לאחר ההצלחה של 2013 מגיע משחק ההמשך עם לארה החדשה. האם הוא מצליח לחדש ולרגש כמו קודמו?
בשנת 2013 לארה קרופט עברה את השינוי המהותי ביותר שלה מאז שהוצגה לראשונה לעולם ב-1996, וקיבלה "ריבוט" שהחזיר אותנו להרפתקאות בימי צעירותה - לפני שהיא היתה שודדת הקברים העשירה והמצליחה בעולם. הסדרה שעברה לא מעט תלאות בשנים האחרונות הצליחה להחזיר את הצבע ללחיים לסדרה שאיבדה כיוון בערך אחרי המשחק הרביעי בסדרה, והפכה להיות עוד אחד מאותם משחקים שיוצאים כל כמה שנים ומנסים לשחזר את ההצלחה של קודמם.
Tomb Raider שיצא בשנת 2013 לא רק הכיר לנו את לארה הצעירה ונתן לנו הבנה חדשה בנוגע למה הפך אותה לשודדת קברים, אלא גם הציג לנו לראשונה בסדרה משחק שמשתחרר משלשלאות העבר ומנסה להיות חווית הרפתקאות חדשנית ופתוחה עם שילוב נכון בין סיפור סוחף ומרתק ואקשן אינטנסיבי חסר מעצורים. למרות הקו החדשני והמבורך שהסדרה לקחה, לארה עדיין סבלה מאותן בעיות שפגעו בה גם במשחקים הקודמים - המשחקיות והשליטה פשוט לא מספיק טובים.
והנה אנחנו, שנתיים אחרי אותו משחק מעולה, והגיע המשחק החדש בסדרה - Rise of the Tomb Raider שיצא בלעדית ל-Xbox One (עם גרסאות PC ו-PS4 שיגיעו בהמשך). האם הוא יעמוד ברף שהמשחק הקודם הציב לנו? האם האקסקלוסיביות הזמנית של Xbox תהפוך אותו להיות מתמודד ראוי לסדרת Uncharted של סוני? והאם יש סיבה לרכוש אותו על פני Fallout 4 שיצא באותו היום? בואו נגלה.
מסדרים סודיים וחיי נצח
כמו כל סדרת הרפתקאות שמכבדת את עצמה (או לא), גם Rise of the Tomb Raider בחר להתעסק עם הרעיון של מזימות בינלאומיות ושליטה על העולם בעזרת כלים המקנים חיי נצח. אבל בניגוד לרוב סדרות ההרפתקאות שבחרו להתעסק באותו נושא, Rise of the Tomb Raider עושה את זה מצוין. עלילת המשחק היא מהמושכות והמעניינות בתולדות הסדרה, והצליחה לשמור אותי בפנים לאורך כל הדרך.
המשחק מכניס אותנו לנעליה של לארה לאחר אירועי המשחק הראשון. לארה כבר אינה ילדה קטנה ותמימה ואינה זרה לסכנה. היא אישה בעלת עקרונות שיוצאת למסע לטיהור שמו הטוב של אביה, כל הדרך לעיר אבודה האמורה להכיל בתוכה את הסוד לחיי נצח. קרופט אינה היחידה שמחפשת אחר אותו אוצר, ומולה עומד מסדר פנאטי האובססיבי לשליטה באוכלוסיית העולם בעזרת כוח, הפחדה ודיכוי. ככל שהעניינים מסתבכים, למדתי לגלות שהקשר של לארה אל משפחתה וחבריה הוא אחד הדברים שדוחפים אותה להילחם ולנסות להיחלץ מצרה - משהו שלא ממש התבטא בדור הקודם של לארה.
השילוב המצוין של ה"אני מאמין" של קרופט בשילוב האירועים בהם היא מוצבת עושים עבודה מצוינת בלגרום לנו באמת להקשיב לעלילת המשחק ולהתעמק בעולם ש-Rise of the Tome Raider דאג ליצור לנו. הסיפור המצוין מלווה בגרפיקה יוצאת דופן שלא מביישת שום משחק AAA בסביבה. מודל הדמות של לארה, מזג האוויר, הסביבה, התאורה וסצנות המעבר הם ללא ספק מהטובים שראיתי השנה. אפילו כשהמסך נעשה צפוף ומלא בפרטים, לא הייתה ירידה בקצב הפריימים והמשחק דאג לספק לי לא מעט אורגזמות לעיניים כשאני מחליק בתוך תהום קפוא, נאבק בחיות פראיות ובורח ממפולות שלג קטלניות. עבודת הגימור המצויינת לא מפסיקה שם. המשחק דואג לספק פסקול מצוין במהלכו של כל המשחק. הנפח שהצלילים מכניסים לאווירה גורמים להכל להרגיש גדול ועוצמתי הרבה יותר.
שם מעבר לקשת
בניגוד לעלילה, בגזרת המשחקיות יש הרבה מקום לשיפור. המשחק לא שבור בשום צורה ומעולם לא מצאתי בעיות קריטיות עם התנועה של קרופט, אך היא מעולם לא הרגישה לי טבעית. ההתנהלות שלה ממקום למקום גרמה לי להרגיש קצת כמו במשחק Assassin's Creed, שהשליטה לאו דווקא נמצאת בידיים שלי אלא בעובדה שאני לא מוריד את האצבע מכפתור הספרינט. המון פעמים מצאתי את עצמי הולך רגיל ונתקע במכשולים קטנים ושטותיים. הפתרון לאותם גזעים חסרי משמעות היה ספרינט. פשוט לרוץ הכי מהר שאתם יכולים וכך להימנע ממכשולים. על הנייר זה נשמע נחמד, אבל מדי פעם בא לי להתגנב ולשמור על השקט, דבר שקשה מאוד לעשות שאתה רץ לכיוון האויבים שלך או מנסה לצוד חיה בלי שתשים לב אליך.
בעיה נוספת במשחק היא מערכת הכוונת של הנשקים מלבד החץ וקשת. השליטה על החץ וקשת מרגישה נוחה לשימוש בעוד נשקים אחרים הכוללים אקדחים, ונשקים חצי אוטומטיים לא מרגישים נוחים בכלל. הכוונת על הנשקים האלו לא מרגישה מדויקת או בעלת תנועה זורמת. במהלך המשחק מצאתי את עצמי לא מעט פעמים נמנע לגמרי משימוש בנשקים חמים פשוט כי הם לא כיפיים לשימוש. כמובן שיש שיפורים לכל הנשקים ואפשר להפוך נשק קטן ולא יעיל למפלצת של נזק, אבל עניין הכוונות מרגיש הרבה יותר שורשי. פשוט לא נוח לכוון על אנשים עם משהו שהוא לא חץ וקשת. אם הייתי מגיע לקטע שיש בו הרבה אויבים, במקום להשתגע עם כל ארסנל הנשקים שצברתי, הייתי משחרר כמה שיותר חצים לפני שהייתי עובר לנשקים האחרים. לא הרגשתי את ההנאה ששיש במשחקים אחרים בז'אנר (כמו למשל Far Cry 4) בלסתער עם רובים שלופים ולעשות כמה שיותר נזק.
אחת מהמערכות שנשארו מהמשחק הקודם והחזירו לי חיוך על הפנים כשראיתי אותה שוב היתה המדורה. כמו במשחק הקודם, קרופט מוצאת מדורות הפזורות ברחבי המפה שם היא יכולה לשדרג את הנשקים שלה, ליצור כלי נשק חדשים וכמובן לזנק בעזרת Fast Travel ממקום אחד לאחר. המערכת נוחה להבנה ומעולם לא מפילה יותר מדי פרטים על השחקן. נהנתי לגלות שכמו במשחק הקודם, המדורה היא נקודת המנוחה היחידה של לארה במשחק - מה שממחיש עד כמה תובעני זה לחפש אוצרות במשרה מלאה.
ציד אוצרות יכול להיות די מעייף
לארה לא רק מטיילת ברחבי טריטוריות לא מוכרות רק כדי להציל את שמה הטוב של אבא שלה. כמו הרפתקנית אמיתית, קרופט חוקרת את הסביבה שלה, אוספת שרידים ארכיאולוגים, מתרגמת קטעים משפות זרות, מפענחת פאזלים מגניבים ואפילו עוזרת לאנשים אקראיים במשימות מגניבות ושוברות שגרה. בעצם, חלק גדול מבניית המשחק של Rise of the Tomb Raider שעון על רעיון שבירת השגרה. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מטייל בשממה במטרה למצוא שרידים מגניבים, חלקים לכלי נשק וסתם מנסה להעלות את רמת היוונית שלי כדי לנסות לקרוא משהו שהשארתי מאחור. הרעיון של לתת לשחקנים לעשות דברים מחוץ לסיפור הראשי הוא מבורך ועוזר לאורך החיים של המשחק.
אולם, מה נראה בהתחלה כמו אחלה דרך לשבור את שגרת המשחק, הפך במהרה להיות מעמסה. הקברים והמערות לא מספיק סיקרנו אותי כדי לחזור אחורה ולגלות אותם, ובשלב מסוים אם אזור שהייתי צריך לחקור לא עמד מולי - העדפתי להתעלם ממנו. כאן בעצם מתחילה הבעיה הגדולה ביותר של Tomb Raider: כמו המשחק הקודם בסדרה, יוצרי המשחק מנסים לזרוק את קרופט לכמה שיותר בעיות ומצבים קשים שמהם היא צריכה להתחמק. במשחקים כמו Uncharted, מדובר באלמנט שדוחף את ניית'ן דרייק קדימה. גם קרופט ניסתה לקחת את תכונה זו תחת חסותה ולהפוך לדמות איקונית חסרת מעצורים שלא מפסיקה את החיפוש לרגע - אבל בפועל זה מתיש! כל פעם שראיתי שמשהו נשבר סביבי ידעתי שאני נכנס לרצף של סצנות קוויק אקשן שבהן אני צריך להתמודד עם סביבה מתפוררת או לרוץ על חיי מפני סכנות מתקרבות, שלמרות שהן כיפיות בטירוף, הן מאבדות חלק גדול מההתרגשות אחרי כמה פעמים. אח"כ כמו תמיד היה מגיע מסדרון צר או רחב, אבל כמעט אף פעם לא יותר מזה, של אויבים שינסו להרוג את קרופט.
מה לא עבד כאן? למה במשחק הראשון של הסדרה נהניתי מדברים כאלה ועכשיו אחרי כמה שעות הם גרמו לי לאבד ריכוז בכזו קלות? בגלל שמדובר כמעט באותו משחק. Rise of the Tomb Raider הוא בעצם המשחק הראשון. כשזה מגיע לראיה המשווה בין הגיימפליי של המשחק החדש והאחרון, מדובר כמעט באותו משחק. כל מה שראיתי בעבר הופיע לי כבר על מסך ה-PS3 וה-PS4 שלי בעבר (הייתי חייב לראות כמה השיער שלה נראה טוב בגרסת הדור החדש). אותן צרות של כוונת בעייתית, חוסר האפשרות לתפוס מכסה ותנועה לא רציפה של קרופט חזרו מהמשחק הקודם ולא טופלו בשום צורה נראית לעין.
השורה התחתונה
Rise of the Tomb Raider הוא משחק לא רע בכלל. הוא מביא לנו סיפור מצוין הנשען על בניית דמויות יוצאת דופן, נותן לנו סצנות מעבר מבין המגניבות שראיתי ובכלל המשחק עשוי ברמה של סרט אקשן הליוודי. אבל כמו סרט אקשן הוליוודי, הוא נופל בקטנות. משחקיות לא עקבית ומערכת משחק רפטטיבית הופכות את Rise of the Tomb Raider לכל מה שקודמו היה, לטוב ולרע. אם לא שיחקתם ב-Tomb Raider מעולם, Rise of the Tomb Raier הוא משחק מעולה ליהנות ממנו ולהעביר את הזמן, רק אל תבואו להתבכיין שלא שינו כלום ב-Tomb Raider 3. אני כבר הייתי שם. ואיך הוא עומד מול Fallout 4 שיצא באותו היום? אין ספק שכותר התפקידים של Bethesda גנב ללארה את הספוטלייט, אבל אם אתם מחפשים חוויה קלילה וזורמת שלא תדרוש עשרות רבות של שעות - אל תתפתו ללכת עם הזרם וקחו את Rise of the Tomb Raider.
Rise of the Tomb Raider זמין בלעדית ל-Xbox One ויושק למחשב ול-PS4 במהלך 2016 (למחשב בתחילת השנה ול-PS4 בסוף השנה).
*תודה למיקרוסופט ישראל שסיפקו לנו עותק לביקורת!
תגובות
1
23:38 19.11.2015 |
שימי (אורח)
יופי של ביקורת דניאל תענוג לקרוא!
התחת של לארה קרופט לא נח לרגע
2
22:47 21.11.2015 |
יונתן גלעד
בתכלס, לא חשבתי שיהיה למשחק סיכוי. להילחם נגד משחקים עמוסי הייפ זה חסר סיכוי. הם היו צריכים לדחות את ההשקה. זה לא היה מהלך חכם להילכם ככה בת'סדה... חבל, זה היה יכול להיות משחק ממש מצליח.
3
11:05 29.12.2015 |
אורן (אורח)
כללל כךך מחכה כבר יייאלה
דניאל לברן תמשיך לעדכןן
4
13:33 25.02.2016 |
אורן (אורח)
יצא גם ל xbox 360
5
02:06 09.05.2017 |
איירין (אורח)
כמה חיכיתי לראות מה עשו הפעם... הייתי מאוהבת במשחק המחשב, והשליטה שם בלארה הייתה מצויינת, לא קפצו עליך אויבים כל שניה ויכולת להתעסק בחידות וחקר עתיקות בראש שקט כמו שצריך. השליטה במשחקים האחרונים מאכזבת אותי ומוציאה את החשק לשחק. אין כיוון אוטומטי, אין תחמושת אינסופית וזה היה משהו שהקסים אותי בעבר... שמרתי ללארה חסד נעורים אבל לא עוד... צר לי...
6
| פורסם ע"י