האם החלוקה לפרקים גרעה מאיכות המשחק או שמא lo-Interactive עלתה על נוסחה מנצחת?
חייב להודות – לא שיחקתי בכל משחק Hitman שיצא אי פעם. המשחק האחרון ששיחקתי ובאמת סיימתי כמו שצריך היה Blood Money. נהניתי מאוד מהמשימות בו הדרכים השונות בהן המשחק אפשר לי להתנקש במטרות השונות. ניסיתי לשחק ב-Absolution, אך לא ממש התחברתי לסיפור או לאיך שהשלבים והמשימות היו בנויות. כש-Square Enix הכריזה על ההיטמן החדש והוציאה את האלפא, יצא לי להתנסות בו אך הוא הרגיש מאוד רגיל אז לא התרגשתי יותר מידי, ואפילו חששתי שאנחנו הולכים לקבל את אותו המשחק שקיבלנו ב-Absolution, שנתן דגש חזק מאוד על סיפור שגורע באיזשהו מקום מהחוויה של ההתנקשות עצמה.
חלוקה לפרקים:
הבחירה של Square Enix לחלק את המשחק לפרקים נותנת לנו באספקט של הסיפור והמבנה של המשחק בכללותו; משהו מאוד דומה למה שהיה ב-Blood Money: סיפור שמסופר בחלקים קטנים ושם דגש על המשימות. הסיפור מסופר בעיקרו לא דרך המשימות עצמן אלא בין לבין המשימות בעזרת סרטונים שקושרים ביחד את הסיפור, או דיאלוג לפני המשימה. זה לא שם משקל כבד מאוד על הסיפור ובעצם נותן לנו אפשרות לקבל את הסיפור בלי לדחוף לנו את זה בכוח בזמן המשימה. אני אוהב את זה באופן אישי. זה גורם למשחק לזרום בצורה טובה ולהתנהג כמו מי שאתה אמור לשחק - מתנקש חסר רחמים שעובר בין מטרה למטרה.
השלבים עצמם מתנהלים בצורה של "תעשה את זה איך שאתה רוצה", כשכל מטרה שלך יכולה להיות מטופלת במגוון שונה של דרכים. כל פרק בעונה שם אותך באיזושהי מפה עם ציוד התחלתי כשאתה יכול לאסוף ציוד נוסף ולהחביא במקומות שונים במפה ע"מ שתוכל לאסוף אותו כשיתאים לך. זה אלמנט ממש כיפי שגורם לך לתכנן את כל המשימה כמה צעדים מראש. באחת המשימות, אחרי הפעם הראשונה שהרגתי את המטרה שלי, השתמשתי בפיצ'ר הזה כדי להחביא רעל בתוך אחת הדירות כדי שאוכל להשתמש בו להרוג את המטרה שלי. זה גרם לי לחשוב בדיוק על כל צעד שאני רוצה לעשות ולתכנן את כל המשימה מראש אחרי שלמדתי את המפה ובדיוק מאיפה להגיע כדי להצליח במשימה בצורה הטובה ביותר. כמובן, לא כל משימה חייבת להיות מתוכננת ומדוקדקת עד לפרטים הקטנים. המשימות מאפשרות שלך גם סתם לירות במטרות שלך ולקוות שתצליח לברוח לפני שאנשי האבטחה יחסלו אותך.
אשף התחפושות:
אז כמו שציינתי מקודם, ישנן אפשרויות רבות לטפל במטרות שהמשחק מציב בפניכם, אך אחד הדברים שחוזר גם הפעם ועוזר להביא את חווית המשחק למיצוי מקסימלי הוא התחפושות.
בדומה למשחקי היטמן קודמים, ברגע שאתה מחסל או מעלף NPC כלשהו, אתה יכול להתחפש אליו ובכך לתת לעצמך גישה למקומות שלא הייתה לך גישה אליהם קודם לכן וגם גורם לאנשים לא להתייחס אלייך, מה שנותן לך יותר חופש תנועה. כמובן שזה שאתה לובש בגדים שונים לא אומר שאתה פתאום בלתי נראה, ובדומה ל-Blood Money, אנשים ישימו לב אלייך אחרי כמה זמן ויסיטו את תשומת הלב של אחרים לעובדה שאתה נמצא שם ולא אמור להיות או שהם לא מכירים אותך. מה ששונה בין שני המשחקים, הוא שבמשחק הזה רק אנשים מאותו התפקיד או מתפקיד שקשור אלייך יכולים לשים לב אלייך. זה מוסיף אלמנט של הפתעה כשאתה חושב שאתה מבין את המסלול שאתה אמור לקחת ופתאום יש שם מישהו שיכול להפריע לך ומשנה לך את התוכניות לחלוטין.
אגב, אפילו במצב הזה, המשחק הרבה יותר סלחני במקרים שבהם מזהים אותך, ואם לא מדובר בשומר ראש אישי או שוטרים, בדר"כ ייקח זמן עד שבאמת ירדפו אחרייך כדי לשאול מי אתה; כך שהעניין הזה מאוזן כראוי במשחק.
מתנקש עם גלגלי עזר:
כלי שנוסף למשחק הזה בסדרה הוא ההזדמנויות (או Opportunities) שיש בכל משימה. במהלך המשימה לפעמים אתה נתקל בצמד עובדים/מאבטחים שמנהלים שיחה ובמהלך השיחה יכולה לעלות סוגייה שתעזור לך לחסל את המטרה בצורה מסוימת, או מקרה אחר שבו אתה נתקל במתכון לקוקטייל האהוב על המטרה שלך, מסתכל על הרעל בידיים שלך, עושה אחד ועוד אחד וההמשך ברור... אלה הן ההזדמנויות שהמשחק מציג בפנייך וברגע שאתה נתקל באחת אתה יכול בלחיצת כפתור לעקוב אחרי הדרך חיסול הזאת מההתחלה שלה עד החיסול עצמו. עכשיו, גילוי נאות – אני לא המתנקש הכי טוב שיש. כאילו, ממש רחוק מזה. מתתי הרבה יותר מפעם אחת באותה משימה. אבל גם כשאני משחק משחק שאני לא הכי טוב בו אני יותר נהנה כשיש אתגר במה שאני משחק, ולכן הרגשתי שהמשחק ממש מנסה להחזיק לי את היד עם הפיצ'ר הזה. הוא ממש מראה לך מה אתה צריך לעשות בכל שלב ומה אתה צריך להשיג כדי להמשיך. אני יכול להבין את הרעיון מאחורי זה – הבחירה של איך להרוג את המטרה שלך היא רחבה מאוד וזה עוזר לך כשחקן לעקוב אחרי הדרך שבה אתה הורג את הדמות ובנוסף זה ממש נחמד עבור שחקנים חדשים בסדרה ואנשים שמתקשים וצריכים את זה, אבל ההזדמנויות האלה מורידות מהחוויה שלך כמתנקש. אני רוצה להיות מסוגל להחליט ולגלות בעצמי מה אני צריך לעשות כדי להצליח להרוג את המטרה שלי בצורה שבחרתי בה. אם אני לוקח את Blood Money כהשוואה שוב, אז שם בדומה למשחק הזה, שמו אותך בסוג של Sandbox ונתנו לך להתפרע, פה זה הרגיש לי טיפה יותר כמו ערוגת חול לילדים שההורים נותנים לך להכין ארמון מחול ומוסרים לך את הכלים בכל שלב בתהליך.
למזלם, המפתחים בIo-interactive גם ראו את זה והבינו שיש אנשים שפחות יעדיפו את הגישה הזאת ואיפשרו ללכת להגדרות ולהוריד את הרמה של ההזדמנויות האלה, או לרמה מינימלית שבה המשחק פחות מחזיק לך את היד ולא מראה לך מה לעשות בכל שלב, ואיפה כל דבר נמצא או לרמה אפסית בה אין לך עזרה בכלל והמשחק נותן לך להבין בעצמך מה צריך לעשות. זה מעלה את הרמת קושי לגבוהה ביותר אבל גם נותן יותר מציאותיות למשימות ולמשחק. הפיצ'ר בעצמו הוא טוב. הוא פשוט צריך יותר כוונון כדי שהוא יהיה שימושי וירגיש יותר מועיל. אגב, באופן כללי אני ממליץ לשחק עם כמה שפחות עזרה מצד המשחק כדי ליצור חוויה יותר מציאותית ומאתגרת. כמובן, אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים לשחק במשחק אז אין סיבה לעשות את זה, אבל המפתחים נתנו מספיק אפשרויות וחופש להוריד ולהחזיר דברים ל-UI כדי שתוכלו לשחק בדרך שהכי מתאימה לכם.
טיול מרהיב מסביב לעולם:
אם אני מחלק את המשחק לפרקים עצמם, מבלי לעשות ספויילרים לסיפור של המשחק עצמו ולמשימות עצמן, אני יכול לומר שהפרק הראשון נותן פתיחה טובה לכל התהליך של המשחק, עם המשימות אימון שמסבירות לך איך תתנהל כל משימה כשהמשימה הראשונה בפריז. הפרקים השני והשלישי שמתנהלים בספיינזה ובמרקש הולכים באותו הקו ופשוט משפרים את החוויה עם אזורים גדולים ונהדרים לשחק ולחזור אליהם בכל אחד מהם ובעוד שהפרק הרביעי מרגיש טיפה כמו ירידה ברמה. הפרקים החמישי והשישי בקולורדו ובהוקאידו מכילים בתוכם משימות נהדרות עם נופים נהדרים (הוקאידו הוא אולי השלב היפה ביותר במשחק לפי דעתי). אגב הפרק החמישי לפי דעתי היה הכי מעניין, בעיקר בגלל הצורה שבה הוא בנוי לעומת שאר המשימות במשחק. השלבים עצמם בנויים כדי שיהיה אפשר לשחק אותם יותר מפעם אחת והם באמת מזמינים אותך לשחק יותר מפעם אחת בעיצוב שלהם ובמטרות שהם מציבים לך. כדי לסיים את המשחק ב-100 אחוז אתם תהיו חייבים לשחק יותר מפעם אחת בשלבים השונים, כשהחבר'ה ב-Io עשו עבודה נהדרת בלגרום לשלבים האלה להיות מזמינים.
מבחינה גרפית ועיצובית זה המשחק הכי יפה בסדרה. הנופים נהדרים והמיקום של כל מטרה הוא שונה ומיוחד, אתה אף פעם לא מוצא את עצמך במקום שהיית בו בעבר רק עם טפט שונה ומיקום שונה של חפצים, אלא כל מקום הוא יחיד במינו. גם מהבחינה הטכנית זה הכי מושקע בסדרת המשחקים של המתנקש האהוב עלינו: כל סביבה מרגישה גדולה, בין אם מדובר באחוזה ענקית עם הרבה קומות וחדרים ואזור גדול בחוץ עד למשימות שמתנהלות כולן בחוץ באזור שוק גדול ומרווח במרוקו. זה גם מתבטא בכמות הדמויות שיש על המסך, קהל האנשים נותן למשחק תחושת אותנטיות וגם מעלה את האתגר במשימה להצליח להתנקש במטרה שלך בלי שישימו לב אלייך.
בעוד המשחק עשה עבודה טובה במחלקות השונות, דווקא בצד המוזיקלי הוא לא הצליח להפתיע. אני לא זוכר שום טראק באופן מדויק ואני לא זוכר שהמוזיקה הוסיפה לאווירה באיזושהי צורה, שזה ממש חבל כי מוזיקה דרמטית או כזאת שתתאים לאווירה ולאזור שאתה נמצא בו הייתה מעלה עוד יותר את הצלילה לתוך המשימה.
השורה התחתונה:
ההחלטה לחלק את המשחק לכמה פרקים וליצור עונה אחת שלמה ארוכה יכלה ליצור בלגן ובאיזשהו מקום גם להפריע לספר סיפור של משחק שלם, אבל היא גם לוקחת את המשחק בחזרה למקורות כשהחלוקה לעונות מספקת חוויה יותר דומה ל-Blood Money מבחינת המשחקיות, מה שגם לי להנות מאוד מהחוויה הכללית. לא כל הפרקים נמצאים באותה הרמה מבחינת איכות, אבל האיכות של כל הפרקים ממש טובה והשלבים שלהם ממש מהנים. חלק מהפיצ'רים החדשים ממש טובים אבל הפיצ'ר של ה-opportunities מרגיש לי מפוספס ויכלו לעשות עבודה יותר טובה עליו כדי שירגיש מועיל יותר ולא כמו Easy mode למשחק עצמו. גם עם הבעיות הקטנות האלה המשחק עצמו הוא מאוד טוב ומרגיש כמו חזרה למוטב אחרי Absolution שהיה סבבה אבל לא הרגיש כמו משחקי ההיטמן שאהבתי ושיחקתי בעבר. בסה"כ אני ממליץ על המשחק לכל אוהבי הז'אנר של ההתגנבות ולכל מי ששיחק פעם בהיטמן ואהב את המשחק, בעיקר את Blood Money.
תגובות
1
15:13 29.11.2016 |
איתי (אורח)
ביקורת טובה, הסכמתי אם רובה. אבל לדעתי מכניקת ה-Oppertunities היא בסדר גמור. קודם כל ששכחת לציין שהיא לגמרי אופציונאלית, וזה שאפשר להוריד את רמתה גורמת לכך שהיא מתאימה לכל אחד. מה שהכי עיצבן אותי אבל במשחק, שכנראה לא עיצבן אותך, זה שכולם מדברים באנגלית אמריקאית, למרות שכל משימה היא במדינה אחרת. זה לגמרי מוציא אותך מהאשליה שאתה במקומות שונים בעולם
2
20:24 30.11.2016 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
תודה על התגובה איתי!
כתבתי על המכניקה ועל כך שאני לא מרוצה מזה שברמה הדיפולטיבית המערכת Opportunities היא ממש מקלה על המשחק.
חוץ מזה אהבתי את המשחק.
3
15:23 01.12.2016 |
איתי (אורח)
היי שמואל, אני עדיין לא מסכים. ה-Opportunities הם לגמרי אופציונאליים, להחשיב אותם בתור חסרון בגלל שהם עושים את המשחק לקל מדי נראה לי אותו דבר כמו להחשיב "מצב קל" במשחקים כחסרון.... אבל עדיין, שנינו מסכימים שזה משחק טוב
4
| פורסם ע"י