"אני זוכרת את היום שהוא הגיע אלי. זה היה היום המאושר בחיי. יצור קטן, חלש, לבן כמו הירח ובוהק כמו השמש. קראתי לו אורי ולקחתי אותו תחת חסותי. מאז ומעולם הייתי האמא של היער, אבל עד אז לא ידעתי מה זה באמת להיות אמא. היום ההוא נראה כל כך רחוק עכשיו, כשהיער עוד היה ירוק והחיים היו פשוטים ומאושרים. היום, האפלה רק הולכת וגוברת... אני מרגישה את זה בעצמות. ככל שהיער נחלש, כך גם אני. עכשיו אני מבינה שהייתי חלשה מדי. ניסיתי להגן על אורי מהאפלה הגוברת, אבל הייתי צריכה לקום ולהילחם. עכשיו לאף אחד מאיתנו אין סיכוי... לי, לאורי או ליער כולו. אין לי עוד הרבה זמן בעולם הזה. אולי... אולי רוחות היער ידאגו לו. אולי הוא יציל את היער בשביל כולנו. עדיין יש תקווה..." – מחשבותיה האחרונות של נארו, אם היער.
היער העיוור מחכה לכם
Ori and the Blind Forest הוא משחק פלטפורמה מרשים ויפהפה עבור ה-Xbox והמחשב, שהגיע אלינו מהמפתחת Moon Studios. המשחק מתחיל בטון עצוב ואפל, אבל התקווה לא מאחרת להגיע. מה שמתחיל בתור תמים וחסר אונים, יכול להפוך לישועה של היער כולו – אם רק תצליחו להביא אותו לשם. ב-Ori and the Blind Forest אנו משחקים את אורי, הרוח של היער. אחרי שינשוף מרושע גנב את ה"לב" של העץ העתיק ביותר ביער, כל מה שטוב ותמים הפך למרושע ואפל. האלמנטים יצאו מאיזון והאפילה מאיימת לבלוע את היער כולו – או מה שנשאר ממנו בכל אופן. אורי מתחיל בתור יצור קטן וחלש אבל הרוחות של היער עוזרות לו לשקם את כוחו ולגבור על כל מכשול שהיער העיוור יציב בפניו. מבחינת עלילה אין פה שום דבר שלא ראינו בעבר בקולנוע, ספרים, סרטים ואינספור משחקים, כשההשראה הכי בולטת למשחק לדעתי היא Rayman המקורי. למרות שהעלילה לא תפתיע אתכם בשום שלב, היא עובדת מצוין בדיוק איך שהיא. השינוי היחידי שהייתי עושה זה להסיר את הטקסטים לחלוטין ולהשאיר את הדיאלוגים ללא מילים כלל. נכון, זה קצת יותר מסובך קריאייטיבית אבל זה היה יכול להפוך את החוויה ליותר אוניברסלית ונגישה לשחקנים.
Ori and the Blind Forest הוא משחק פלטפורמה מסוגת ה-Metroidvania, אבל מהם בכלל משחקי "מטרוידווניה"? המושג מגיע משילוב של שתי סדרות משחקים, שבעצם עיצבו את הז'אנר כולו: Metroid Prime ו-Castlevania. הרעיון פשוט: אנו משוטטים בעולם דו-מימדי ו"פתוח", רק שלמעשה הוא לא ממש פתוח כי כמעט כל הדרכים חסומות על ידי מכשולים שונים. ככל שמתקדמים במשחק, מקבלים עוד כוחות והם אלה שעוזרים לנו לפרוץ את המכשולים ולהגיע לבסוף לכל פינה בעולם. זה בדיוק מה שקורה ב- Ori and the Blind Forest, אבל גזרת המשחקיות עשויה כל כך טוב שזה כנראה ה-"מטרוידווניה" הכי טוב ששיחקתי מזה שנים. לצורך השוואה, המשחק הכי טוב בז'אנר ששיחקתי בעשור האחרון לפני Ori הוא Shadow Complex, משחק ארקייד בלעדי ל-Xbox 360. המשחק הטוב ביותר ששיחקתי אי פעם בז'אנר הוא כנראה Castlevania: Symphony of the Night שיצא במקור לפלייסטיישן 1 בשנת 97. בסה"כ שיחקתי בעשרות משחקים בז'אנר במשך השנים, אז נקודת המבט שלי עשויה להיות קצת שונה מזו של מבקרים אחרים.
עולם "פתוח"
אז גם ב- Ori and the Blind Forest אנו פותחים את העולם באופן הדרגתי עם שורה ארוכה של סוגי מחסומים ומכשולים, אותם אפשר להסיר רק אחרי שמקבלים גישה ליכולות הרלוונטיות. השליטה בגיבור מרגישה מצוין והתחושה רק משתפרת ככל שמתקדמים ורוכשים יכולות חדשות. שחקנים ותיקים בז'אנר יזהו הרבה יכולות מוכרות כמו קפיצה כפולה ומשולשת במקום קפיצה בודדת או היכולת לדאות מגובה רב במקום לקפוץ לנפילה חופשית. אולם, יכולת אחת ספציפית הצליחה לעשות משהו שלא ראיתי באף משחק אחר, ולהרשים אותי יותר מכל מכניקה אחרת. כאשר אורי בא במגע עם אויב או יריה של אויב, לחיצה על כפתור Y בשלט מאפשרת לנו להאט את הזמן ולבחור כיוון לזינוק. יכולת זו עוזרת לנו להימנע מנזק, אבל יש עוד טוויסט מעניין: אם זה אויב או כדור אנרגיה שעף לכיווננו, כאשר נשתמש ביכולת כדי לדלג לכיוון אחד – הם יעופו לכיוון ההפוך. כך, למשל, אם עכביש יורה עליכם כדור אש – תוכלו לנסות להתחמק ממנו בתזמון נכון או שתוכלו להרוג אותו על ידי "החזרה לשולח" של כל היריות שלו. המכניקה הזו באה לידי ביטוי בלא מעט קטעי פלטפורמינג ועשויה להיראות מבלבלת בהתחלה, אבל כמו כל אלמנט במשחק אין שום סיבה שתתעכבו או שתחוו תסכול וכשלונות רבים. למשחק יש גם "עץ יכולות" שמאפשר לנו לאסוף נסיון, לצבור נקודות ולנצל אותן על שדרוגים שונים. המערכת הזו הרגישה לי מיותרת, כאילו "הדביקו" אותה על המשחק בשלב מאוחר של הפיתוח. יש משהו מאוד ממכר בלאסוף EXP ולצבור יכולות חדשות, אבל זה מרגיש לי שהמשחק היה יכול להסתדר טוב מאוד גם בלי האלמנט הזה.
במשך 7-9 השעות שתבלו איתו, Ori and the Blind Forest יציב בפניכם שורה ארוכה של אתגרים החל מאיזורים עמוסים באויבים ועד מקטעי פלטפורמה אכזריים למדי. ולמרות זאת, לא מצאתי את עצמי מתעכב ארוכות על אף קטע מסוים. זה בגלל שרמת הקושי של המשחק כמעט מושלמת מכל בחינה אפשרית, ומשיגה את האפקט המתאים אם אתם שחקנים ותיקים או חדשים בז'אנר: משחקיות מאתגרת מספיק בשביל שלא תוכלו לרוץ על כל המשחק בשעתיים, אבל לא מאתגרת מדי ברמה שתגרום לשחקן להרים ידיים. כן, יש קטעים מסוימים שדורשים הרבה נסיונות ולא משאירים הרבה מרווח לטעויות. דוגמא טובה לכך היא שלב שבו אנו צריכים לטפס לגובה בזמן שמפלס המים עולה במהירות ומאיים להטביע אותנו. הקטע הזה הזכיר לי יצירת מופת אחרת בשם Super Meat Boy שהוא אמנם פלטפורמר רגיל ולא "מטרוידווניה", אבל הוא משיג את אותה המטרה: בנסיונות הראשונים אתם תיפלו במכשולים ההתחלתיים אך כל נסיון ילמד אתכם משהו חדש, עד שלבסוף תוכלו לעבור כל מכשול בלי הרבה מאמץ. חשוב להבין שהקושי במשחק הוא חלק מ"כוונת המשורר", ומקטעים מסוימים פשוט לא נועדו שיעברו אותם בנסיון הראשון, או השני, או השלישי.
קשה יש רק בלחם
האיזון העדין הזה בין "מאתגר" ל"קשה מדי" הופך את Ori and the Blind Forest למתגמל במיוחד. בפועל, הוא מרגיש הרבה יותר קשה ממה שהוא באמת. מאחורי הקלעים, הוא משחק הרבה יותר סלחני ממה שהוא נראה – במיוחד בכל מה שנוגע לדיוק ותזמון. לדעתי, האיזון המדוייק של הקושי היא נקודת החוזק הכי חשובה של Ori and the Blind Forest. ועם כל זה, עדיין יש לי טענות: בשלבים המאוחרים יותר של המשחק, ברגע שיש לכם גישה לכל האיזורים והמקומות הסודיים, המשחק נהיה קל מדי לטעמי. זה כיף אדיר להגיע לשלב שבו אתם יכולים לקפוץ ולדלג באלגנטיות על פני כל אויב או מכשול, אבל התוצאה היא משחק שמרגיש מאוד קשה בהתחלה, אבל ממש קליל לקראת הסוף.
היי, אני לא מאמין שכתבתי יותר מ-1,000 מילים בלי להתייחס לגרפיקה המרהיבה של Ori! החל ממסך הפתיחה ועד סצינת הסיום, מדובר במשחק יפהפה וממתק אמיתי לעיניים. למרות שכל המשחק מתרחש ביער, תתפלאו לגלות כמה סוגים ונופים שונים של יער תוכלו לראות במשחק. תוסיפו לזה תשומת לב פרטנית לכל עץ, ענף ועלה, אפקטים מהממים של אור וצל ואנימציה חלקה ונעימה, וקיבלתם משחק מושלם למראה. הגרפיקה כל כך הרשימה אותי שקל לי להצהיר על Ori and the Blind Forest בתור משחק הפלטפורמה היפהפה ביותר ששיחקתי, יותר מ-Rayman Legends ו-Trine 2 שהיו בראש הרשימה שלי עד עכשיו. לצד הגרפיקה והעיצוב המצוינים, המשחק כולל סאונד אפקטס נעימים מאוד ומוזיקה רגועה שתלווה אתכם לאורך כל הדרך. באופן אישי מצאתי את רוב הקטעים המוזיליים קצת מלנכוליים, אבל הם עוזרים לשמור על האווירה האפילה והעצובה של היער.
השורה התחתונה
Ori and the Blind Forest הוא משחק פלטפורמה עם עולם "חצי-פתוח" שהולך ונהיה פתוח וזמין יותר ככל שמתקדמים. הוא משלב קטעי לחימה ופלטפורמה, ומגיע עם עלילה בנאלית אך הולמת. לא משנה אם אתם שחקנים חדשים או ותיקים בז'אנר, זהו משחק שקל מאוד להמליץ עליו: יש לו גרפיקה מהממת, המשחקיות שלו מהנה והקושי שלו בנוי כך שתצטרכו לחזור על קטעים מסוימים – אבל לא יותר מדי פעמים, מה שמביא לקטעים מתגמלים ומספקים במיוחד. החיסרון הבולט ביותר שלו הוא שאין הרבה מה לעשות לאחר שמסיימים את המשחק, ועקומת קושי ששמה קצת יותר מדי לחץ על השחקן המתחיל, וקצת פחות מדי לחץ בשלבים האחרונים של המשחק. זהו אחד המשחקים הטובים ביותר בהיסטוריה של ז'אנר ה"מטרוידווניה", וכנראה המשחק פלטפורמה היפהפה ביותר כיום.
*המשחק נבדק על קונסולת Xbox One. תודה למיקרוסופט ישראל על עותק הביקורת!
תגובות
1
23:26 20.05.2015 |
אבינר
שיחקתי על המחשב. משחק אדיר, גראפיקה מדהימה, מוסיקה בין היפות ששמעתי במשחקים.. מומלץ מאוד =)
2
| פורסם ע"י