מתחילה הכי חזק שלה, ולאט לאט מגבירה
גישה מוקדמת לסדרה ניתנה לנו ע"י נטפליקס ישראל, תודה רבה!
Cobra Kai יצאה מכל פורפורציה. סדרת ההמשך לסרטי Karate Kid שהתחילה בכלל כניסיון ביזארי של יוטיוב להכנס לתחום הסטרימינג, קיבלה כיוון רציני כשנכנסה לבית חדש ומתוקצב הרבה יותר אצל שירות הסטרימינג Netflix. למרות שגם בעונות האחרונות היה ניתן להרגיש את הנסיבות הלא שגרתיות שממנה הסדרה צמחה, היא התבררה כאחת ההשקעות המוצלחות של שירות הסטרימינג בעקבות הפופולריות שצברה במהלך השנים. עם מעריצים בכל הגילאים, סיום מסקרן אך גם די סגור לעונה האחרונה ולחץ מנטפליקס שמאבדת מנויים - כל העיניים נשואות אל עבר המזרון בו עולה העונה החמישית (בארבע שנים) של הסדרה להלחם מול סדרות ענק כמו "טבעות הכוח" ו-"בית הדרקון" שאמורות להוות לה בעיה גדולה.
למעשה, אני די בטוח שההפך יהיה הנכון. זה לא רק שהיא לא מראה סימני עייפות, העונה החמישית יוצאת למתקפה חזקה, בקצב מסחרר וכמובן, ללא רחמים. היא הכי חדה, בוגרת, מקצועית ומעניינת שראינו עד עכשיו, כל זה בשילוב ההומור והקלילות שמרגישים טבעיים מתמיד. עם הקאסט המעולה שלה, שנותן הופעות יוצאות דופן ועם כתיבה חכמה במיוחד שבניגוד לעבר כמעט ולא מועדת, העונה החמישית לא רק זוכה ב"אול ואלי" כעונה הטובה ביותר של הסדרה - היא ממקמת את "קוברה קאי" כסדרת דגל של נטפליקס, ואחת שממש לא הייתי ממליץ לפספס. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
שורשים חזקים
ממש כמו כל עץ בונזאי מוצלח, סוד ההצלחה של העונה הוא בשורשים החזקים שלה. העונות הקודמות בנו דמויות מעולות, יריבויות מסקרנות ומערבות יחסים שקל להיות מושקע בהם רגשית. בנוסף, העונה הרביעית בנתה לסדרה את הנבל המתוחכם ביותר שלה - טרי סילבר, שמגולם בהופעה חסרת תקדים (אחרי פגרה של 14 שנים ממשחק!!) בעונה הזאת על ידי תומאס איאן גריפית' (Thomas Ian Griffith). אני בכוונה מציין את השם שלו ראשון, כי הנוכחות שלו כנבל המרכזי של העונה משפיעה על כל העלילה לטובה.
כבר בארבעים שניות הראשונות של העונה מבטיח סילבר שקוברה קאי נכנסת לעידן חדש, והוא ממש לא מתכוון להפר את ההבטחות שלו. בפעם הראשונה, הסדרה זוכה לנבל חכם ויציב יחסית, שלא ממהר לחשוף את כל הקלפים שלו. הוא לא מתמרן את העונה מהצד, הוא מופיע הרבה על המסך והדרך שבה גריפית' מצליח להעביר לצופה את השורות והמעשים של טרי גורמת לצמרמורת בכל פעם שהוא מופיע על המסך. הדרך הלא שגרתית לסדרה בה הוא בוחר להגיב לבעיות שצצות לו גורמת לדמויות שלנו בפעם הראשונה לשבור את הראש ולא את העצמות - ולצופה להסתקרן במה המהלך הבא שלו, במקום שוב לצפות למכות ועוד קצת מכות עד שמישהו מתפקח או שאמנדה לארוסו תתקשר למשטרה.
כבר בעונה שעברה למדנו שדניאל התקשר דווקא למישהו אחר, וכבר מהטריילרים למדנו שאם טרי סילבר הוא אש - צ'וזן (Chozen) חושב שהוא בנזין. והוא לגמרי לא טועה, יוג'י אוקומוטו (Yuji Okumoto) נותן גם הוא הופעה נהדרת בתור צ'וזן מה שהופך את הדמות למכונת רגעי שיא. צ'וזן מצדיק את זמן המסך הנדיב שקיבל העונה ומספק לנו חלק נכבד מרגעי האקשן הטובים ביותר, רגעים מרגשים וגם כמעט את הרגעים המצחיקים ביותר. כל המשבצות של ה-"ביותר" עדיין נשארות אצל ג'וני לורנס שמגולם על ידי ויליאם זבקה (William Zabka), שכיאה לדמות שהתחילה הכל מגיעה ביחד עם הסדרה לשיא שלו. זבקה נותן עונה פשוט פנטסטית, שגרמה לי, ואני לא מגזים, לקום מהכסא בסלון ולהריע כאילו אני בבכורה של סרט מארוול.
גם הבעבר יריב וכיום הקונטרה הבוגרת שלו דניאל לארוסו זוכה לעונה המאתגרת ביותר של הדמות עד כה, וראלף מאצ'יו (Ralph Macchio) לגמרי שם כדי לתת את כל הלב בכל סצנה שהוא מופיעה בה. למעשה, כולם נותנים את הנשמה שלהם פה, מה שגורם גם לדמויות צד להיות בלתי נשכחות. מייק בארנז מהסרט השלישי של קראטה קיד מופיע פה ושם במהלך העונה לסצנות קומיות ומלאות אנרגיה, ודמות חדשה בשם קים דה-און מגיעה עם כל הפאמליה שלה מדרום קוריאה כדי לעבות את שורותיו של סילבר, ולהקליל קצת את קוברה קאי כנבלים בהופעה שמזכירה מעין בוסית מפוצצת אישיות ממשחק Beat 'em up. אחרונה חביבה מהצד המבוגר והבוגר, קורטני הנגלר (Courtney Henggeler) בתור אמנדה לארוסו שוב מוכיחה את הברור מאליו - בלעדיה הכל היה משחק ילדים.
כבר לא משחק ילדים
הכוונה בלפצל את הפסקאות לאחת על המבוגרים והשנייה על הילדים נובעת בעיקר מהעובדה שהפער בין השתיים הצטמצם כמעט לחלוטין. כל העלילה מתרחשת בזמן שהילדים בחופש הגדול, אך לא רק העדר מבית הספר נותן להם תחושה בוגרת יותר. בין אם מדובר בדרמות של קראטה, שיחות חולין בדוג'ו, ואפילו ההתייחסות שלהם למערכות היחסים הסופר מורכבות ומחומשי האהבה (או מתומן אם הולכים כבר עד הסוף עם מוטיב התמנון של סאם ומיגל) - הכל מרגיש הרבה יותר ממוקד. גם כשהסדרה חוזרת לרגעי עלילה שמרגישים דומים לעונות הקודמות, היא עושה את זה בגישה שונה שגורמת אפילו לרגעים האלה להיות מרעננים. אין התמרחות על דרמות מיותרות, כל מילה או אגרוף שמונף מרגישים במקום ומקדמים את העלילה למקום כלשהו. למעשה, האופן הבוגר בו הכתיבה מתייחסת לעלילות של הילדים העונה נותנת להם כמה רגעי דמויות פשוט אדירים, שמרגישים כמו פרס שהם ראויים לו הרבה יותר מ-Fan service. אין מספק יותר מלראות את אותם ילדים שבקושי ידעו מה נכון וגם בקושי ידעו לשחק בעונות הראשונות מדברים בצורה בוגרת וקולעים בול בכל שורה שהם צריכים למכור.
בעונות הראשונות הורגש שהסדרה נכתבה בידי המון כותבים שונים, ובחלק מהסצנות הבדלי הרמה באיכות היו אפילו מביכים. נכון, העונה לא נקייה לגמרי מרגעים צ'יזים, אך בניגוד לעונות הקודמות שסצנות כאלו גרמו למבוכה, הכתיבה החכמה ויציבה או ההופעות הנהדרות מצילות את המצב. נשיקה שבעונות הקודמות הייתה נמרחת לדרמה נקטעת ישר בטוויסט מבריק ושיחה בוגרת, וסצנות שהיו מובילות לעוד אלימות מובילות לשיחות מעניינות שמספקות את הצופה הרבה יותר.
לשנייה זה לא מוריד מהאקשן של הסדרה, אלא מחזק אותו וגורם לקרבות שאמורים להיות פחות מעניינים מגמר ה"אול ואלי" להרגיש יותר חזקים רגשית. הסדרה כן מגיעה לסצנות המוגזמות שאפיינו אותה, אך שוב, היא עושה את זה בצורה בוגרת והשחקנים מרגישים טבעיים יותר מה שגורם לסצנות האלה לעבור חלק בגרון. מסע פנימי של סמנת'ה לארוסו ניצל בזכות גישה נכונה לסצנה של מרי מאוזר (Mary Mouser) המשחקת אותה ושיחה מביכה בין ג'וני לקרמן לדוגמא ישר עוברת לשיחה גאונית שערוכה מעולה בין הבנים לבנות. הקצב המסחרר הזה דואג שכל פרק ירגיש מלא באירועים במידה הנכונה.
הבעיה היחידה בקצב היא בתחילת העונה, שם אחת העלילות לא מגיעה לסוף מספק ויכולה אפילו להראות כמיותרת. למזלה של הסדרה אי אפשר להגיד את זה על שום קו עלילה אחר. לכותבים היה אומץ לשים דמויות אהובות שפחות מתאימות לעלילה של העונה בצד, וזה לחלוטין משתלם להם. דמויות כמו הוק או טורי נגיד, לא מתבזבזות על שורות או קווי עלילה שטותיים אלא מחכות בצד עד לרגעים הגדולים שלהן, ושהם מגיעים הם מגיעים ובגדול. באופן חריג, אני חייב להגיד שזה לא קשה לבחור מישהו בולט מההופעות של הנערים - זה בלתי אפשרי. כולם נותנים הופעות קרובות לשלמות ואני כבר לא יכול לחכות לראות את שולו מרידואניה (Xolo Mariduena) הלא הוא מיגל בתור גיבור העל Blue Beetle, את פייטון ליסט (Peyton List) שמשחקת את טורי בתפקיד ראשי מוצדק ב-School Spirits ואם ההגיון ינצח, את טאנר ביוקנן (Tanner Buchanan) שנותן את ההופעה הטובה ביותר שלו כרובי, משחק את ה-Human Torch בארבעת המופלאים (מוזמנים למצוא לו ולאחרים ליהוקים יותר מתאימים בתגובות, כי יש לי תחושה שמיגל לא עומד להיות היחיד שיגיע לסרטי קומיקס).
השורה התחתונה
העונה החמישית של "קוברה קאי" מספקת כמה מקווי העלילה, רגעי הדמויות והסצנות הטובות ביותר שידעה הסדרה תוך כדי שמירה בחינניות על אותם רגעים מוגזמים וצ'יזיים שהגדירו אותה בעבר. השילוב בין השתיים קורה בצורה הטובה והיציבה ביותר עד כה והתחשב בהופעות המצויינות של הקאסט אפשר לקבוע, וגם די בקלות, שמדובר בעונת השיא של הסדרה.
עשרת הפרקים של העונה החמישית של Cobra Kai יהיו זמינים לצפייה בשירות הסטרימינג Netflix ב-9.9
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
22:15 09.09.2022 |
DrizziTx
השאלה האם מישהו שלא היתרשם מהעונה הראשונה וראה כמה זה די סתמי, יתרשם מהעונה החמישית? יגיד , וואו עשו פה 180 מעלות וזה מעולה ... יש לי תחושה חזקה שלא...הנקודה שאני מבין כאן, כניראה שאת עונה 5 יעניין כבר מי שאוהד של הסידרה.
ומכאן השאלה אלייך, למי הביקורת הזו מופנית? לאנשים שכבר אוהדי הסידרה או ל-newcomers?
2
17:34 11.09.2022 |
ב (אורח)
לא אהבתי את הפרקים הראשונים, הרגיש לי כמו אופרת סבון יומית, מהסוג הנחות. דווקא הפרקים האחרונים סוף כל סוף מרגישים כמו קוברה קאי לעניין.
3
00:56 12.09.2022 |
דור קציר - כתב תוכן
שאלה מעולה. לא מדובר ב180 מעלות מהעונות הראשונות, אלה בעליית מדרגה משמעותית מהן אך עדיין באותה הדרך שהוכתבה שם. היא מופנת גם למי שאוהב את הסדרה - שידע שמדובר בעונת שיא, וגם כבטחון למי שחשב אם להתחיל ולא התרשם מהפרקים הראשונים. newcomers צריכים לדעת שהסדרה משתפרת בכל מה שהיא עושה.
4
00:56 12.09.2022 |
דור קציר - כתב תוכן
שאלה מעולה. לא מדובר ב180 מעלות מהעונות הראשונות, אלה בעליית מדרגה משמעותית מהן אך עדיין באותה הדרך שהוכתבה שם. היא מופנת גם למי שאוהב את הסדרה - שידע שמדובר בעונת שיא, וגם כבטחון למי שחשב אם להתחיל ולא התרשם מהפרקים הראשונים. newcomers צריכים לדעת שהסדרה משתפרת בכל מה שהיא עושה.
5
10:10 14.09.2022 |
ירון (אורח)
הלוואי שיהיו גם 10 עונות, סידרה אדירה!
6
| פורסם ע"י