The Book of Unremitting Horror
מאת דייב אלסופ ואדריאן בוט, הוצאת Pelgrane Press, 2006. 
הקדמה
הספר שיש לנו כאן הוא ספר עבור שיטת ק20 שעוסק באימה. בלב הספר עומדים 23 יצורים מבחילים, מטרידים ונוראיים, שנועדו לצמרר אתכם, להפחיד אתכם ולגרום לכם להפסיד שינה בלילות.
הספר עומד תחת המוטו "זמנים חדשים דורשים סיוטים חדשים", ומנסה ליצור זוועות חדשות ומודרניות, השונות מהזוועות הקלאסיות והרגילות שאנחנו מכירים. בנוסף למפלצות האיומות הללו, הספר כולל פרק על חפצים מיוחדים הקשורים למפלצות, פרק הדן בהרצת משחקי אימה, וכן הרפתקאת אימה שלמה.
במבט חטוף נשמע מצוין, בפועל זה לא ממש עובד. רוב המפלצות הן בנאליות לחלוטין ולא מספקות, לא מבחינת חידוש ולא מבחינת עומק. הפרק על החפצים מרחיב מעט על המפלצות, אבל אינו מצליח להוציא אותן מתהום הבנאליות. העצות דווקא שימושיות והן אחת מנקודות האור הבודדות בספר, חבל שמיד אחריהן מגיעה הרפתקאה מעניינת אך לא מפחידה במיוחד.
התשובה על השאלה הנצחית – שווה קנייה? לא. ואם אתם רגישים לתיאורים של אלימות קשה, אונס, קניבליזם ושאר ירקות – באמת שתתרחקו מהספר הזה.
העיצוב
אתחיל דווקא מהפתעה נעימה– העיצוב של הספר. הספר מעוצב בתור סוג של מחברת, שהיא, כביכול, מצבור של מידע על היצורים השונים שאוסף בן אדם כלשהו (אם כי אין ממש עלילה מאוחדת לספר; לא שהוא ממש צריך אחת). כמו כן, איורי המפלצות ממש מרשימים, ולהסתכל על חלק מהם לפני השינה ממש ממש לא מומלץ.
מה שכן, העורך של הספר עשה עבודה גרועה משהו – יש לא מעט שגיאות הקלדה, מלים חסרות, ובמקום אחד שורה שאמורה להשתייך לתחילת העמוד הבא מופיעה בסוף העמוד הקודם.
השיטהקודם כל, שיטת ק20 היא בחירה גרועה לאימה. זאת שיטה גיימיסטית במודע ובפה מלא – שזה לא רע בפני עצמו, אבל זה רע מאוד לאימה. אם אתם לא מכירים את ה-GNS, הכוונה ב"שיטה גיימיסטית" היא לשיטה שמעודדת קבלת הנאה מתחרות, השגת מטרות והתגברות על אתגרים.
אפילו ש-WotC בעצמם הוציאו ספרים על משחקי אימה, ואפילו שקיים הספר OGL Horror, שאגב, הספר שמולנו מאפשר שימוש בחוקים של "גלגולי פחד" ממנו, למי שיש אותו – זה לא הופך את השיטה למתאימה יותר לאימה.
לפחות לברוח מהחוקים הגרועים ניתן בהחלט, וגם בלי לשחק בשיטת ק20 אפשר לקבל את הרושם הכללי מהנתונים הטכניים ולהבין את היכולות המיוחדות כדי להמיר אותם לשיטה אחרת או למשחק חופשי.
המבנהתיאורה של כל מפלצת מתחיל בסוג של סיפור המציג בפנינו את הזוועה שעומדת להתגלות לעינינו. לפעמים מדובר בטקסט של תחקיר משטרה, סיפור מגוף שלישי המתאר התקלות עם המפלצת, או ציטוט מספר או עיתון המתאר את תוצאות תקיפתה של המפלצת. אם קראתם את ארכיון 104 באתר "שדים מתחת לכיור", הסגנון דומה.
כמו בארכיון, איכות הפתיחים לא אחידה. חלקם לא רעים בכלל, ואפילו ניתן להשתמש בהם במשחק כמות שהם, בתור פריט מידע שהשחקנים נתקלים בו, אבל חלקם האחר רדוד ולא מעניין. בכמה מקרים נוספים בסיפורים פעורים חורים לוגיים ענקיים.
חסרה לי מאוד עזרה בתיאור המפלצת הזאת והאירועים הסובבים את פעילותה כדי להוציא ממנה את מלוא האימה והזוועה. אמנם תמונה שווה אלף מלים, אבל להוציא את הספר ולהגיד "אתם רואים את זה" פוגע מאוד באווירה, כמה שהציור לא יהיה מפחיד ומבחיל.
אז, המפלצותאז, המפלצות. כשראיתי את הספר, ציפיתי למפלצות חדשניות. "אתם לא תמצאו כאן יצורי פולקלור, כגון ערפדים, אנשי זאב וזומבים", הבטיח הספר. באמת? ומה לגבי גופה מהלכת ששותה דם מאנשים? אה, נכון, אין לה שיניים חדות, היא לא נושכת אותך בצוואר, היא לא מפחדת משום והיא לא גרה בטרנסילבניה. יחי החידוש!
"המפלצות שלנו הן אינטימיות, נוצרות מרוע האדם, ומציגות בפנינו את הכיעור החבוי מתחת לפני המציאות." אני לא לחלוטין בטוח מאיפה בכלל הגיע המשפט הזה. מה שעושות כמעט כל המפלצות זה לרדוף אחרי אנשים ולאכול אותם, או פשוט להרוג אותם כי הם מעצבנים אותן. הבנאליות חוגגת.
אז נכון, יש מספר יצורים בספר שאינם כאלה. למשל, יצור שמתגנב לקהילות של חסרי בית ואנשים נואשים, ובעזרת סיפוק רצונותיהם מאלץ אותם להרוג אחד את השני, וכך הוא ניזון מנשמותיהם של המתים. קונספט מגניב למדי.
לצערי, מספר היצורים המגניבים קטן מאוד – אם נתאמץ אולי נמצא חמישה כאלה בספר. אישית, אני באמת חשבתי "וואו, זה מגניב" רק על שניים. וגם ביצורים הבודדים הללו, חוסר הפירוט שתיארתי גורע.
הזוועה!חלק ניכר מהיצורים כולל תיאורי אלימות קשה, אונס, ושאר דברים לא מי יודע מה נעימים. יחד עם זאת, דווקא על זה – בניגוד לאנשים אחרים – לא הייתי מעביר ביקורת. נכון, הספר הזה הוא לא קריאה קלה וחלק מהיצורים הללו עושים דברים מזוויעים ומזעזעים. אבל זה ספר אימה. משחק אימה טוב, כמו סרט אימה טוב או ספר אימה טוב, הוא משחק שגורם לך לא לישון בלילה. אז לאלה שאינם מעוניינים בחוויה כזו הספר אכן לא מתאים. ראו הוזהרתם.
המקרה האחרוןבסוף הספר יש לנו הרפתקאת חקירה ומסתורין טובה למדי שנקראת "המקרה האחרון". עכשיו קראו את המשפט הזה שוב: חקירה ומסתורין, לא אימה. הדמויות חוקרות את היעלמותו של נער, מתעסקות עם קסם ובריונים מרושעים, ומגלות פרטים על ההיעלמות.
הבעיה היא שאני מרגיש שה"מפלצת" מהספר, שהיא מפלצת בנאלית למדי, הולבשה על ההרפתקאה באופן מלאכותי. היא נמצאת מאחורי הקלעים, בלי צורך, הרמזים שמשתמשים בהם הדמויות כמעט ולא קשורים אליה ולמעשיה, והדמויות נתקלות בה לבסוף כמעט במקרה. סוף ההרפתקאה סובל מכך, כי הוא מרגיש מלאכותי גם כן.
עצות ידידותיותבהמשך הספר מובאות עצות, מחשבות ודעות של הכותבים על הרפתקאות אימה – על סוגי הגיבורים המופיעים בהן, על שימושים של נשקים ושל קסם בהרפתקאות, על בניית הרפתקאות אימה והמבנה שלהן, ובין לבין גם אילו מפלצות מהמתוארות בספר מתאימות לכל סוג של הרפתקאה.
ללא ספק, זהו החלק הטוב ביותר בספר. העצות מעניינות ושימושיות, ורואים שכותבי הספר יודעים להריץ משחקי אימה. אם יוצא לכם לראות את הספר הזה, קחו רבע שעה בחנות לעמוד ולקרוא את העצות הללו ולכו הביתה. קיבלתם בחינם 90% ממה שיש לספר הזה להציע.
לסיכוםללא ספק, זהו החלק הטוב ביותר בספר. העצות מעניינות ושימושיות, ורואים שכותבי הספר יודעים להריץ משחקי אימה. אם יוצא לכם לראות את הספר הזה, קחו רבע שעה בחנות לעמוד ולקרוא את העצות הללו ולכו הביתה. קיבלתם בחינם 90% ממה שיש לספר הזה להציע.
בסופו של דבר, הספר מנסה לעשות משהו ולא מצליח. אם היו בו חצי מהמפלצות, עם כמות מידע כפולה על כל אחת מהן וקצת יותר מחשבה על איך באמת להפוך אותן למקוריות ומעניינות, הספר היה יוצא הרבה יותר טוב. אפילו כשכבר נותנים עצות שימושיות, הן לא מיושמות בהרפתקאה המוכנה שלא מרגישה כמו הרפתקאת אימה בכלל.
הגרוע ביותר - אני מרגיש שכותבי הספר מסוגלים לכך, הם יכולים לתאר מפלצות מעניינות, אבל פשוט לא ממש בא להם להתאמץ. פשוט חבל.
הסיקור נכתב על ידי מיכאל פבזנר, ODDin בקהילות. כל הכבוד!
הסיקור נכתב על ידי מיכאל פבזנר, ODDin בקהילות. כל הכבוד!
תגובות
1
22:42 15.01.2008 |
Blueprint
נשמע כמו גרסה יומ-יומית של קת'ולהו
אחלה כתבה אודין, ממש
נהניתי לקרוא אותה, למרות
שהשיטה עצמה לא נשמעת לי
משהו.
המשך כך!
2
| פורסם ע"י