יונתן טפרברג הצטרף לשורות XCOM והפך למפקד העליון - כעת עליו להוות את קו ההגנה (וההתקפה) האחרון של האנושות. המסע ממשיך עם קשיים בכל פינה
אדווארדו ווגה נוחת במפקדת XCOM. בעוד המטוס נוחת והתא האחורי של המטוס נפתח לאיטו, אין כל רעש סביב. אין מחיאות כפיים, אין קריאות צהלה. השקט הצורם של מדענים, מפתחים ואנשי צוות אחרים המסיטים את מבטם אל עבר גופות חלוצי הפעילות של XCOM הוא כמעט בלתי נסבל.
"הם ידעו לאן הם נכנסו כשהם הצטרפו לתוכנית XCOM. הם ידעו את הסיכון, והם החליטו להלחם בכל זאת. אני לא בטוח שההורים שלהם ידעו את הסיכון… או שאפילו היה כזה."
אדווארדו וגה, 1 במרץ 2015, 8:23.
לא לוקח זמן רב לצוות XCOM להתאושש... מזל כי זמן זה הדבר האחרון שהם יכולים להרשות לעצמם לבזבז. העולם עדיין נמצא בסכנה, ולהתאבל על המתים לא ימנע מהסכנה הזאת לחסל את כולנו. צוות המדענים לקח את גופת החייזר שחילץ וגה, יחד עם רסיסי הנשק שלה, והתחיל לנתח אותם, אך נראה שהזמן אינו לצידם. החייזרים תוקפים שנית, הפעם בשני צדדים שונים של העולם: בארה"ב ובסין.
אחרי הפעלת שיקול דעת וזהירות, החלטנו להגיב לפלישה בסין. אדווארדו וגה, עדיין תשוש מהפעילות שלו בגרמניה מוקדם יותר היום, נשאר בבסיס. במקומו נשלחו ארבעה חיילים אחרים, מנסים לשחק אותה אמיצים מול הידיעה שלפחות אחד מהם - כנראה לא יחזור בחיים. גיבורים לעתיד. מבצע "הר אדום" יוצא לדרך.
למבצע יוצאים ארבעה חיילים חדשים: אוסבלדו סוטו, מומחה לנשקים כבדים מארגנטינה; ולדימיר זייטסב, חייל מצטיין בעל כישורים נהדרים בעזרה ראשונה מרוסיה; נהא פאטל, מהודו, הביאה איתה ציוני ירי שלא נראו מעולם; האחרון שיצא למבצע, ברנן דוייל מאירלנד, היה אחד המתחרים הגדולים של נהא בבית הספר לקצינים של XCOM. כעת התחרות בניהם התקדמה שלב אחד קדימה - אל מול מטרות חיות. וגה תוהה לעצמו מי מהם יחזור כגיבור ומי יחזור בשקית.
הצוות נוחת בפרברי שנגחאי, סין. מאחורי בניין נטוש, שני חייזרים התגודדו סביב גופות עטופות בחומר ירוק, בלתי מזוהה. הצוות מחליט להתפצל - סוטו עולה אל גג הבניין בעוד שאר הצוות מתקדם סביבו. בתיאום כמעט מושלם, סוטו מצליח לחסל חייזר אחד מגג הבניין, בעוד שדוייל התקדם סביב ואיגף את החייזר הנותר. צרור כדורים לראש זה כל מה שצריך בשביל להפיל את החייזר ארצה ולטפל באיום.
הצוות המשיך לחקור את האזור. בזהירות, החוליה התקדמה אל עבר מכולות ריקות ששכבו לצידי הכביש. נראה שעניי הכפר השתמשו במכולות האלה כמקום להתגורר בו. הריפודים שבידדו את תוך המכולה מהטמפרטורה בחוץ נקרעו ונשרפו. המקום נראה נטוש. מי שהיה כאן עזב… ולא בהרכח מרצונו.
נהא מתקדמת לחזית הצוות. היא מתכופפת מטה ומחזיקה בידה פיסת בד. הבד הזה לא מתאים לבד המבודד שפזור על הרצפה, נראה שזו פיסת בד של בגד כלשהו. בגד צבעוני עם סמלים של פרחים… בגד של ילדה קטנה. נהא אחזה בבד באגרוף סגור.
"הם ישלמו על זה. כל אחד ואחד מהם, על מה שהם עשו. הם עוד יצטע---*בום* *ספלאט* *טראח* *קחחחח--*"
נהא פאטל, יומן שטח, מבצע "הר אדום", T+00:14.
אלו היו המילים האחרונות של נהא לפני שחייזר נסתר הצליח לפגוע לה בראש מבניין ממול. הצוות לא ראה את זה בא. הלם שטף את חברי הצוות כמו שהכדורים עשו למכולה המחוררת. בין רגע אבדו חייה של נהא מעינייה. סוטו, שראה את חברתו לצוות מתרסקת אל הקרקע בשלולית של דם, שולף בזעם את משגר הטילים שלו, ומשגר אל עבר המבנה שממול.
"לא היה להם סיכוי. גם לנהא לא. זה רק הוגן."
אוסבלדו סוטו, יומן שטח, מבצע "הר אדום", T+00:15
הפיצוץ העז הרעיד את השכונה כולה. רסיסים, ביולוגים ולאו, עפו לכל עבר וצבעו מחדש את השכונה בכתמים של אפור, שחור וצהוב. השקט שאחרי הפיצוץ מרגיש רועם יותר מהשקט שלפניו. אין כל רגע להתאבל על האובדן. הצוות קורא למטוס האיסוף חזרה למפקדה. האיום החייזרי מוכיח את אימתו בשנית, והצוות חדור מוטיבציה כדי למנוע ממנו הישיגים נוספים, קטנים ככל שיהיו.
[תודה לאדיר ביניאשווילי שסייע בהכנת הכתבה]
תגובות
1
| פורסם ע"י