אם התחדשתם לאחרונה בקונסולת Xbox One נוצצת, רוב הסיכויים שהמשחק הראשון שהלכתם עליו הוא Ryse: Son of Rome, כותר האקשן\מכות הבלעדי מהיוצרים של סדרת Crysis המצליחה. Ryse עשה רושם לאורך כל הדרך בתור אחד המשחקים המרהיבים ביותר של הדור הבא, והתואר הזה אכן מגיע לו, אבל למרבה הצער הוא סובל מתסמין הדוגמנית – יפה לעין אבל חסר תוכן.
בין היסטוריה למיתוס
המשחק מגולל את סיפורו של מריוס טיטוס, גנרל רומי שמנסה להגן על עירו ממתקפת ברברים ומוצא את עצמו לכוד בחדר סודי עם הקיסר – הדמות הכי חשובה ברומא וזאת שאת חייה הכי חשוב להציל. מריוס חושף בפני הקיסר את סיפור חייו ולאט לאט נחשפים מניעים נסתרים וכמה טוויסטים (לא ממש) מפתיעים, וכל דבר שאגיד מעבר לזה עלול להרוס לכם את ההפתעה. מה שאני כן אגיד זה שלמרות המודלים המרהיבים של הדמויות והדיבוב המוצלח ברובו, העלילה לא ממש מצליחה להתרומם במהלך המשחק והולכת על קו התפר המסוכן-קריאייטיבית בין היסטוריה ומיתוס, מה שגורם לכל העסק להיראות מפוספס בסופו של דבר. לא הרגשתי שום דבר עבור אף אחת מהדמויות, והמעורבות שלי עם עלילת המשחק הפסיקה בשניה שסיימתי אותו. אני חושב שהיה עדיף אם היו הולכים על עלילה נטו היסטורית (או יותר נכון נטו מציאותית) בלי אלים רומיים, קסמים וגורלות; או לחילופין, היו הולכים על עלילה יותר פנטסטית ומציבים בפנינו עולם קסום. עם זאת, לעלילה יש את ערך ה"סרט אקשן" שגורמת לה להיות מבדרת ודי מהנה רוב הזמן, רק אל תצפו למשהו יוצא מן הכלל. גם המוזיקה והדיבוב גוררים איתם את גישת הסרט-סוג-ב' ולמרות שהם לא גרועים בשום מידה, הם גם לא יוצאי דופן באף שלב של המשחק.
עם כזה גוף, מי צריך אישיות?
אז העלילה היא לא גולת הכותרת של Ryse, ובטח שלא המשחקיות (נגיע לזה עוד מעט) אבל יש דבר אחד שהופך את Ryse למשחק ששווה לקנות: הגרפיקה. אני מודה שעדיין לא שיחקתי בכל המשחקים שיש ל-Xbox One להציע ועוד לא הגעתי לכותרים החזקים של ה-PS4, אבל אני יכול להגיד בבטחה שלא קיים משחק על אף קונסולה שנראה טוב יותר מ-Ryse. החל מעיצוב הפנים המציאותי, דרך הנצנוץ של השריון ועד הציצים המיוזעים של הלוחמים הברבריים, כל דבר ב-Ryse פשוט נראה טוב! רואים שהושקעה עבודה רצינית בכל אחד מהמודלים של הדמויות וכמובן בשלבים השונים שלוקחים אותנו דרך העיר רומא אל הכפרים והג'ונגלים של הברבריים ובחזרה. בחלק מהאיזורים מצאתי את עצמי עוצר לרגע את הקרבות ופשוט נהנה מהנוף.
אולם, לא הכל מושלם בגזרת הגרפיקה – אין הרבה מודלים של אויבים, מה שגורם לכך שרוב האויבים נראים בדיוק אותו הדבר. עוד בעיה היא שהמשחק רץ בקצב בעייתי של 30 פריימים לשניה, מה שגורם לו להיראות מסורבל ואיטי – הדברים שאתם הכי לא רוצים במשחק מהסוג הזה. לצורך השוואה, משחקי עולם פתוח כמו Batman: Arkham Origins או Assasssin's Creed IV רצים על 30 פריימים לשניה וזה בסדר כי העולם שלהם הוא עצום בגודלו ויש הרבה דברים שקורים על המסך בכל זמן נתון. אבל יש לזכור כי Ryse רחוק מלהיות משחק עולם-פתוח, ונכנס יותר לקטגוריה של משחקים כמוGod of War ו-Devil May Cry עם שלבים לינאריים והתמקדות בקרב עצמו ולא בחקירת העולם. למרבה הצער, קצב הפריימים הנמוך מבטיח ש-Ryse לעולם לא יספק את מעריצי הז'אנר, ותמיד יהיה משחק יפה ותו לא.
מערכת קרב שמזלזלת באינטיליגנציה שלנו
הדרך הטובה והקלה ביותר לתאר את מערכת הקרב של Ryse היא "חסרת עומק כמו ב-Assassin's Creed ו-Batman Arkham, אבל בלי עולם גדול שיפצה על כך", ואם הייתי צריך לקצר את זה עוד יותר הייתי מסתפק פשוט ב"חסרת עומק". במהלך כל המשחק אתם משתמשים בחרב ומגן, ולעתים נעזרים גם בחניתות הטלה. ישנם שני סוגים של מכות – מכה עם החרב שעושה נזק לאויבים, ומכה עם המגן שדוחפת את האויבים אחורה ושוברת את ההתקפה או ההגנה שלהם. כבר בדקות הראשונות שלי עם המשחק מצאתי את עצמי מאוכזב מכך שאין שום שילובים בין שתי המכות, ואפילו הרצף הבסיסי של 3 מכות חרב לא מתקדם לשום מקום במשך כל המשחק! תחשבו על זה – במשך משחק שלם, כל מה שתעשו זה לבחור בין 3 מכות חרב בסיסיות לבין מכה חלשה עם המגן. לשניהם, אגב, אין שדרוגים משמעותיים או יכולות מיוחדות למעט מכה חזקה הנעשית על ידי לחיצה ארוכה. במקטעים מסוימים במשחק אתם תצטרכו לקחת את תפקיד הגנרל ולנהל את הכוחות בשטח, אבל מה שנשמע מאוד מגניב על הנייר מסתכם בפקודות כמו "קשתים, תירו עכשיו" או "חיילים, הרימו את המגן". מה שהיה יכול להרגיש כמו החלטות טקטיות גורליות למהלך הקרב הפך לבחירות מטופשות בין א' או ב'. חלק מהפקודות נוכל להעביר בקול דרך הקינקט, וזה דווקא מרגיש די נחמד להיכנס לתפקיד ולצעוק פקודות, אבל אם הקינקט לא ישמע או יבין אתכם בנסיון הראשון - זה כנראה יהיה מאוחר מדי והקרב יהיה אבוד.
מערכת המשחק מתמקדת במהלכי ה-Execution (הוצאה להורג), אותם אתם יכולים לבצע על אויבים שספגו מספיק נזק בקרב. ישנם 4 סוגים של הוצאות להורג, וכל סוג מזכה את השחקן בבונוס אחר: חיים, נקודות נסיון, נזק ופוקוס. במהלך ההוצאה להורג תצטרכו ללחוץ על כפתורי המכות בתזמון נכון, ואם תצליחו – ההריגה תהיה אפקטיבית ותיתן בונוס גדול יותר. אולם, גם אם תפספסו או פשוט תתעלמו מהפקודות – האויב עדיין ימות אם כי בצורה פחות מרשימה. ההוצאות להורג הן מספקות ונראות מצוין, אבל סובלות מאותה הבעיה של חוסר עומק. הייתי רוצה שהמערכת הכי עמוקה במשחק תתמקד יותר בדרכים להרוג את האויב מאשר אפקט ויזואלי מרשים שממילא קורה אחרי שהאויב כבר מובס. משחקים כמו Assassin's Creed, למשל, כוללים הריגות מהסוג הזה "בחינם" ועדיין מתפארים במערכת קרב יותר מורכבת הכוללת גאדג'טים, תכסיסים וכו'. המסמר האחרון בארון של מערכת הקרב הצולעת הוא מערכת ה"Focus", המאפשרת לנו לעצור את הזמן ולנצל את ההזדמנות כדי לחסל את האויבים בלי הפרעה. במהלך המשחק לא השתמשתי ביכולת הזו הרבה כי היא הרגישה לי "מלוכלכת" מדי ולא הוגנת גם ברמת הקושי הגבוהה יותר, וזה בגלל הקונספט השגוי שלה – כשהמצב חסר סיכוי, מה שצריך זה איזשהו בונוס או כוח שיעזרו להטות את הכף, לא פתרון שיאפשר לשחקן להרוג את כל האויבים בבת אחת מבלי שתהיה להם אפשרות להילחם בחזרה.
למשחק יש גם מערכת שדרוגים, אבל כזאת שמרגישה כמו משהו שהדביקו לאחר יד. אפשר לקבל קצת יותר נקודות חיים, להאריך את מד הפוקוס או להגדיל את כמות החניתות שאתם יכולים לקחת בכל זמן נתון – אבל כשאי אפשר לשדרג את החרב למשהו נוצץ יותר או לרכוש קומבו חדש שיעזור לנו לחסל את האויבים... למי אכפת? תוסיפו לזה את העובדה שיש בערך חמישה סוגי אויבים בלבד, ושהדבר הכי מקורי שתראו בקרב בוס זה "עכשיו אתה צריך לנצח אותי שוב" או "עכשיו אתה צריך לנצח כמה עותקים שלי במקביל", והתוצאה הסופית היא משחק שגרם לי להרגיש מטומטם. ובזמן שהוא לא מתקרב לקרסוליים של משחקים אחרים בז'אנר כמו Bayonetta, God of War, Devil May Cry או Metal Gear Rising, הוא גם לא הצליח להתעלות על מערכות הקרב הבסיסיות ביותר של משחקי עולם-פתוח כמו Batman Arkham, שכוללות יותר עומק וגם מתרחשות בזירה הרבה יותר גדולה.
נסו את מזלכם בזירה
עלילת השחקן היחיד תדרוש בין 6-8 שעות מהזמן הפנוי שלכם, אבל המשחק לא נגמר כאן: מצב ה"זירה" של המשחק שם אתכם בנעליו של גלדיאטור מתחיל ולוקח אתכם לזירה חסרת הרחמים, בה תצטרכו לעבוד עם לוחמים אחרים במטרה לחסל כל איום שיציבו מולכם. מצב הזירה דווקא מצליח להיות מבדר למשך זמן-מה בזכות מערכת שדרוגים שהיתה צריכה להיות בהרפתקאת השחקן היחיד (הכוללת נשקים, שריון וציוד שאפשר לשדרג) וחשוב מכך – המבנה המיוחד של משימות בגלים. לפעמים תצטרכו פשוט לחסל הרבה אויבים אך בפעמים אחרות תצטרכו להרוס מבנה, לנטרל קטפולטות שמפציצות אתכם ועוד. כל זירה כוללת מספר סיבובים, והשחקנים שעוברים את כל הסיבובים זוכים בפרס. אני מניח שתוכלו לבלות כמה שעות טובות עם מצב הרשת אם אין לכם שום משחק אחר, אבל רוב השחקנים שמחפשים חווית אונליין מוצלחת כנראה יעברו לכותרים כמו Battlefield 4, Forza 5 וכו'. החיסרון הגדול של מצב הזירה הוא שאי אפשר לשחק עם עוד שחקן על אותה הקונסולה, ולמעשה אי אפשר לחוות אותו עם עוד אנשים אלא אם כן הם סבבה עם צפיה בלבד.
השורה התחתונה
אפשר להגדיר את Ryse: Son of Rome בתור "דמו טכנולוגי" ממש טוב בשביל ה-Xbox One: הוא מציג לראווה את יכולות הקונסולה ומובטח להרשים את כל מי שיראה אותו בפעם הראשונה, אבל במבט עמוק יותר מגלים שאין שום דבר שמגבה את החיצוניות המרהיבה של המשחק: עלילה שכנגד הסיכויים לא מצליחה להעביר שום סוג של רגש, אויבים משעממים וחסרי גיוון, והדובדבן שעל גוש הקקי - מערכת קרב בסיסית ומטומטמת עד כאב שלא מגיעה קרוב לסטנדרטים של משחקים אחרים בז'אנר. Ryse יתאים לכל מי שרכש Xbox One בחודשים הראשונים ורוצה משחק מייצג לעוצמה הטהורה של הקונסולה, אבל בינינו – הסיבה היחידה לקנות אותו כרגע היא מחסור במשחקים אחרים שכוללים גם גרפיקה מרהיבה וגם משחקיות מוצלחת. אחרי ששת השעות שתבלו עם העלילה שלו, סביר להניח שהפעם הבאה שתטרחו להריץ שוב את המשחק זה כשיגיע חבר או מישהו שמעולם לא ראה משחק של "הדור הבא", אז קחו את זה בחשבון כשאתם שוקלים איפה להשקיע את ה-60$ הבאים שלכם.
תגובות
1
20:02 13.01.2014 |
yaniv545
גם בקריסיס עלילה טובה רעיון טוב ומצאו דרך להרוס אותה
2
05:44 24.02.2016 |
RAFAGAME (אורח)
עלילה ממש מפוספסת. אימפריה מפוארת כמו אימפריה הרומית שנחרבת עי ברברים ומרכז האנושות (רומא) שנבזזת ונהרסת והכול קורס בעצם ציליזוויזציה שלמה קורסת זה מצב מאוד עצמתי שהיה אפשר לנצל למשהו מרגש מפחיד מלא עוצה משהו סוג של אפוקליפטי כזה...משעמם.
נרון היה פסיפוט גדול וגם זה הושמט, חוץ מזה שנרון היה שלד מאות שנים לפני שרומא נבזזה ונשרפה ונכבשה עי העמים הברברים.
3
| פורסם ע"י