהתחשב ברמת הליטוש שראינו בטריילרים ובמשחקיות שהציגו לנו, ההתרגשות שלי הייתה בשיאה. אז עכשיו, כמה ימים לאחר יציאת המשחק, האם ההתרגשות והצעקות שלנו באמצע הלייב שלי עם לימיטד אדישן ויגאל מהפודקאסט ״איפה הצ׳קפוינט״ היו מוצדקות?
גן עדן לקצב
בדיוק כמו עם המצגת הקטנה של המשחק ב-Developer_Direct, כך גם המשחק עצמו נפתח בבום. הדמות הראשית שלנו, צ'אי (Chai), היא בחור צעיר שמגיע למשרדים של תאגיד הרובוטיקה וואנדאליי, על מנת להשיג לעצמו זרוע רובוטית חדשה ובתקווה גם להשתמש בה כדי להפוך את עצמו לרוקסטאר אמיתי, בדיוק כמו שהוא רוצה. סצנת הפתיחה של המשחק נהדרת, צבעונית, קצבית ונותנת את הטון לשאר המשחק: הומור בשפע, צבע בוהק בכל מקום ואסתטיקה בסגנון Cell-Shading.
הסיפור של צ'אי מסתבך כשבתהליך הרכבת זרוע איסוף הפסולת המגנטית שלו (כן, לא מה שציפיתם מחברת רובוטיקה), נגן המוזיקה של צ'אי נופל למכונה ובכך הופך את הלב שלו לנגן מוזיקה של ממש. מהרגע הזה, צ'אי נופל אל תוך מערבולת של תככים, מזימות, רעיונות שטניים של האנשים שמאחורי החברה ובעלי ברית שיעזרו לו לשרוד את הרובוטים הרצחניים (אך מצחיקים) של הקמפוס שרוצים להרוס אותו - כל זאת בזמן שהעולם כולו מתנגן לקצב של צ'אי. הסיפור לא ארוך במיוחד - ריצה ראשונה על המשחק לקחה לי כ-10 שעות עד לסיום המשחק, אבל אני חייב לציין שאלו 10 שעות פשוט פנטסטיות.
אלו היו 10 שעות שמלאות בסצנות מצחיקות, דיאלוגים מטומטמים ומשעשעים להחריד, רגעים יפים ומרגשים ודמויות נהדרות. כמעט ולא היו לי דמויות במשחק ששנאתי או שחשבתי שלמשחק היה עדיף בלעדיהן. לכל המדבבים במשחק מגיע צל"ש אמיתי, שכן בנוסף למוזיקה האדירה ולתחושת הקצב הנהדרת של המשחק, אני חושב שהם הכוכבים האמיתיים של Hi-Fi Rush. השחקן הראשי שמדבב את צ'אי, רובי דיימונד, לא הפסיק להצחיק אותי לכל אורך המשחק, כשגם אחת מדמויות המשנה, פפרמינט, בדיבובה של אריקה לינדבק, עושה עבודה מקסימה כלוחמת הצעירה והחכמה שעוזרת לצ'אי.
גם הגרפיקה הנהדרת של המשחק עוזרת לסצנות הנהדרות להתבלט: סגנון ה-Cell-Shade של המשחק מאפשר לו לתת לנו אנימציות שמזכירות קצת משחקי אקשן של Platinum כמו למשל Viewtiful Joe. זה נותן לדמויות שלנו את האופציה להציג מנעד רחב ביותר של רגשות קיצוניים שגורם לכל הסצנות הסינמטיות להרגיש כמו סדרת אנימציה ממש טובה. זה גם עוזר שהסגנון הזה מאפשר למשחק להרגיש על-זמני: אני לא רואה את המשחק הזה מזדקן רע ואני לא רואה את עצמי מסתכל עליו בעוד 10-15 שנה וחושב לעצמי: "וואו המשחק הזה נראה פשוט מכוער כיום".
העיצוב של הדמויות, יחד עם העיצוב האסתטי של העולם - כולם נותנים למשחק תחושה קומיקסית ציורית נהדרת - שלא לדבר על העובדה שזה מאפשר מעברים מעולים בין סצנות שכולן צוירו ביד, לבין סצנות סינמטיות שמשתמשות במנוע של המשחק. כל אלו, בשילוב עם אורך משחק שהוא באמת מושלם עבור משחקי Character Action ומשחקים לינאריים באופן כללי יוצרים חוויה שהיא פשוט נהדרת, עם קצב ייחודי שמשאיר את השחקן בעניינים מתחילתו ועד סופו.
DMS: Devil May Shred
כמו שציינתי קודם, מדובר במשחק אקשן מסגנון Character Action, כלומר משחק בסגנון של God of War, Devil May Cry, Bayonetta ועוד. הטוויסט הגדול של המשחק הזה קשור לעובדה שבנוסף למשחקיות אקשן עם קומבואים ו-Score Meter וכל הדברים שאתם רגילים אליהם ממשחקים כאלה, המשחק קשור בצורה עמוקה לקצב של השירים שמתנגנים ברקע. כל תזוזה של צ'אי וכל מתקפה שלו תמיד תנחת על הביט של השיר, כשלחיצות תואמות של השחקן יגבירו את הנזק ואת הניקוד שהוא יקבל על הקומבואים והמתקפות שלו. מה שיפה הוא גם האויבים במשחק מכויילים לביט של המשחק, כך שגם התחמקויות יצטרכו להתבצע בהתאמה.
המשחק הזה מצליח להבדיל את עצמו ממשחקים אחרים בז'אנר בזכות האלמנט הנוסף הזה שהופך כל אירוע בו - גם הליכה פשוטה בשלב - לחלק אינטגרלי מהחוויה. סתם לדוגמא: למשחק אין מנגנון של ספרינט לתנועה בשלב, זאת בגלל העובדה שצ'אי הולך לפי הביט של המשחק. כדי לטפל בזה, מנגנון ההתחמקות מאפשר לכם לשרשר שלוש התחמקויות ברצף על הביטים כדי להתקדם בשלב. מרחיקי לכת גם יוסיפו מתקפה בסוף ההתחמקויות האלה כדי להמשיך את הביט קדימה ולשרשר עוד שלוש התחמקויות. אפילו פעולה פשוטה כמו "לזוז מהר בשלב", מקבלת אספקט שונה ומיוחד במשחק הזה. גאונות.
הקרבות עצמם גם זורמים בדיוק כמו התנועה כולה במשחק: שלב הטוטוריאל במשחק דואג להסביר לשחקן על ההבדל בין מתקפה רגילה שנופלת על כל ביט, למתקפה חזקה שנופלת על כל ביט שני. המשחק אפילו מאפשר לשחקן להתאמן ולהבין מהר את ההבדל בין מתקפות מהירות לכבדות. בעוד שזה חשוב להשגת ניקוד גבוה ואת דירוג ה-S המיוחל בכל קרב, חשוב לציין כי לחיצה על המתקפות בביט אינה הכרח להצלחת המכות הללו וניצחון בקרבות השונים.
נכון, המתקפות לא תעשנה את אותו הנזק והסקור יהיה נמוך, אבל שחקנים עדיין יהנו מהמשחק ועדיין יהנו מהקומבואים השונים שהמשחק נותן לשחקן (ויש הרבה מהם). הכיף הגדול מגיע מלמידה של הביטים השונים ולראות את השחקן - לאורך כל שעות המשחק - מתחיל מדירוג D בקרבות השונים ולאט לאט עולה עד שבקרבות בסיום המשחק מד הקצב מקבל את הציון A ואולי אפילו S אם אתם ממש מתקדמים. כיף לכל האורך.
המשחק אפילו מוסיף גם אלמנטים של סיום קומבו לכל קומבו במשחק, בו הוספה של ביט נוסף בסוף הקומבו תחזק את המכה האחרונה של הקומבו עד לאין שיעור ואפילו תוסיף לו אפקט נוסף. אני גם ממש אהבתי את העובדה שהמשחק המשיך להוסיף מכניקות חדשות: אתם תתחילו ממתקפות חזקות וחלשות, תמשיכו להתחמקות ואפילו תגיעו ל-Grappling Hook שיגרום לקרבות שלכם להרגיש כאילו הם יצאו מ-DmC: Devil May Cry.
המשחק גם מעניק לכם גישה למתקפות מיוחדות שתוכלו לבצע ברגע שמד ה-Reverb שלכם יגיע לסף מסוים. אתם תוכלו להשתמש רק במתקפה מיוחדת אחת בקרב, אז המשחק מצפה מכם להבין מה היכולות שלכם והאם אתם תלכו על מתקפה מיוחדת חזקה שייקח לכם הרבה זמן לטעון, או מתקפה מיוחדת חלשה יותר אבל כזו שתוכלו להפעיל כמה פעמים בקרב או אפילו תתן לכם בונוס מסוים כמו עוד נקודות חיים. גם האויבים השונים מגוונים להחריד, כשבהמהלך המשחק תיפגשו עוד אויבים שיגיעו עם עוד צורות ויכולות משלהן ולכאן גם נכנסות הדמויות העוזרות בתמונה.
זמרי רקע
הדמויות השונות שצ'אי יפגוש במהלך המשחק יתרמו לו גם לקרבות השונים, כשצ'אי יוכל לזמן אותם בעזרת 808, החתולה-רובוט שגם תעזור לכם לשמור על הקצב בעזרת ביט ויזואלי. הדמויות השונות כמו פפרמינט ומאקארון הן הכרחיות לקרבות השונים, כשפפרמינט תוכל להרוס הגנות אנרגיה כחולות ומאקארון יוכל לטפל באויבים עם מגנים סופר חזקים ועמידים פיזית. המשחק אפילו מאפשר לכם לפתוח יכולות מיוחדות לדמויות הללו, כשתוכלו לזמן אותם בסוף קומבו או אפילו לבצע מתקפה מיוחדת יחד איתם.
כל אלו, בנוסף לעובדה שהמשחק מבוסס על קצב ועל שמירה על הביט מכריחה את השחקן לעשות משהו ששחקני CA וותיקים כמוני יודעים לעשות בעצמם לבד: להגיע לאיזשהו קצב בקרבות השונים. אפשר כבר לראות אנשים באינטרנט רוקדים על האויבים השונים: מרימים אותם לאוויר מסיים קומבו אווירי עם זימון של אחת הדמויות תוך כדי התחמקות על הביט מאויב אחר. המשחק מאפשר לכם לעשות את כל הדברים האלו ויחד עם זאת לא מעניש את השחקן אם הוא לא מצליח. פנומנלי.
עושים קצת Detour (בביקורת הבאה תבינו למה זה מצחיק) מהקרבות כדי לדבר על עיצוב השלבים: בנוסף לאתגרי פלטפורמה שונים ושימוש בדמויות העוזרות לנו כדי לעבור מכשולים מסוימים במשחק, אתם תיפגשו בלא מעט הפתעות בכל שלב - חלקן לא יתגלו לשחקן עד שהוא יגיע לשלב מאוחר יותר של המשחק. לאחר סיומו המשחק מאפשר לחזור לשלבים קודמים במטרה למצוא את כל הסודות הללו, עכשיו כשהשחקן יודע בדיוק מה הולך בכל שלב. אני חולה על הדברים האלה שכן גם אם הריצה הראשונה שלכם תסתיים אחרי 10 שעות, זה לא אומר שהמשחק נגמר: אתם תזכרו את כל האזורים הללו שפספסתם בדרך לבוסים ותחזרו אליהם שוב כדי לגלות מה מוחבא בחדרים האלה.
אם כבר הזכרתי את הבוסים - הם מדהימים. הם והמיני בוסים. אני כל-כך נהנה ממה שהצוות ב-Tango עשו עם הבוסים של המשחק הזה, כי בדומה לשאר הדברים שהזכרתי קודם לכן בביקורת, גם כאן הכל מצליח להרגיש יצירתי יותר עם כמה מהבוסים הכי יצירתיים שיצא לי לשחק בהם בגיימינג. אני לא מתכוון להרוס לכם כלום בנוגע לכך, אבל השילוב בין המוזיקה, לכמה דברים שהבוסים עושים במהלך הקרבות ביניהם הוא לא פחות מגאוני.
זיופים קלים
טוב עד עכשיו הרעפתי שבחים על המשחק הזה, אבל לא הכל מושלם פה. לשמחתי הדברים שלא מושלמים מרגישים כמו Nit-picking (או היטפלות לקטנות), בהקשר של המשחק הזה. הדבר הראשון והנראה לעין באופן מיידי הוא הפלטפורמינג של המשחק הזה. תראו, זה לא שמשחקי CA היו תמיד ידועים כמשחקי פלטפורמה משובחים, אבל לצערי גם כאן המשחק קצת סובל מקטעי פלטפורמה לא מדויקים. נכון, אין הרבה מהם ונכון, המשחק נותן הרבה יכולות שמאפשרות לשחקן לתקן טעויות שנבעו ממיקום המצלמה או מאיך שאנימציית הקפיצה נראית, אבל זה משהו ששווה להזכיר בכל מקרה.
הדבר השני שלא אהבתי במשחק הזה קשור למנגנון השדרוגים שלו. היה לי קצת קשה להבין כמה חפצים נשארו לי לאסוף כדי לשדרג את מד החיים שלי או את מד ה-Reverb שלי במשחק. בנוסף, מנגנון השדרוגים של המשחק בעזרת הצ'יפים (מנגנון שמאפשר לשחקן לקנות צ'יפים שיאפשר לו לחזק אספקטים שונים בקרבות שלו כמו זימון מהיר ותכוף יותר של עוזרים, נזק גדול יותר, אביזרי ריפוי אחרי סיום קומבו וכו'), מרגיש לי דל למדי - גם מבחינת מה שאפשר לשים וגם מבחינת כמה שאפשר לשים. הייתי שמח אם מנגנון הצ'יפים היה ניתן לתחלופה תכופה יותר במהלך השלבים במקום רק בתחנות השדרוג המפוזרות בכל שלב ובכל תחילת שלב.
ועדיין, גם עם כל הדיבורים הללו על כל מיני דברים קטנים שהציקו, הם בדיוק זה: דברים קטנים שהציקו. הם מעולם לא הפריעו לזרימה ולתפקוד של החלק הארי של המשחק: הקרבות עצמם. כל קרב עדיין הרגיש נהדר וכיפי, כל החלפה בין דמויות הרגישה נהדרת ואפילו העובדה ששכחתי לשים את הצ'יפים שמאפשרים לי לזמן את מאקארון יותר בקלות ובמהירות, לא הטרידה אותי. המשחק נשאר מהנה ונשאר קצבי לכל אורכו. דבר אחרון שאני חייב לציין: רוב הביקורת נעשתה על ה-Steam Deck, אבל אופטימיזציה טובה גרמה לכך שהמשחק רץ כמעט נעול על 60FPS גם על המכשיר של Valve וגם על מחשב הגיימינג הנייד של לנובו שבדקתי עליו את המשחק. על ה-Series X לא היה בכלל על מה לדבר - ביצועים מושלמים.
השורה התחתונה
סיימתם לקרוא את כל הכתבה? אז אני לא חושב שבאמת צריך שורה תחתונה כאן, אתם מבינים לבד מה הסיפור של Hi-Fi Rush: החברים ב-Xbox היו צריכים להביא משחק שיפתח להם את 2023 בבאנג רציני ו-Tango סיפקו את הסחורה וב-ע-נ-ק. מדובר באחד המשחקים הכי יצירתיים, מלהיבים, מלוטשים, מצחיקים וכיפיים ששיחקתי בשנים האחרונות, כשהצוות של ג׳ון ג׳והנסון הביא לנו כאן שיעור אמיתי ביצירה של משחק וידאו. יודעים מה? זה אפילו יותר מזה.
Hi-Fi Rush הוא שיעור גם במארקטינג: Tango עבדו על משחק בשקט במשך יותר מ-5 שנים, כשהדגש שלהם היה על ליצור משחק מלוטש וחדשני שמשלב בין שני ז׳אנרים בצורה מופתית. בלי טריילרים מפוצצים, בלי באזוורדים כמו ״עולם פתוח״, "אימרסיביות מוחלטת״ או עוד כל מיני מילים שלפעמים מכבסות חוסר ליטוש במקומות אחרים. Hi-Fi Rush הוא משחק קטן, מהודק, מפתיע ואת האמת? פשוט כיף טהור. צ׳אי וחבורתו עלו לבמה ומילולית - נתנו הופעה של פעם בחיים (שעולה רק 30 דולר ב-Steam ונמצאת במסגרת שירות ה-Game Pass). עכשיו לכו - סליחה - תטוסו לשחק במשחק הזה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
12:28 30.01.2023 |
נתי (אורח)
קודם כל תודה על עוד ביקורת מדהימה. אתה מצליח להעביר (ולהדביק) את ההתלהבות שאתה חווה בעת המשחק ולעשות חשק לעזוב הכל ולחוות את חוויית המשחק לצדך.
ועכשיו בנימה קצת יותר אישית. כגיימר יליד שנות ה-80 שהיה פעיל (מאוד) ומנהל קהילה בפורומים של אתר גיימר (ז"ל) ומבריז מבית הספר בשביל לשחק בעוד איזה משחק חדש שרק יצא ל-PS2, זכורה לי היטב המלחמה בין מעריצי הפלייסטיישן למעריצי המחשב האישי המחובר לטלוויזיה שנראה אקס-בוקס. אז עכשיו, דווקא בדור הזו בו יש לי הכי מעט זמן לשחק (אבל כסף שמאפשר לי לחלום....)' אני חייב להודות שאני מתלהב ממה שמיקרוסופט מצליחים לעשות וקניתי לעצמי את האקס-בוקס הראשון שלי.
חייבים להוריד את הכובע בפני מיקרוסופט, השקת הצללים המוצלחת של המשחק הזה היא עוד נדבך של הדברים המדהימים שהם מצליחים לעשות.
כשקניתי את ה-Series X ידעתי שאין לי מה לעשות מנוי גיימפס, אני שחקן סוני (מאז ומתמיד ולנצח! :) ) ושם מעדיף לצורך את המשחקים שלי והקונסולה של מיקרוסופט תשמש אותי רק עבור אקסלוסיביים. אבל אחרי הדיירקט האחרון והחשיפה של Hi-Fi Rush התחלתי לבדוק מחירים, אחרי הביקורת הזאת שלך החלטתי: game pass הנה פרטי האשראי שלי ;)
2
21:37 30.01.2023 |
מנחם (אורח)
שמואל, ביקורת יותר מפורטת מזו אי אפשר לקבל באף אתר אחר.
ביקורת הכוללת 1800 מילים (בקירוב) אנחנו לא מקבלים כל יום.
אז שאפו ענק !!
3
| פורסם ע"י